1
נִמצֵאת למֵד שעשרים דברים הֵן שכל אחד מֵהן פוֹסֵל את סֵפר תוֹרה,
ואִם נעשה בוֹ אחד מֵהן הרי הוּא כחוּמש מִן החוּמשין שמלמדין בהן התינוֹקוֹת,
ואין בוֹ קדוּשת סֵפר תוֹרה,
ואין קוֹרין בוֹ ברבים.
ואֵלוּ הֵן:
א) אִם נִכתב על עוֹר בהֵמה טמֵאה.
ב) שנִכתב על עוֹר טהוֹרה שאינוֹ מעוּבד.
ג) שהיה מעוּבד שלֹא לשֵם סֵפר תוֹרה.
ד) שנִכתב שלֹא בִמקוֹם כתיבה:
על הגויל בִמקוֹם בשר,
ועל הקלף בִמקוֹם שֵער.
ה) שנִכתב מִקצתוֹ על הגויל וּמִקצתוֹ על הקלף.
ו) שנִכתב על דוּכסוּסטוֹס.
ז) שנִכתב בלֹא שִרטוּט.
ח) שנִכתב שלֹא בשחֹר העוֹמֵד.
ט) שנִכתב בִשאר לשוֹנוֹת.
י) שכתבוֹ גוֹי וכיוֹצֵא בוֹ מִשאר פסוּלים.
יא) שכתב האזכרוֹת בלֹא כוּנה.
יב) שחִסֵר אפִלוּ אוֹת אחת.
יג) שהוֹסיף אפִלוּ אוֹת אחת.
יד) שנגעה אוֹת באוֹת.
טו) שנִפסדה צוּרת אוֹת אחת עד שלֹא תִקרֵא כל עִקר אוֹ תִדמה לאוֹת אחרת,
בין בעִקר הכתיבה בין בנקב בין בקרע בין בטִשטוּש.
יו) שהִרחיק אוֹ הִקריב בין אוֹת לאוֹת עד שתֵראה התֵבה כִשתי תֵבוֹת אוֹ שתי תֵבוֹת כמוֹ תֵבה אחת.
יז) ששִנה צוּרת הפרשיוֹת.
יח) ששִנה צוּרוֹת השירוֹת.
יט) שכתב בִשאר הכתב כשירה.
כ) שתפר היריעוֹת שלֹא בגידי טהוֹרה.
וּשאר כל הדברים למִצוה,
לֹא לעכֵב.
2
סֵפר כשֵר נוֹהגין בוֹ קדוּשה יתֵרה וכבוֹד גדוֹל.
אסוּר לאדם לִמכֹר סֵפר תוֹרה,
אפִלוּ אין לוֹ מה יֹאכל,
ואפִלוּ היוּ לוֹ ספרים רבים,
ואפִלוּ ישן לִקח בוֹ חדש.
לעוֹלם אין מוֹכרין סֵפר תוֹרה אלא לִשני דברים:
שיִלמד תוֹרה בדמיו,
אוֹ שיִשא אִשה בדמיו.
והוּא שלֹא יהיה לוֹ דבר אחֵר לִמכֹר.
3
סֵפר תוֹרה שבלה אוֹ שנִפסל נוֹתנין אוֹתוֹ בִכלי חרש וקוֹברין אוֹתוֹ אֵצל תלמיד חכמים,
וזוֹ היא גניזתוֹ.
מִטפחוֹת ספרים שבלוּ עוֹשין אוֹתן תכריכין למֵת מִצוה,
וזוֹ היא גניזתן.
4
תיק שהוּכן לסֵפר תוֹרה והוּנח בוֹ,
וכֵן המִטפחוֹת,
והארוֹן אוֹ המִגדל שמניחין בוֹ סֵפר תוֹרה אף על פי שהסֵפר בתוֹך התיק,
וכֵן הכִסֵא שהוּכן להניח עליו סֵפר תוֹרה והוּנח עליו סֵפר תוֹרה הכֹל תשמישי קדוּשה הֵן,
ואסוּר לזרקן,
אלא כשיִבלוּ אוֹ כשיִשברוּ נִגנזין.
אבל הבימוֹת שעוֹמֵד עליהן אוֹחֵז הסֵפר,
והלוּחוֹת שכוֹתבין בהן לתינוֹק להִתלמֵד אין בהן קדוּשה.
וכֵן רִמוֹני כסף וזהב וכיוֹצֵא בהן שעוֹשין לסֵפר תוֹרה לנוֹי תשמישי קדוּשה הֵן,
ואסוּר להוֹציאן לחֹל,
אלא אִם מכר אוֹתם לִקנוֹת בִדמיהן סֵפר תוֹרה אוֹ חוּמש.
5
מוּתר להניח סֵפר על גבי סֵפר,
ואין צריך לוֹמר על גבי החוּמשין.
וּמניחין חוּמשין על גבי נביאים וּכתוּבים,
אבל אין מניחין נביאים וּכתוּבים על גבי החוּמשין ולֹא חוּמשין על גבי סֵפר תוֹרה.
וכל כִתבי הקֹדש,
אפִלוּ הלכוֹת והגדוֹת אסוּר לִזרֹק אוֹתן.
הקמיעין שיֵש בהן עִנינים של כִתבי הקֹדש אין נִכנסין בהן לבית הכִסֵא,
אלא אִם כֵן היוּ מחוּפוֹת עוֹר.
6
לֹא יאחֹז אדם סֵפר תוֹרה בִזרוֹעוֹ ויכנֵס בוֹ לבית המרחץ אוֹ לבית הכִסֵא אוֹ לבית הקברוֹת,
אף על פי שהוּא כרוּך במִטפחוֹת ונתוּן בתוֹך התיק שלוֹ.
ולֹא יקרא בוֹ עד שירחיק ארבע אמוֹת מִן הקבר אוֹ מִן המֵת אוֹ מִבית הכִסֵא.
ולֹא יאחֹז הסֵפר כשהוּא ערֹם.
ואסוּר לישֵב על מִטה שסֵפר תוֹרה עליה.
7
בית שיֵש בוֹ סֵפר תוֹרה אסוּר לשמֵש מִטתוֹ בוֹ עד שיוֹציאנוּ,
אוֹ עד שיניחנוּ בִכלי ויתֵן הכלי בִכלי אחֵר שאינוֹ מזוּמן לוֹ; אבל אִם היה מזוּמן לוֹ אפִלוּ עשרה כֵלים זה בתוֹך זה,
כִכלי אחד הֵן; אוֹ עד שיעשה לוֹ מחִצה גבוֹהה עשרה טפחים,
אִם אין לוֹ בית אחֵר.
אבל אִם יֵש לוֹ בית אחֵר אסוּר לשמֵש עד שיוֹציאנוּ.
8
כל הטמֵאים,
אפִלוּ נִדוֹת ואפִלוּ גוֹים מוּתרין לאחֹז סֵפר תוֹרה ולִקרוֹת בוֹ,
שאין דִברי תוֹרה מקבלין טוּמאה.
והוּא שלֹא יהיוּ ידיהם מטוּנפוֹת אוֹ מלוּכלכוֹת בטיט,
אלא ירחצוּ ידיהם ואחר כך יגעוּ בוֹ.
9
כל הרוֹאה סֵפר תוֹרה כשהוּא מהלֵך חיב לעמֹד מִפניו.
ויהיוּ הכֹל עוֹמדין עד שיעמֹד זה שהוּא מהלֵך בוֹ כשיגיענוּ לִמקוֹמוֹ אוֹ עד שיִתכסה מֵעיניהם,
ואחר כך יהיוּ מוּתרין לישֵב.
10
מִצוה ליחֵד לסֵפר תוֹרה מקוֹם,
וּלכבֵד אוֹתוֹ המקוֹם וּלהדרוֹ יתֵר מִדאי.
דברים שבלוּחוֹת הברית הֵן הֵן שבכל סֵפר וסֵפר.
לֹא ירֹק אדם כנגד סֵפר תוֹרה,
ולֹא יגלה ערותוֹ כנגדוֹ,
ולֹא יפשֹט רגליו ולֹא יניחנוּ על רֹאשוֹ כמשוֹי,
ולֹא יחזיר אחוֹריו לסֵפר תוֹרה,
אלא אִם כֵן היה גבֹה מִמנוּ עשרה טפחים.