1
אין עוֹשין סֵפר תוֹרה לֹא ארכוֹ יתֵר על הקֵפוֹ ולֹא הקֵפוֹ יתֵר על ארכוֹ.
וכמה הוּא ארכוֹ? בגויל שִשה טפחים,
שהֵן ארבע ועשרים אצבע ברֹחב הגוּדל של יד,
וּבקלף אוֹ פחוֹת אוֹ יתֵר,
והוּא שיהֵא ארכוֹ כהקֵפוֹ.
וכֵן אִם עשה בגויל פחוֹת מִשִשה וּמִעֵט את הכתב,
אוֹ יתֵר על השִשה והִרחיב בכתב,
עד שיִהיה ארכוֹ כהקֵפוֹ הרי זה כמִצוה.
2
שִעוּר הגִליוֹן:
מִלמטה ארבע אצבעוֹת,
וּמִלמעלה שלֹש אצבעוֹת,
וּבין דף לדף שתי אצבעוֹת.
לפיכך צריך שיניח בִתחִלת כל יריעה וּבסוֹפה רֹחב אצבע אחת וּכדי תפירה,
שנִמצא כשתִתפֹר היריעוֹת יהיה בין כל דף ודף בכל הסֵפר כוּלוֹ שתי אצבעוֹת.
ויניח מִן העוֹר בִתחִלת הסֵפר וּבסוֹפוֹ כדי לגֹל עמוּד.
וכל השִעוּרין האֵלוּ למִצוה,
ואִם חִסֵר אוֹ הוֹתיר לֹא פסל.
3
כיצד יתכוֵּן אדם עד שיעשה הסֵפר ארכוֹ כהקֵפוֹ? מתחיל וּמרבֵע העוֹרוֹת בשוה,
ועוֹשה רֹחב כל עוֹר מֵהם שִשה טפחים,
קצב אחד לכֹל.
ואחר כך גוֹלֵל העוֹרוֹת ועוֹשה מֵהן כרך אחד מהוּדק יפה יפה.
וּמוֹסיף בעוֹרוֹת וּמהדֵק,
עד שיעשה הקֵף הכרך שִשה טפחים,
שהוּא רֹחב העוֹר.
וּמוֹדֵד בחוּט של שני,
שיקיפוֹ על הכרך.
4
ואחר כך עוֹשה כנה שוה,
יהיה ארכה ארבעים אוֹ חמִשים אצבעוֹת.
ויחלֵק אצבע אחד מֵהן בכנה לִשנים ולִשלֹשה וּלארבעה חלקים,
כדי שיֵדע בוֹ שִעוּר חצי אצבע וּרביע אצבע וכיוֹצֵא בזה החֵלק.
וימדֹד כל עוֹר ועוֹר בכנה זוֹ עד שיֵדע כמה אצבע יֵש בכל עוֹר ועוֹר,
כדי שיֵדע כמה אצבע באֹרך כל הכרך.
5
ואחר כך לוֹקֵח עוֹרוֹת אחֵרים שנים אוֹ שלֹשה לִבדֹק בהן שִעוּר הכתב,
וכוֹתֵב בהן דף אחד.
ודבר ידוּע שאֹרך הדף שבע עשרֵה אצבעוֹת,
לפי שהוּא מניח גִליוֹן למעלה שלֹש וּלמטה ארבע.
אבל רֹחב הדף הוּא לפי הכתב,
אִם דק אִם עבה,
וכֵן מִנין השיטוֹת שבדף יבֹאוּ לפי הכתב,
לפי שבין שיטה לשיטה כִמלֹא שיטה.
6
ואחר שכוֹתֵב הדף שבוֹדֵק בוֹ לפי מה שיִרצה,
ימֹד רֹחב הדף באצבעוֹת הכנה,
ויוֹסיף על רֹחב הדף שתי אצבעוֹת שבין דף לדף,
ויחשֵב כמה דפין יבֹאוּ בכרך שגלל מֵאוֹתוֹ הכתב שבדק בוֹ,
ויֵדע חשבוֹן הדפין.
ויראה כמה נִכתב בדף זה שבדק בוֹ מִן התוֹרה כוּלה,
וּמשעֵר לפי הסֵפר שהוּא כוֹתֵב מִמנוּ,
וּמחשֵב: אִם עלתה כל התוֹרה לפי מִנין הדפין זה הוּא הכתב שכוֹתֵב בוֹ בכרך; ואִם הוֹציא החשבוֹן שהדפין יתֵר מִן התוֹרה ירחיב בכתב עד שיִתמעֵט מִנין הדפין,
ויבדֹק בדף אחֵר; ואִם הוֹציא החשבוֹן שהתוֹרה יתֵר מִן הדפין ימעֵט בכתב עד שירבה במִנין הדפין,
ויבדֹק בדף אחֵר.
וכֵן בדף אחר דף,
עד שיבֹא החשבוֹן אחד.
מֵאחר שיֵדע רֹחב הדף ושִעוּר הכתב,
מתחיל באוֹתוֹ הכרך.
7
וּמחלֵק כל עוֹר ועוֹר דפין דפין בשִרטוּט כפי רֹחב הדף שבדק בוֹ ועלה בחשבוֹן.
וּכשיִשאֵר לוֹ מִן העוֹר שלֹש אצבעוֹת אוֹ ארבע יתֵר על הדף האחרוֹנה שביריעה יניח מִמנוּ רֹחב אצבע וּכדי תפירה,
ויקֹץ השאר ואל יחוּש,
שבאחרוֹנה יתוֹסֵף לוֹ עוֹרוֹת אחֵרוֹת על הכרך שגלל כנגד כל התוֹספוֹת שקוֹצֵץ מִכל עוֹר ועוֹר.
ואינוֹ צריך לחשֵב דבר זה,
שהכתב מוֹשכוֹ לפי מִנין הדפין.
9
רֹחב הגוּדל האמוּר בכל השִעוּרין האֵלוּ וּבִשאר שִעוּרי תוֹרה כוּלה,
והוּא הבינוֹני כבר דִקדקנוּ בשִעוּרוֹ וּמצאנוּהוּ רֹחב שבע שעוֹרוֹת בינוֹניוֹת זוֹ בצד זוֹ בדֹחק,
והֵן כאֹרך שתי שעוֹרוֹת ברוח.
וכל טפח האמוּר בכל מקוֹם הוּא ארבע אצבעוֹת מִזוֹ.
וכל אמה שִשה טפחים.
10
סֵפר תוֹרה שכתבתי אני רֹחב כל דף ודף מִדפיו ארבע אצבעוֹת; ושירת הים ושירת האזינוּ רֹחב כל דף מִשתיהן שֵש אצבעוֹת; וּמִנין השיטין שבכל דף ודף אחת וחמִשים; וּמִנין הדפין של כל הסֵפר מאתים שֵש ועשרים דף; ואֹרך כל הסֵפר אלף וּשלֹש מֵאוֹת ושִשים ושֵש אצבעוֹת בקֵרוּב.
11
אֵלוּ השֵש אצבעוֹת היתֵרוֹת בחשבוֹן לגִליוֹן שבִתחִלת הסֵפר ושבסוֹפוֹ.
והעוֹרוֹת שכתבנוּ בהן עוֹרוֹת אילים.
וּבִזמן שתִרצה לִכתֹב על פי המִדוֹת האֵלוּ אוֹ קרוֹב להן מעט,
הין חסֵר דף אוֹ שתים שלֹש אוֹ יתֵר דף אוֹ שתים ושלֹש לֹא תיגע ולֹא תהֵא צריך לחשבוֹן,
אלא מיד יבֹא לך ארכוֹ כהקֵפוֹ.
12
אין עוֹשין ביריעה פחוֹת מִשלֹשה דפין ולֹא יתֵר על שמוֹנה דפין.
נִזדמנה לוֹ יריעה בת תֵשע דפין חוֹלֵק אוֹתה ארבע לכאן וחמֵש לכאן.
במה דברים אמוּרים? בִתחִלת הסֵפר אוֹ באמצעוֹ.
אבל בסוֹף הסֵפר,
אפִלוּ פסוּק אחד בדף אחד עוֹשין אוֹתוֹ דף לבדוֹ,
ותוֹפרין אוֹתוֹ עִם שאר היריעוֹת.
13
כשתוֹפרין היריעוֹת אין תוֹפרין אוֹתן אלא בגידין של בהֵמה אוֹ חיה טהוֹרה,
ואפִלוּ מִנבֵלוֹת וּטרֵפוֹת שלהן,
כדרך שתוֹפרין התפִלין,
ודבר זה הלכה למֹשה מִסיני.
לפיכך, אִם תפרן שלֹא בגידין,
אוֹ בגידי טמֵאה פסל,
עד שיתיר ויחזֹר ויתפֹר כהלכה.
14
כשתוֹפרין היריעוֹת,
אינוֹ תוֹפֵר כל היריעה כוּלה מִתחִלתה עד סוֹפה,
אלא מניח מעט מִלמעלה וּמעט מִלמטה בלֹא תפירה,
כדי שלֹא תִקרע היריעה באמצעה כשיִגלֹל.
ועוֹשה לוֹ שני עמוּדין של עֵץ,
אחד בִתחִלתוֹ ואחד בסוֹפוֹ,
ותוֹפֵר העוֹר ששיֵר בתחִלה וּבסוֹף על העמוּדים בגידין,
כדי שיהֵא נִגלל עליהן.
וירחיק בין העמוּד והכתב שבדף.
15
סֵפר תוֹרה שנִקרעה בוֹ יריעה:
בתוֹך שתי שיטוֹת יתפֹר,
בתוֹך שלֹש לֹא יתפֹר.
במה דברים אמוּרים? בישן,
שאין עפצוֹ נִכר.
אבל אִם נִכר הגויל שהוּא עפיץ תוֹפֵר,
ואפִלוּ קרע הבא בתוֹך שלֹש.
וכֵן בין דף לדף וּבין תֵבה לתֵבה יתפֹר.
וכל הקרעים אין תוֹפרין אוֹתן אלא בגידין שתוֹפרין בהן היריעוֹת זוֹ לזוֹ.
וּבכל הקרעים יזהֵר שלֹא תחסר אוֹת אחת אוֹ תִשתנה צוּרתה.