1
פרשה פתוּחה יֵש לה שתי צוּרוֹת:
אִם גמר באמצע השיטה מניח שאר השיטה פנוּי,
וּמתחיל הפרשה שהיא פתוּחה מִתחִלת השיטה השניה,
כגוֹן זה:
במה דברים אמוּרים? שנִשאר מִן השיטה רוח כשִעוּר תֵשע אוֹתיוֹת.
אבל אִם לֹא נִשאר אלא מעט,
אוֹ אִם גמר בסוֹף השיטה מניח שיטה שניה כוּלה פנוּיה בלֹא כתב,
וּמתחיל הפרשה הפתוּחה מִתחִלת שיטה שלישית,
כגוֹן זה:
2
וּפרשה סתוּמה יֵש לה שלֹש צוּרוֹת:
אִם גמר באמצע שיטה מניח רוח כשִעוּר,
וּמתחיל לִכתֹב בסוֹף השיטה מִתחִלת הפרשה שהיא סתוּמה,
עד שיִמצֵא הרוח באמצע,
כגוֹן זה:
ואִם לֹא נִשאר מִן השיטה כדי להניח הרוח כשִעוּר ולִכתֹב בסוֹף השיטה תֵבה אחת יניח הכֹל פנוּי,
ויניח מעט רוח מֵרֹאש שיטה שניה,
ויתחיל לִכתֹב הפרשה הסתוּמה מֵאמצע שיטה,
כגוֹן זה:
ואִם גמר בסוֹף השיטה מניח מִתחִלת שיטה שניה כשִעוּר הרוח,
וּמתחיל לִכתֹב הפרשה הסתוּמה מֵאמצע השיטה,
כגוֹן זה:
נִמצֵאת אוֹמֵר,
שפרשה פתוּחה תחִלתה בִתחִלת השיטה לעוֹלם,
וּפרשה סתוּמה תחִלתה מֵאמצע השיטה לעוֹלם.
3
סֵפר שאינוֹ מוּגה במלֵא וחסֵר אפשר לתקנוֹ וּלהגיהוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
אבל אִם טעה ברוח הפרשיוֹת וכתב סתוּמה פתוּחה אוֹ פתוּחה סתוּמה,
אוֹ שהִפסיק ברוח והִניח פנוּי במקוֹם שאין בוֹ פרשה,
אוֹ שכתב כדרכוֹ ולֹא הִפסיק ברוח בִמקוֹם הפרשה,
אוֹ ששִנה צוּרוֹת השירוֹת הרי זה פסל,
ואין לוֹ תקנה אלא לסלֵק את כל הדף שטעה בוֹ.
4
וּלפי שראיתי שִבוּש גדוֹל בכל הספרים שראיתי בִדברים אֵלוּ,
וכֵן בעלי המסֹרת שכוֹתבין וּמחברין להוֹדיע הסתוּמוֹת והפתוּחוֹת נחלקין בִדברים אֵלוּ כמחלֹקת הספרים שסוֹמכין עליהן ראיתי לִכתֹב הֵנה כל פרשיוֹת התוֹרה הסתוּמוֹת והפתוּחוֹת וצוּרוֹת השירוֹת,
כדי לתקֵן עליהם כל הספרים וּלהגיה מֵהן.
וסֵפר שסמכנוּ עליו בִדברים אֵלוּ הוּא הסֵפר הידוּע במִצרים,
שהוּא כוֹלֵל ארבעה ועשרים ספרים,
שהיה בירוּשלים מִכמה שנים להגיה מִמנוּ הספרים,
ועליו היוּ הכֹל סוֹמכין,
לפי שהִגיהוֹ בן אשֵר ודִקדֵק בוֹ שנים והִגיהוֹ פעמים רבוֹת כמוֹ שהעתיקוּ,
ועליו סמכתי בסֵפר תוֹרה שכתבתי כהִלכתוֹ.