1
מִצות עשֵה על כל איש ואיש מיִשראֵל לִכתֹב סֵפר תוֹרה לעצמוֹ,
שנאמר: "ועתה כִתבוּ לכם את השירה הזֹאת" ,
כלוֹמר כִתבוּ את התוֹרה שיֵש בה שירה זוֹ,
לפי שאין כוֹתבין את התוֹרה פרשיוֹת פרשיוֹת.
ואף על פי שהִניחוּ לוֹ לאדם אבוֹתיו סֵפר תוֹרה,
מִצוה לִכתֹב מִשלוֹ.
ואִם כתבוֹ בידוֹ הרי הוּא כאִלוּ קִבלוֹ מִסיני.
ואִם אינוֹ יוֹדֵע לִכתֹב אחֵרים כוֹתבין לוֹ.
וכל המגיה בסֵפר תוֹרה אפִלוּ אוֹת אחת הרי זה כאִלוּ כתבוֹ כוּלוֹ.
2
המלך מצוּוּה לִכתֹב סֵפר תוֹרה אחֵר לעצמוֹ לשֵם המלך,
יתֵר על סֵפר שהיה לוֹ כשהוּא הדיוֹט,
שנאמר: "והיה כשִבתוֹ על כִסֵא ממלכתוֹ וכתב לוֹ" .
וּמגיהין אוֹתוֹ מִסֵפר העזרה על פי בית דין הגדוֹל.
זה שהיה לוֹ כשהוּא הדיוֹט מניחוֹ בבית גנזיו,
וזה שכתב אוֹ שנִכתב לוֹ אחר שמלך יהיה עִמוֹ תמיד:
אִם יֵצֵא למִלחמה סֵפר תוֹרה זה עִמוֹ,
נִכנס והוּא עִמוֹ,
יֵשֵב בדין והוּא עִמוֹ,
מֵסֵב והוּא כנגדוֹ,
שנאמר: "והיתה עִמוֹ וקרא בוֹ כל ימי חייו" .
3
לֹא היה לוֹ סֵפר תוֹרה לעצמוֹ קֹדם שיִמלֹך צריך לִכתֹב אחר שמלך שני סִפרי תוֹרה:
אחד מניחוֹ בבית גנזיו,
והשֵני יהיה עִמוֹ תמיד,
לֹא יסוּר מֵעִמוֹ אלא בלילה אוֹ כשיִכנֵס למרחץ אוֹ לבית הכִסֵא אוֹ לישן על מִטתוֹ.
4
סֵפר תוֹרה שכתבוֹ שלֹא בשִרטוּט,
אוֹ שכתב מִקצתוֹ על הגויל וּמִקצתוֹ על הקלף פסוּל; אלא אוֹ כוּלוֹ על הגויל,
אוֹ כוּלוֹ על הקלף.
וכיצד כוֹתבין סֵפר תוֹרה? כוֹתֵב כתיבה מתוּקנת נאה ביוֹתֵר.
יניח בין כל תֵבה ותֵבה כִמלֹא אוֹת קטנה,
וּבין כל שיטה ושיטה כִמלֹא שיטה.
ואֹרך כל שיטה ושיטה שלֹשים אוֹתיוֹת,
כדי לִכתֹב 'למִשפחוֹתיכם למִשפחוֹתיכם למִשפחוֹתיכם',
שלֹשה פעמים,
וזה הוּא רֹחב כל דף ודף.
ולֹא תהֵא השיטה קצרה מִזה,
כדי שלֹא יהֵא הדף כאִגרת,
ולֹא ארוּכה יתֵר על זה,
כדי שלֹא יהיוּ עיניו משוֹטטוֹת בכתב.
5
לֹא ימעֵט את הכתב מִפני הרוח שיֵש בין פרשה לפרשה.
נִזדמנה לוֹ תֵבה בת חמֵש אוֹתיוֹת לֹא יכתֹב שנים בתוֹך הדף ושלֹש חוּץ לדף,
אלא כוֹתֵב שלֹש בתוֹך הדף וּשתים חוּץ לדף.
לֹא נִשאר מִן השיטה כדי לִכתֹב שלֹש אוֹתיוֹת מניח המקוֹם פנוּי וּמתחיל מִתחִלת השיטה.
6
נִזדמנה לוֹ תֵבה בת שתי אוֹתיוֹת לֹא יזרקנה בין הדפין,
אלא יחזֹר לִתחִלת השיטה.
נִזדמנה לוֹ בסוֹף השיטה תֵבה בת עשר אוֹתיוֹת אוֹ פחוֹת אוֹ יתֵר,
ולֹא נִשאר מִן השיטה כדי לִכתֹב את כוּלה בתוֹך הדף:
אִם יכוֹל לִכתֹב חציה בתוֹך הדף וחציה חוּץ לדף כוֹתֵב; ואִם לאו מניח המקוֹם פנוּי וּמתחיל מִתחִלת השיטה.
7
וּמניח בין כל חוּמש וחוּמש ארבע שיטין פנוּיוֹת בלֹא כתיבה,
לֹא פחוֹת ולֹא יתֵר,
ויתחיל החוּמש מִתחִלת שיטה חמישית.
וּכשיִגמֹר התוֹרה,
צריך שיִגמֹר באמצע שיטה שבסוֹף הדף.
ואִם נִשאר מִן הדף שיטין הרבֵה מקצֵר ועוֹלה,
ויתחיל מִתחִלת השיטה ולֹא יגמֹר את השיטה,
וּמִתכוֵּן עד שיִהיה "לעיני כל ישראֵל" באמצע שיטה בסוֹף הדף.
8
ויזהֵר באוֹתיוֹת הגדוֹלוֹת וּבאוֹתיוֹת הקטנוֹת וּבאוֹתיוֹת הנקוּדוֹת וּבאוֹתיוֹת שצוּרתן משוּנוֹת,
כגוֹן הפֵ"יין הלפוּפוֹת והאוֹתיוֹת העקוּמוֹת,
כמוֹ שהעתיקוּ הסוֹפרים איש מִפי איש.
ויזהֵר בתגין וּבמִנינם:
יֵש אוֹת שיֵש עליה תג אחד,
ויֵש אוֹת שעליה שִבעה.
וכל התגין כצוּרת זי"ן הֵן,
דקין כחוּט השערה.
9
כל הדברים האֵלוּ לֹא נאמרוּ אלא למִצוה מִן המוּבחר.
ואִם שִנה בתִקוּן זה אוֹ שלֹא דִקדֵק בתגין וכתב האוֹתיוֹת כוּלן כתִקנן,
אוֹ שקֵרֵב את השיטין אוֹ הִרחיקן אוֹ האריך בהן אוֹ קִצרן,
הוֹאיל ולֹא הִדביק אוֹת לאוֹת,
ולֹא חִסֵר ולֹא הוֹתיר,
ולֹא הִפסיד צוּרת אוֹת אחת,
ולֹא שִנה בִפתוּחוֹת וּסתוּמוֹת הרי זה סֵפר כשֵר.
10
יֵש דברים אחֵרים שלֹא אמרוּ אוֹתן בתלמוּד,
ונהגוּ בהן הסוֹפרים וקבלה היא בידם איש מִפי איש,
והֵן: שיִהיוּ מִנין השיטין שבכל דף לֹא פחוֹת מִשמוֹנה וארבעים ולֹא יתֵר על שִשים; ושיִהיה הרוח שבין כל פרשה וּפרשה כמוֹ תֵשע אוֹתיוֹת:
'אשר אשר אשר'; ושיִהיה בראשי השיטין למעלה מִשירת הים:
"הבאים", "ביבשה",
"יי", "מֵת",
"במִצרים" חמֵש שיטין; וּלמטה מִן השירה חמֵש שיטין,
תחִלת כל שיטה מֵהן כך:
"ותִקח", "אחריה",
"סוּס", "ויֵצאוּ",
"ויבֹאוּ"; ויהיה בראשי השיטין למעלה מִשירת האזינוּ:
"ואעידה", "אחרי",
"הדרך", "באחרית",
"להכעיסוֹ", "קהל" שֵש שיטין; וּלמטה מִמנה חמֵש:
"ויבֹא", "לדבֵר",
"אשר", "הזֹאת",
"אשר".
11
וכל הדברים האֵלוּ למִצוה מִן המוּבחר,
ואִם שִנה לֹא פסל.
אבל אִם כתב המלֵא חסֵר,
אוֹ החסֵר מלֵא,
אוֹ שכתב מִלה שהיא 'קרא' וכתב כִקריאתה,
כגוֹן שכתב "ישכבנה" מקוֹם "ישגלנה" ,
וּ"בטחֹרים" מקוֹם "בעפלים" וכיוֹצֵא בהן,
אוֹ שכתב פרשה פתוּחה סתוּמה,
אוֹ שכתב הסתוּמה פתוּחה,
אוֹ שכתב השירה כִשאר הכתב,
אוֹ שכתב פרשה אחת כשירה הרי זה פסוּל,
ואין בוֹ קדוּשת סֵפר תוֹרה כלל,
אלא כחוּמש מִן החוּמשין שמלמדין בהן התינוֹקוֹת.
12
סֵפר תוֹרה שאינוֹ מוּגה אסוּר לשהוֹתוֹ יתֵר על שלֹשים יוֹם,
אלא יתקֵן אוֹ יגנֹז.
סֵפר שיֵש בוֹ שלֹש טעוּיוֹת בכל דף ודף יתקֵן,
ארבע יגנֹז.
ואִם היה רֹב הסֵפר מוּגה והשאר יֵש בוֹ ארבע טעוּיוֹת בכל דף,
ונִשאר אפִלוּ דף אחד מֵאוֹתוֹ השאר המשוּבש בלֹא ארבע טעוּיוֹת הרי זה יתקֵן.
13
במה דברים אמוּרים? שכתב המלֵא חסֵר,
שנִמצא תוֹלה האוֹתיוֹת ששכח ביני השיטוֹת.
אבל אִם כתב החסֵר מלֵא,
אפִלוּ יֵש בכל דף ודף כמה טעוּיוֹת הרי זה מתקנוֹ,
מִפני שהוּא גוֹרֵד ואינוֹ תוֹלה.