1
שמוֹנה הלכוֹת יֵש במעשֵה התפִלים,
כוּלן למֹשה מִסיני,
לפיכך כוּלן מעכבוֹת,
ואִם שִנה באחת מֵהן פסל.
ואֵלוּ הֵן:
שיִהיוּ מרוּבעוֹת,
וכֵן תפירתן ברִבוּע,
ואלכסוֹנן ברִבוּע עד שיִהיה להם ארבע זויוֹת שווֹת; ושיִהיה בעוֹר של רֹאש צוּרת שי"ן מימין וּמִשמֹאל; ושיִכרֹך הפרשיוֹת במטלית; ושיִכרֹך אוֹתן בשֵער על המטלית ואחר כך מכניסן בבתיהן; ושיִהיוּ תוֹפרין אוֹתם בגידין; ושעוֹשין להן מעברת מֵעוֹר החִפוּי שתִכנֵס בה הרצוּעה עד שתהֵא עוֹברת והוֹלכת בתוֹך תוֹבר שלה; ושיִהיוּ הרצוּעוֹת שחֹרוֹת; ושיִהיה קשר שלהן קשר ידוּע,
כצוּרת דא"ל.
2
כיצד עוֹשין תפִלין של רֹאש? לוֹקחין עֵץ מרוּבע,
ארכוֹ כרחבוֹ כגבהוֹ; ואִם היה גבהוֹ יתֵר על רחבוֹ אוֹ פחוֹת מִמנוּ אין בכך כלוּם,
אין מקפידין אלא על ארכוֹ שיִהיה כרחבוֹ.
וחוֹפרין בוֹ שלֹשה חריצין כדי שיֵעשה לוֹ ארבעה ראשים,
כגוֹן זה:
ולוֹקחין עוֹר וּמרטבין אוֹתוֹ במים,
וּמחפין בוֹ את העֵץ,
וּמכניסין את העוֹר בין כל חריץ וחריץ,
וּמכמשין אוֹתוֹ והוּא רטֹב מִכאן וּמִכאן,
עד שעוֹשין מִן העוֹר דמוּת שי"ן שיֵש לה שלֹשה ראשים מימין המניח תפִלין,
וּדמוּת שי"ן שיֵש לה ארבעה ראשים מִשמֹאל המניח.
3
וּמניחין את העוֹר על העֵץ עד שייבש,
ואחר כך חוֹלֵץ העוֹר מֵעל גבי האִמוּם של עֵץ,
ונִמצא העוֹר שיֵש בוֹ ארבעה בתים פנוּיין.
מכניסין פרשה בכל בית וּמחזירין מִקצת העוֹר מִלמטה ותוֹפרין אוֹתוֹ מֵארבע פִנוֹתיו,
וּמניחין מִן העוֹר שלמטה מקוֹם שתִכנֵס בוֹ הרצוּעה כמוֹ תוֹבר,
והוּא הנִקרא מעברת.
5
כיצד סִדוּר הפרשיוֹת? בִתפִלה של רֹאש מכניס פרשה אחרוֹנה שהיא 'והיה אִם שמֹע' בבית שהוּא על ימין המניח,
וּ'שמע' סמוּכה לה,
'והיה כי יביאך' בבית שלישי סמוּכה לִ'שמע',
ו'קדש לי' בבית רביעי,
שהוּא לִשמֹאל המניח תפִלין,
כדי שיהֵא הקוֹרֵא שפניו כנגד פני המניח קוֹרֵא על הסֵדר,
כגוֹן זה:
ואִם החליף סִדוּר זה פסוּלוֹת.
6
תפִלה של יד כוֹתבן בארבעה דפין בעוֹר אחד ארֹך כסֵפר תוֹרה,
על סִדוּרן בתוֹרה,
כגוֹן זה:
ואִם כתבן על ארבעה עוֹרוֹת והִניחן בבית אחד יצא,
ואינוֹ צריך לדבקן.
7
כשהוּא גוֹלֵל הפרשיוֹת,
בין של רֹאש בין של יד גוֹלֵל אוֹתן מִסוֹפן לִתחִלתן,
עד שתִמצא כשתִפתח הפרשה,
תִקרא כל שיטה מִתחִלתה לסוֹפה.
8
וּכשמכניסין את הפרשיוֹת בבתים שלהן כוֹרכין אוֹתן במטלית,
ועל המטלית שֵער,
ואחר כך מכניסין אוֹתן בבתיהם.
ושֵער זה צריך לִהיוֹת שער בהֵמה אוֹ חיה טהוֹרה,
ואפִלוּ מִנבֵלוֹת וּטרֵפוֹת שלהן.
וּכבר נהגוּ כל העם לכרכן בִשער זנב העגלים.
9
כשתוֹפרין את התפִלין,
אין תוֹפרין אלא בגידין של בהֵמה אוֹ של חיה טהוֹרה,
ואפִלוּ מִנבֵלוֹת וּטרֵפוֹת שלהן.
לוֹקחין הגידים שיֵש בעקֵב הבהֵמה אוֹ החיה,
והֵם לבנים קשים,
מרככין אוֹתן באבנים וכיוֹצֵא בהן עד שיֵעשוּ כפִשתן,
וטוֹוין אוֹתן ושוֹזרין אוֹתן,
וּבהן תוֹפרין התפִלין ויריעוֹת סֵפר תוֹרה.
10
כשתוֹפרין התפִלין,
תוֹפרין אוֹתן ברִבוּע.
והלכה רוֹוחת שיִהיוּ בכל צד שלֹש תפירוֹת עד שיִהיוּ הכֹל שתים עשרֵה תפירוֹת,
בין בשל יד בין בשל רֹאש.
ואִם עשה התפירוֹת עשר אוֹ ארבע עשרֵה עוֹשה.
וכל התפירוֹת יהיה החוּט שלהן סוֹבֵב מִשתי הרוּחוֹת.
11
וצריך שיגיע החרץ של תפִלין של רֹאש עד מקוֹם התפר.
ואִם היה החרץ נִכר כדי שיִהיוּ ארבעה ראשים נִראין לכֹל,
אף על פי שאין החרץ מגיע לִמקוֹם התפר כשֵרוֹת.
ואִם אין חרצן נִכר פסוּלוֹת.
וצריך להעביר בתוֹך כל חריץ וחריץ על גבי העוֹר חוּט אוֹ משיחה,
להבדיל בין בית לבית.
וּמִנהג פשוּט להעביר גיד מִגידי התפירה בכל חריץ מִשלשתן.
12
וכיצד עוֹשין הרצוּעוֹת? לוֹקחין רצוּעה של עוֹר,
רחבה כאֹרך השעוֹרה,
ואִם היתה רחבה מִזה השִעוּר כשֵרה.
ואֹרך רצוּעה של רֹאש כדי שתקיף את הרֹאש ויקשֹר מִמנה הקשר,
ותִמתח שתי הרצוּעוֹת מִכאן וּמִכאן עד שיגיעוּ לטִבוּר אוֹ למעלה מִמנוּ מעט.
ואֹרך רצוּעה של יד כדי שתקיף את הזרוֹע ויקשֹר מִמנה הקשר,
ותִמתח רצוּעה אחת עד אצבע אמצעית,
ויכרֹך מִמנה על אצבעוֹ שלֹש כריכוֹת,
ויקשֹר. ואִם היוּ הרצוּעוֹת ארוּכוֹת יתֵר על השִעוּרין האֵלוּ כשֵרוֹת.
13
וּמכניס רצוּעה של רֹאש בתוֹבר שלה,
וּמקיף כמִדת רֹאשוֹ,
וקוֹשֵר קשר מרוּבע כמין דא"ל.
וקשר זה צריך כל תלמיד חכמים ללמדוֹ,
ואי אפשר להוֹדיע צוּרתוֹ בִכתב אלא בִראית העין.
וכֵן בשל יד קוֹשֵר קשר כמין יוֹ"ד,
ותִהיה הרצוּעה של יד עוֹלה ויוֹרדת בתוֹך הקשר,
כדי שירחיב ויקצֵר בעֵת שיִרצה לִקשֹר על ידוֹ.
14
הרצוּעוֹת של תפִלין,
בין של רֹאש בין של יד פניהם החיצוֹנים שחֹרים,
וזוֹ היא ההלכה שלמֹשה מִסיני.
אבל אחוֹרי הרצוּעוֹת,
הוֹאיל וּמִבִפנים הֵם:
אִם היוּ ירוּקוֹת אוֹ לבנוֹת כשֵרוֹת; אדוּמוֹת לֹא יעשה,
שמא תֵהפֵך הרצוּעה,
וּגנאי הוּא לוֹ.
ולֹא יהיוּ אחוֹרי הרצוּעה לעוֹלם אלא כעין הקציצה,
אִם ירוּקה ירוּקין,
ואִם לבנה לבנים.
ונוֹי הוּא לתפִלין שיִהיוּ כוּלן שחֹרוֹת,
הקציצה והרצוּעה כוּלה.
15
העוֹר שמחפין בוֹ התפִלין ושעוֹשין מִמנוּ הרצוּעוֹת הוּא עוֹר בהֵמה אוֹ חיה אוֹ עוֹף הטהוֹרים,
ואפִלוּ נבֵלוֹת וּטרֵפוֹת שלהן.
ואִם עשה מֵעוֹר טמֵאים אוֹ שחִפה תפִלין בזהב פסוּלוֹת.
ועוֹר הרצוּעוֹת צריך עבדה לִשמן.
אבל העוֹר שמחפין בוֹ אינוֹ צריך עבדה כלל,
אפִלוּ עשהוּ מצה כשֵר.
וּמקוֹמוֹת הרבֵה נהגוּ לחפוֹת אוֹתן בעוֹר מצה.
16
אין עוֹשה התפִלין אלא ישראֵל,
שעשיתן כִכתיבתן,
מִפני השי"ן שעוֹשין בעוֹר,
כמוֹ שאמרנוּ.
לפיכך, אִם חִפן גוֹי אוֹ תפרן פסוּלוֹת.
והוּא הדין לכל הפסוּל לכתבן,
שלֹא יעשה אוֹתן.
17
תפִלה של רֹאש אין עוֹשין אוֹתה של יד,
ושל יד עוֹשין אוֹתה של רֹאש,
לפי שאין מוֹרידין מִקדוּשה חמוּרה לִקדוּשה קלה.
וכֵן רצוּעה של תפִלה של רֹאש אין עוֹשין אוֹתה לִתפִלה של יד.
במה דברים אמוּרים? בשלבשן.
אבל תפִלין של רֹאש שלֹא לבשה אדם מֵעוֹלם,
אִם רצה להחזירה ליד מוּתר.
וכיצד הוּא עוֹשה? טוֹלה עליה עוֹר עד שתֵעשה אחת,
וקוֹשרה על ידוֹ.
18
תפִלין שנִפסקוּ התפירוֹת שלהן:
אִם היוּ שתי התפירוֹת זוֹ בצד זוֹ,
אוֹ שנִפסקוּ שלֹש תפירוֹת אפִלוּ זוֹ שלֹא כנגד זוֹ הרי אֵלוּ פסוּלוֹת.
במה דברים אמוּרים? בישנוֹת.
אבל בחדשוֹת,
כל זמן שפני טבלה קימת כשֵרה.
ואֵלוּ הֵן החדשוֹת? כל שאוֹחזין מִקצת העוֹר שנִקרע תִפרוֹ ותוֹלין בוֹ התפִלין,
והוּא חזק ואינוֹ נִכרת הרי אֵלוּ חדשוֹת.
ואִם אין ראוּי לִתלוֹת בוֹ,
אלא והוּא נִפסק הרי אֵלוּ ישנוֹת.
19
רצוּעה שנִפסקה אין קוֹשרין אוֹתה ואין תוֹפרין אוֹתה,
אלא מוֹציאה וגוֹנזה,
ועוֹשה אחרת.
וּשירי הרצוּעה פסוּלין,
עד שיִהיה ארכה ורחבה כשִעוּר אוֹ יתֵר עליו.
וּלעוֹלם יזהֵר לִהיוֹת פני עוֹר הרצוּעוֹת למעלה בעֵת שקוֹשֵר אוֹתן על ידוֹ ועל רֹאשוֹ.