1
כיצד דין ולדוֹת הקדשים? ולד שלמים וּולד תמוּרת שלמים הרי אֵלוּ כִשלמים,
והֵן עצמן כִשלמים לכל דבר.
וכֵן ולד התוֹדה וּולד תמוּרתה הרי אֵלוּ יקרבוּ כתוֹדה,
אלא שאין טעוּנין לחם,
שאין מביאין לחם אלא עִם התוֹדה עצמה,
שנאמר: "על זבח התוֹדה" עליו,
לֹא על ולדה ולֹא על תמוּרתה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:במה דברים אמוּרים? בוּלדוֹת עצמן.
אבל ולדי ולדוֹת אינן קרֵבין,
שמִתוֹך מעשיו נִכר שהוּא משהה אוֹתן כדי לגדֵל מֵהן עדרים עדרים,
וּלפיכך קוֹנסין אוֹתוֹ ולֹא יקריבֵן.
2
ולד החטאת ימוּת,
ואין צריך לוֹמר ולד תמוּרתה.
3
השוֹחֵט את החטאת וּמצא בה בן ארבעה חי הרי זה נאכל כִבשר החטאת,
שוּלדי הקדשים בִמעי אִמן הֵן קדֵשין.
4
ולד תמוּרת האשם וּולד ולדה עד סוֹף העוֹלם ירעוּ עד שיִפֹל בהן מוּם,
וימכרוּ, ויפלוּ דמיהן לִנדבה.
ואִם ילדה זכר אחר שהִקריב אשמוֹ הוּלד עצמוֹ יקרב עוֹלה.
הִפריש נקֵבה לאשמוֹ,
וילדה תִרעה היא וּבנה עד שיִפֹל בהן מוּם,
וימכרוּ, ויביא בִדמי שניהן אשמוֹ.
ואִם כבר הִקריב אשמוֹ יפלוּ דמיהן לִנדבה.
:כבר בֵארנוּ במעשֵה הקרבנוֹת שכל מקוֹם שאנוּ אוֹמרין 'יפלוּ לִנדבה',
הוּא שיִתֵן המעוֹת לשוֹפרוֹת שהיוּ במִקדש,
שבֵארנוּ כמה הֵם בִשקלים,
וּבית דין מקריבין באוֹתן המעוֹת עוֹלוֹת נדבה,
ונִסכיהם מִשל צִבוּר,
ואינן טעוּנוֹת סמיכה.
אבל מקוֹם שנֹאמר 'הוּא עצמוֹ יקרב עוֹלה' אוֹ 'יביא בדמיו עוֹלה' הרי זוֹ טעוּנה סמיכה,
וּנסכיה מִשלוֹ.
5
ולד תמוּרת העוֹלה וּולד ולדה עד סוֹף העוֹלם הרי אֵלוּ כעוֹלה,
והֵן עצמן יקרבוּ עוֹלה.
הִפריש נקֵבה לעוֹלתוֹ וילדה,
אף על פי שילדה זכר ירעה עד שיִפֹל בוֹ מוּם,
ויביא בדמיו עוֹלה.
6
ולד המעשֵר וּולד תמוּרת המעשֵר,
וּולד תמוּרת הבכוֹר,
וּולדוֹת ולדוֹתיהן עד סוֹף העוֹלם הרי אֵלוּ לֹא יקרבוּ,
אלא ירעוּ עד שיִפֹל בהן מוּם,
ויֵאכלוּ כִבכוֹר וּכמעשֵר שנפל בהן מוּם:
ולדוֹת תמוּרת הבכוֹר לכֹהֵן,
וּולדוֹת מעשֵר וּתמוּרתוֹ לִבעליו.
7
ולד תמוּרת הפסח כִתמוּרת הפסח:
אִם היתה אִמוֹ קרֵבה שלמים ולדה יקרב שלמים; ואִם היה דינה שתִמכֵר ויביא בדמיה שלמים אף ולדה נִמכר ויביא בדמיו שלמים.
:הִפריש נקֵבה לפִסחוֹ וילדה,
אוֹ שהִפרישה מעוּברת היא וּולדה ירעוּ עד שיִפֹל בהן מוּם,
ויביא בִדמיהן פסח.
ואִם נִשארה נקֵבה זוֹ עד אחר הפסח אוֹ שילדה אחר הפסח תִרעה היא וּולדה עד שיִפֹל בהן מוּם,
ויביא בִדמיהן שלמים.
8
ולדוֹת הקדשים שיצאוּ דרך דֹפן,
אוֹ שילדוּ טוּמטוּם ואנדרגינס וכִלאים וּטרֵפה הרי אֵלוּ יפדוּ,
ויביא בִדמיהן קרבן הראוּי להביא בִדמי ולד של זוֹ.
9
ולד בעלת מוּם הרי הוּא כִולד התמימה לכל דבר,
ויקרב בראוּי לוֹ.
10
קדשים שהִפילוּ נֵפל אוֹ שִליה יקברוּ,
והרי הֵן אסוּרין בהניה.
11
המשנה את הקדשים מִקדוּשה לִקדוּשה עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר בבכוֹר:
"לֹא יקדיש איש אֹתוֹ" שלֹא יעשנוּ עוֹלה ולֹא שלמים.
והוּא הדין לִשאר הקדשים שאין משנין אוֹתן מִקדוּשה לִקדוּשה,
אחד קדשי מִזבֵח ואחד קדשי בדק הבית.
כיצד? אִם הִקדיש לבדק ההיכל לֹא ישנה לבדק המִזבֵח,
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
ואין לוֹקין על לאו זה.
12
כיצד מערימין על הבכוֹר להקדישוֹ למִזבֵח הקדֵש אחֵר? מקדישוֹ בבטן קֹדם שיִוּלֵד,
שנאמר: "אשר יבוּכר ליי.
.. לֹא יקדיש איש אֹתוֹ" מִשיבוּכר אי אתה מקדישוֹ,
אבל אתה מקדישוֹ בבטן.
לפיכך יֵש לוֹ לוֹמר:
'מה שבמֵעיה של מבכרת זוֹ,
אִם הוּא זכר הרי זה עוֹלה'.
אבל אינוֹ יכוֹל לוֹמר 'זִבחי שלמים',
שאינוֹ מפקיע אוֹתוֹ מִקדוּשתוֹ כדי לֵהנוֹת בוֹ.
ואִם אמר עִם יציאת רֹב רֹאשוֹ:
'יהיה עוֹלה' הרי זה בכוֹר,
ואינוֹ עוֹלה.
13
ואין מערימין על בהמת הקדֵש להקדיש עוּברה קדוּשה אחרת,
אלא הרי הוּא בִקדוּשת אִמוֹ,
שוּלדוֹת הקדשים בִמעי אִמן הֵן קדֵשים,
כמוֹ שבֵארנוּ,
והרי כל עוּבר מֵהן כִקדוּשת אִמוֹ,
ואינוֹ יכוֹל לשנוֹתוֹ בבטן כדרך שעשה בבכוֹר,
שהבכוֹר ביציאתוֹ הוּא שמִתקדֵש.
:אף על פי שכל חוּקי התוֹרה גזֵרוֹת הֵן,
כמוֹ שבֵארנוּ בסוֹף מעילה,
ראוּי להִתבוֹנֵן בהן,
וכל שאתה יכוֹל לִתֵן טעם תֵן לוֹ טעם.
הרי אמרוּ חכמים הרִאשוֹנים שהמלך שלֹמֹה הֵבין רֹב הטעמים של כל חוּקי התוֹרה.
:יֵראה לי שזה שאמר הכתוּב:
"והיה הוּא וּתמוּרתוֹ יהיה קֹדש" ,
כעִנין שאמר:
"ואִם המקדיש יגאל את ביתוֹ ויסף חמישית כסף ערכך עליו" .
ירדה תוֹרה לסוֹף מחשבת האדם וּקצת יצרוֹ הרע,
שטִבעוֹ של אדם נוֹטה להרבוֹת קִנינוֹ ולחוּס על ממוֹנוֹ,
ואף על פי שנדר והִקדיש,
אפשר שחזר בוֹ ונִחם,
ויפדה בפחוֹת מִשויוֹ; אמרה תוֹרה:
אִם פדה לעצמוֹ יוֹסיף חֹמש.
:וכֵן אִם הִקדיש בהֵמה קדוּשת הגוּף,
שמא יחזֹר בוֹ,
וכיון שאינוֹ יכוֹל לִפדוֹתה יחליפה בִפחוּתה מִמנה,
ואִם תִתֵן לוֹ רשוּת להחליף הרע ביפה,
יחליף היפה ברע ויֹאמר:
טוֹב הוּא.
לפיכך סתם הכתוּב בפניו שלֹא יחליף,
וּקנסוֹ אִם החליף,
ואמר: "והיה הוּא וּתמוּרתוֹ יהיה קֹדש" .
:וכל אֵלוּ הדברים כדי לכֹף יצרוֹ וּלתקֵן דֵעוֹתיו.
ורֹב דיני תוֹרה אינן אלא עֵצוֹת מֵרחוֹק מִגדוֹל העֵצה לתקֵן הדֵעוֹת וּלישֵר כל המעשים,
וכֵן הוּא אוֹמֵר:
"הלֹא כתבתי לך שלִשים במֹעֵצוֹת ודעת,
להוֹדיעך קֹשט אִמרי אמת" וכו' .
:בריך רחמנא דסיען:
נִגמר סֵפר תשיעי בעזרת שדי.
וּמִנין פרקים של סֵפר זה ארבעים וחמִשה:
הִלכוֹת קרבן פסח עשרה פרקים.
הִלכוֹת חגיגה שלֹשה פרקים.
הִלכוֹת בכוֹרוֹת שמוֹנה פרקים.
הִלכוֹת שגגוֹת חמִשה עשר פרקים.
הִלכוֹת מחוּסרי כפרה חמִשה פרקים.
הִלכוֹת תמוּרה ארבעה פרקים.