1
כיצד דין התמוּרוֹת לִקרב? תמוּרת העוֹלה תִקרב עוֹלה.
ואִם היתה תמוּרתה נקֵבה אוֹ בעלת מוּם תִרעה הנקֵבה עד שיִפֹל בה מוּם,
ותִמכֵר, ויביא בדמיה עוֹלה.
:תמוּרת החטאת תמוּת,
כמוֹ שבֵארנוּ בִפסוּלי המוּקדשין.
תמוּרת האשם תִרעה עד שיִפֹל בה מוּם,
ויפלוּ דמיה לִנדבה.
:תמוּרת השלמים כִשלמים לכל דבר,
טעוּנה סמיכה וּנסכים וּתנוּפת חזה ושוֹק.
תמוּרת התוֹדה כתוֹדה,
אלא שאינה טעוּנה לחם,
כמוֹ שבֵארנוּ בִפסוּלי המוּקדשין.
:תמוּרת הפסח:
אִם הֵמיר בוֹ קֹדם חצוֹת יוֹם ארבעה עשר אין תמוּרתוֹ קרֵבה,
אלא תִרעה עד שיִפֹל בה מוּם,
ויביא בדמיה שלמים; ואִם הֵמיר בוֹ אחר חצוֹת הרי התמוּרה עצמה תִקרב שלמים.
:תמוּרת הבכוֹר והמעשֵר אינן קרֵבין לעוֹלם,
שנאמר בבכוֹר:
"ליי הוּא" ,
מִפי השמוּעה למדוּ:
הוּא קרֵב,
ואין תמוּרתוֹ קרֵבה,
ודין המעשֵר כבכוֹר.
תמוּרתן תִרעה עד שיִפֹל בה מוּם,
ותֵאכֵל:
2
תמוּרת הבכוֹר לכֹהנים; וּתמוּרת המעשֵר לבעלים.
וּכשֵם שאין פוֹדין בכוֹר וּמעשֵר שנפל בהן מוּם,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת אִסוּרי מִזבֵח,
כך אין פוֹדין תמוּרתן.
3
בהֵמה שהִקדישה חציה עוֹלה וחציה שלמים תמוּרתה כמוֹה.
וכֵן כל בהמת הקדֵש שאינה קרֵבה מִפני תחִלת הקדֵשה הרי תמוּרתה כמוֹה.
אמר: 'חצי בהֵמה זוֹ תמוּרה וחציה עוֹלה' הרי זוֹ תִקרב עוֹלה.
'חציה עוֹלה וחציה מעשֵר' תִקרב עוֹלה.
'חציה תמוּרה וחציה מעשֵר' הרי זוֹ ספֵק,
ואינה קרֵבה.
4
המקדיש בעלת מוּם עוֹבֵר,
ואין צריך לוֹמר תמימה,
ואחר כך נוֹלד בה מוּם קבוּע,
ונִפדית, והֵמיר בה אחר שנִפדית הרי זוֹ תמוּרה,
ואינה קרֵבה ואינה נִפדית,
אלא מניחה עד שתמוּת:
אינה קרֵבה,
מִפני שבאה מִכֹח קדוּשה דחוּיה,
ואינה נִפדית,
שאין בכֹח קדוּשתה לִתפֹש פִדיוֹנה.
5
כל התמוּרוֹת שהיוּ בעלי מוּמין קבוּעין מִתחִלתן הרי אֵלוּ יפדוּ,
ואינן יוֹצאין לחוּלין לכל דבר כדי שיִהיוּ מוּתרין בגִזה ועבוֹדה אחר פִדיוֹנן,
שהקדוּשה חלה בתמוּרה על בעלת מוּם קבוּע,
שנאמר: "אוֹ רע בטוֹב" ,
ו"רע" האמוּר כאן הוּא בעל מוּם וכיוֹצֵא בוֹ,
שאינוֹ ראוּי לקרבן,
ואף על פי כֵן כתוּב בוֹ:
"יהיה קֹדש" .
6
עוֹלה שנִתערבה בִזבחים,
והֵמיר באחד מִן התערֹבת הרי זה מֵביא בהֵמה אחרת,
ואוֹמֵר: 'אִם תמוּרת עוֹלה היא זוֹ,
הרי בהֵמה זוֹ שלמים,
ואִם תמוּרת שלמים היא,
הרי בהֵמה זוֹ עוֹלה',
ונִמצֵאת הבהֵמה שהֵביא עִם התמוּרה כעוֹלה וּשלמים שנִתערבוּ זה בזה.
:חזר והֵמיר באחת מִשתיהם,
ואין ידוּע באי זוֹ מֵהן הֵמיר מֵביא זבח אחֵר מִתוֹך ביתוֹ,
ואוֹמֵר על התמוּרה השניה:
'אִם תמוּרת תמוּרה היא זוֹ,
הרי זה שהֵביא חוּלין,
ואִם תמוּרת עוֹלה אוֹ שלמים היא,
הרי זה שהֵביא עוֹלה אוֹ שלמים',
והרי זה שהֵביא עִם התמוּרה השניה כזבח וּתמוּרה שנִתערבוּ זה בזה.
וּכבר בֵארנוּ דין התערוֹבוֹת בהִלכוֹת פסוּלי המוּקדשין.
7
שלמים שנִתערבוּ בִבכוֹר אוֹ במעשֵר,
והֵמיר באחד מֵהן הרי זה לֹא יקרב,
אלא ירעה עד שיִפֹל בוֹ מוּם,
ויֵאכֵל כִבכוֹר אוֹ כמעשֵר,
כמוֹ שבֵארנוּ.