1
התמוּרה היא שיֹאמר בעל הקרבן על בהמת חוּלין שיֵש לוֹ:
'הרי זוֹ תחת זוֹ' אוֹ 'הרי זוֹ חליפת זוֹ',
ואין צריך לוֹמר אִם אמר:
'הרי זוֹ תחת חטאת זוֹ' אוֹ 'תחת עוֹלה זוֹ',
שהיא תמוּרה.
וכֵן אִם אמר:
'הרי זוֹ תחת חטאת שיֵש לי בתוֹך הבית' אוֹ 'תחת עוֹלה שיֵש לי במקוֹם פלוֹני' הרי זוֹ תמוּרה,
והוּא שיֵש לוֹ.
:אבל אִם אמר על בהמת חוּלין:
'הרי זוֹ תחת עוֹלה' אוֹ 'הרי זוֹ תחת חטאת' לֹא אמר כלוּם.
וכֵן אִם אמר:
'הרי זוֹ מחוּללת על זוֹ' אינה תמוּרה.
2
היוּ לפניו שתי בהֵמוֹת,
אחת חוּלין ואחת הקדֵש שנפל בה מוּם:
הִניח ידוֹ על בהמת חוּלין ואמר:
'הרי זוֹ תחת זוֹ' הרי זוֹ תמוּרה,
ולוֹקה; הִניח ידוֹ על בהמת הקדֵש ואמר:
'הרי זוֹ תחת זוֹ' הרי זה חִללה על בהמת החוּלין,
ואין זוֹ תמוּרה,
אלא כפוֹדה בעלת מוּם בזוֹ הבהֵמה.
3
היוּ לפניו שלֹש בהֵמוֹת קדשי מִזבֵח ואחת מֵהן בעלת מוּם,
שהרי היא עוֹמדת לפִדיוֹן,
ושלֹש בהֵמוֹת תמימוֹת חוּלין,
ואמר: 'הרי אֵלוּ תחת אֵלוּ' הרי שתים מִן החוּלין תחת שתים התמימוֹת תמוּרתן,
ולוֹקה עליהן שתים,
והבהֵמה השלישית היא תחת בעלת מוּם שנִתחללה עליה,
וּלחללה נִתכוֵּן ולֹא להמיר בה.
שכיון שיֵש לפניו דרך אִסוּר,
והיא התמוּרה,
ודרך התֵר,
והוּא החִלוּל חזקה היא שאין אדם מניח ההתֵר ועוֹשה האִסוּר,
וּלפיכך אינוֹ לוֹקה שלֹש מלקוּיוֹת.
:וכֵן אִם אמר:
'עשר בהֵמוֹת אֵלוּ תחת עשר אֵלוּ',
ואחת מֵהן בעלת מוּם אינוֹ לוֹקה אלא תֵשע מלקוּיוֹת,
שהבהֵמה העשירית לחללה נִתכוֵּן ולֹא להמיר בה.
שאף על פי שהוּחזק זה במלקוּיוֹת הרבֵה,
הוֹאיל ויֵש שם דרך התֵר אינוֹ מניח דרך ההתֵר ועוֹשה האִסוּר.
:שתי בהֵמוֹת של הקדֵש ואחת מֵהן בעלת מוּם,
וּשתי בהֵמוֹת של חוּלין ואחת מֵהן בעלת מוּם,
ואמר: 'הרי אֵלוּ תחת אֵלוּ' הרי התמימה תמוּרת התמימה,
ולוֹקה אחת,
וּבעלת מוּם מחוּללת על בעלת מוּם,
שאינוֹ מניח ההתֵר ועוֹשה האִסוּר.
4
האוֹמֵר: 'הרי זוֹ תמוּרת עוֹלה וּשלמים' דבריו קימין,
ותִמכֵר, ויביא בחצי דמיה תמוּרת עוֹלה וּבחצי דמיה תמוּרת שלמים.
אמר: 'הרי זוֹ תמוּרת עוֹלה וּתמוּרת שלמים':
אִם לכך נִתכוֵּן מִתחִלה דבריו קימין; ואִם לֹא נִתכוֵּן בתחִלה אלא לִתמוּרת עוֹלה,
וחזר ואמר:
'וּתמוּרת שלמים',
אף על פי שחזר בתוֹך כדי דִבוּר אין תוֹפסין אלא לשוֹן רִאשוֹן,
והרי היא תמוּרת עוֹלה בִלבד.