הִלכוֹת תמוּרה:
יֵש בִכללן שלֹש מִצווֹת,
אחת מִצות עשֵה וּשתים מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
א) שלֹא ימיר.
ב) שתִהיה התמוּרה קֹדש אִם הֵמיר.
ג) שלֹא ישנה הקדשים מִקדוּשה לִקדוּשה.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
כל המֵמֵר לוֹקה על כל בהֵמה וּבהֵמה שימיר,
שנאמר: "לֹא יחליפנוּ ולֹא ימיר אֹתוֹ" ,
ואף על פי שלֹא עשה מעשה.
מִפי השמוּעה למדוּ שכל מִצות לֹא תעשה שאין בה מעשה אין לוֹקין עליה,
חוּץ מִנִשבע,
וּמֵמֵר, וּמקלֵל את חבֵרוֹ בשֵם; שלֹשה לאוין אֵלוּ אי אפשר שיִהיה בהן מעשה כלל,
ולוֹקין עליהן.
:ולמה לוֹקין על התמוּרה,
והרי לאו שבה נִתק לעשֵה,
שהרי נאמר:
"ואִם המֵר ימיר וכו' והיה הוּא וּתמוּרתוֹ יהיה קֹדש" ? מִפני שיֵש בה עשֵה וּשני לאוין,
ועוֹד, שאין לאו שבה שוה לעשֵה,
שהצִבוּר והשוּתפין אין עוֹשין תמוּרה אִם הֵמירוּ,
ואף על פי שהֵן מוּזהרין שלֹא ימירוּ.
:נִמצֵאת אוֹמֵר שהיחיד שהֵמיר הרי התמוּרה קֹדש,
ואפִלוּ הֵמיר בשבת,
ולוֹקה ארבעים.
ואחד מִן השוּתפין שהֵמיר,
אוֹ מי שהֵמיר בקרבן מִקרבנוֹת הצִבוּר,
הוֹאיל ויֵש לוֹ בהן שוּתפוּת הרי זה לוֹקה,
ואין התמוּרה קֹדש.
2
אחד המֵמיר בזדוֹן אוֹ שהֵמיר בִשגגה הרי זה עוֹשה תמוּרה ולוֹקה.
כיצד? המִתכוֵּן לוֹמר:
'הרי זוֹ תמוּרת עוֹלה שיֵש לי',
ואמר: 'הרי זוֹ תמוּרת שלמים שיֵש לי' הרי זוֹ תמוּרה,
ולוֹקה. אבל אִם דִמה שמוּתר להמיר והֵמיר,
אוֹ שאמר:
'אכנֵס לבית זה ואמיר מִדעתי',
ונִכנס, ושכח והֵמיר שלֹא מִדעתוֹ הרי זוֹ תמוּרה,
ואינוֹ לוֹקה עליה.
3
אין אדם מֵמיר בהמתוֹ בקרבן שאינוֹ שלוֹ.
ואִם אמר בעל הקרבן:
'כל הרוֹצה להמיר בִבהמתי יבֹא וימיר' הרי זה מֵמיר בה.
הֵמיר בקרבנוֹ בִבהֵמה שאינה שלוֹ אינה תמוּרה,
שאין אדם מקדיש דבר שאינוֹ שלוֹ.
4
המִתכפֵר הוּא שעוֹשה תמוּרה,
אבל לֹא המקדיש.
כיצד? הִקדיש בהֵמה שיִתכפֵר בה חבֵרוֹ,
כגוֹן שהִקדיש קרבנוֹת נזיר שיִתכפֵר בהם פלוֹני הנזיר אוֹתוֹ הנזיר הוּא שעוֹשה בהן תמוּרה,
אבל לֹא זה שהִקדיש,
לפי שאינם שלוֹ.
5
היוֹרֵש מֵמֵר.
הִניח בהֵמה לִשני בניו וּמֵת הרי זוֹ קרֵבה ואין ממירין בה,
שהרי הֵן בה שוּתפין,
והשוּתפין אין עוֹשין תמוּרה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
6
אין קדשי גוֹים עוֹשין תמוּרה מִן התוֹרה,
אבל מִדִברי סוֹפרים שהגוֹי שהֵמיר הרי זוֹ תמוּרה.
הִקדיש הגוֹי בהֵמה שיִתכפֵר בה ישראֵל,
והֵמיר בה הגוֹי הרי זוֹ ספֵק תמוּרה.
7
אחד אנשים ואחד נשים אִם הֵמירוּ עוֹשין תמוּרה.
8
קטן שהִגיע לעוֹנת הנדרים שהֵמיר,
אף על פי שאינוֹ לוֹקה יֵש בוֹ ספֵק אִם עוֹשה תמוּרה אוֹ אינוֹ עוֹשה.
9
אין הכֹהנים ממירין בחטאת וּבאשם; אף על פי שהֵן שלהן,
אינן זכאין בהן מֵחיים,
שאין להן בבשר עד שיִזרֵק הדם.
ואין הכֹהנים ממירין בִבכוֹר; אף על פי שהוּא זוֹכה בוֹ מֵחיים,
אינוֹ זוֹכה בוֹ מִתחִלה,
שהרי תחִלתוֹ בבית ישראֵל הוּא.
:אבל הבעלים שהֵמירוּ בִבכוֹר כל זמן שהוּא בביתם עוֹשין תמוּרה.
וכֵן כֹהֵן שהֵמיר בִבכוֹר שנוֹלד לוֹ,
לֹא בִבכוֹר שלקח מיִשראֵל הרי זוֹ תמוּרה.
10
אילוֹ של כֹהֵן גדוֹל עוֹשה תמוּרה,
אבל פרוֹ אינוֹ עוֹשה תמוּרה,
אף על פי שהוּא מִשלוֹ; הוֹאיל ואחיו הכֹהנים מִתכפרין בוֹ,
הרי הֵן כשוּתפין בוֹ.
11
העוֹפוֹת והמנחוֹת אינן עוֹשין תמוּרה,
שלֹא נאמר אלא "בהֵמה" .
12
קרבנוֹת בדק הבית אינן עוֹשין תמוּרה,
שנאמר במעשֵר:
"לֹא יבקֵר בין טוֹב לרע ולֹא ימירנוּ" ; והלֹא המעשֵר בִכלל כל הקדשים היה,
ולמה יצא? ללמֵד על הכֹל:
מה מעשֵר קרבן יחיד,
יצאוּ קרבנוֹת צִבוּר וכֵן השוּתפין; מה מעשֵר קרבן מִזבֵח,
יצאוּ קדשי בדק הבית; מה מעשר בהֵמה הוּקש למעשר דגן שאין חיבין בוֹ אלא ישראֵל ולֹא גוֹים,
יצאוּ קרבנוֹת גוֹים שאין עוֹשין תמוּרה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
13
המקדיש בעלת מוּם קבוּע אינה עוֹשה תמוּרה,
מִפני שלֹא נִתקדֵש גוּפה קִדוּש גמוּר,
ואינה אלא קדוּשת דמים.
אבל המקדיש בעלת מוּם עוֹבֵר אוֹ שהִקדיש תמימה,
ואחר כך נוֹלד לה מוּם קבוּע הרי זוֹ עוֹשה תמוּרה.
14
אחד המֵמיר תמים בבעל מוּם אוֹ בעל מוּם בתמים,
אוֹ שהֵמיר בקר בצֹאן אוֹ צֹאן בבקר,
אוֹ כבשים בעִזים אוֹ עִזים בִכבשים,
אוֹ נקֵבוֹת בִזכרים אוֹ זכרים בִנקֵבוֹת,
אוֹ שהֵמיר אחד במֵאה אוֹ מֵאה באחד,
בין בבת אחת בין בזה אחר זה הרי אֵלוּ תמוּרה,
ולוֹקה כמִנין הבהֵמוֹת שהֵמיר.
15
אין התמוּרה עוֹשה תמוּרה,
ולֹא ולד בהמת ההקדֵש עוֹשה תמוּרה,
שנאמר: "והיה הוּא וּתמוּרתוֹ יהיה קֹדש" :
"הוּא" ולֹא ולדוֹ; "וּתמוּרתוֹ" ולֹא תמוּרת תמוּרתוֹ.
אבל המֵמֵר בִבהֵמה,
וחזר והֵמיר,
וחזר והֵמיר,
אפִלוּ אלף כוּלן תמוּרה,
ולוֹקה על כל אחד ואחד,
כמוֹ שבֵארנוּ.
16
אין ממירין אֵברין אוֹ עוּברין בִשלֵמים,
ולֹא שלֵמים בהן.
כיצד? האוֹמֵר:
'רגלה של בהֵמה זוֹ' אוֹ 'ידה' 'תחת עוֹלה זוֹ',
אוֹ שאמר:
'עוּבר בהֵמה זוֹ תחת עוֹלה זוֹ' אינה תמוּרה.
וכֵן האוֹמֵר:
'בהֵמה זוֹ תחת ידה' אוֹ 'רגלה' 'של עוֹלה זוֹ',
אוֹ שאמר:
'בהֵמה זוֹ תחת עוּברה של חטאת זוֹ' אינה תמוּרה.
17
המֵמֵר בכִלאים אוֹ בִטרֵפה ויוֹצֵא דֹפן אוֹ בטוּמטוּם ואנדרגינס אין הקדוּשה חלה עליהן,
והרי זה כמי שהֵמיר בגמל אוֹ בחמוֹר,
לפי שאין במינן קרבן,
וּלפיכך אינוֹ לוֹקה.
מה בין אֵלוּ לבעל מוּם? בעל מוּם יֵש במינוֹ קרבן,
אֵלוּ אין במינן קרבן.
18
הרוֹבֵע והנִרבע הרי הֵן כבעל מוּם,
ועוֹשין תמוּרה,
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן.
19
בהֵמה שחציה קֹדש וחציה חֹל לֹא עוֹשה תמוּרה ולֹא נעשית תמוּרה.
20
כל החטאוֹת שדינן שימוּתוּ אינן עוֹשין תמוּרה,
וכל חטאת שדינה שתִרעה עד שיִפֹל בה מוּם ותִמכֵר עוֹשה תמוּרה.
21
המפריש נקֵבה לפִסחוֹ אוֹ לעוֹלתוֹ אוֹ לאשמוֹ עוֹשה תמוּרה.
אף על פי שאינן ראוּיין לִקרב,
הוֹאיל וירדוּ לִקדוּשת דמים והרי הֵן תמימים יֵרדוּ לִקדוּשת הגוּף.
:אבל המפריש שעיר לחטאתוֹ,
ונשיא שהִפריש שעירה לחטאתוֹ,
וכֹהֵן גדוֹל שהִפריש פרה לחטאתוֹ אינן עוֹשין תמוּרה,
שכל המשנה בחטאוֹת,
לֹא נִתקדשה כלל,
ואפִלוּ קדוּשת דמים,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת פסוּלי המוּקדשין.