1
בחמִשה עשר באדר נִפנין בית דין לצרכי הרבים,
וּבוֹדקין על הראוּיה לִשתוֹת להשקוֹתה,
ועל הראוּיה לקנֵא לה וּלהוֹציאה בלֹא כתוּבה לקנֵא לה וּלהוֹציאה.
וּבכל זמן משקין את השוֹטוֹת.
2
ואין משקין את השוֹטה אלא ביוֹם,
וכל היוֹם כשֵר להשקוֹת שוֹטה.
ואין משקין שתי שוֹטוֹת כאחד,
שנאמר: "והעמיד אוֹתה הכֹהֵן" .
3
שוֹטה שאמרה:
'איני שוֹתה' מֵחמת יראה ופחד יֵש לה לחזֹר ולוֹמר:
'הריני שוֹתה'.
אבל אִם אמרה:
'איני שוֹתה' והיא בריאה,
ואינה ירֵאה ולֹא פוֹחדת אינה יכוֹלה לחזֹר ולוֹמר:
'הִנני שוֹתה'.
4
אמרה: 'איני שוֹתה' קֹדם שתִמחֵק המגִלה הרי מגִלתה נִגנזת,
ואינה כשֵרה להשקוֹת בה שוֹטה אחרת,
וּמִנחתה מִתפזרת על הדשן.
ואִם אמרה:
'איני שוֹתה' אחר שנִמחקה המגִלה מערערין אוֹתה וּמשקין אוֹתה בעל כרחה.
5
וּמאימין עליה שתִשתה,
ואוֹמרין לה:
'בִתי, אִם ברוּר לך הדבר שטהוֹרה את,
עִמדי על בוּריֵך וּשתי,
ואל תִפחדי,
לפי שאין המים דוֹמין אלא לסם יבֵש מוּנח על בשר חי:
יֵש שם מכה מחלחֵל ויוֹרֵד; אין שם מכה אינוֹ עוֹשה כלוּם'.
6
אמרה: 'טמֵאה אני' אף על פי שנִמחקה המגִלה,
המים נִשפכין,
מִפני שאין בהן קדוּשה,
וּמִנחתה מִתפזרת על הדשן.
7
מגִלת שוֹטה שכתבה בלילה פסוּלה,
שנאמר: "וכתב וכו' והִשקה וכו' והִקריב" כשֵם שקרבנה ביוֹם,
כך כתיבת המגִלה והשקיתה ביוֹם.
כתבה למפרֵע פסוּלה,
שנאמר: "האֵלה" על הסֵדר.
כתבה קֹדם שתקבֵל עליה השבוּעה פסוּלה,
שנאמר: "והִשביע.
.. וכתב" .
8
כתבה אִגרת פסוּלה,
שנאמר: "בסֵפר" כתבה על שני דפין פסוּלה,
שנאמר: "בסֵפר" סֵפר אחד,
ולֹא שנים וּשלֹשה.
ואינוֹ כוֹתֵב לֹא על הניר ולֹא על הדִפתרא,
אלא בִמגִלת סֵפר,
שנאמר: "בסֵפר".
ואִם כתבה על ניר אוֹ דִפתרא פסוּלה.
9
"וכתב... הכֹהֵן" הא למדת שאִם כתבה ישראֵל אוֹ כֹהֵן קטן,
פסוּלה.:אינוֹ כוֹתבה לֹא בקוֹמוֹס ולֹא בקלקנתוֹס ולֹא בכל דבר שרִשוּמוֹ נִכר ועוֹמֵד,
אלא בִדיוֹ שאין בוֹ קלקנתוֹס,
שנאמר: "וכתב.
.. וּמחה" כתב שהוּא יכוֹל לִמחוֹת.
ואִם כתב בדבר המִתקיֵם פסוּלה.
10
נִשאר במגִלה רֹשם כתב נִכר פסוּלה,
עד שיִמחֹק יפה יפה.
:כתב אוֹת אחת וּמחקה,
וחזר וכתב אוֹת שניה וּמחקה,
עד שהִשלים פסוּלה,
עד שתִהיה כוּלה כתוּבה.
11
כתבה שלֹא לִשמה אוֹ שמחקה שלֹא לִשמה פסוּלה.
כתב שתי מגִלוֹת לִשתי שוֹטוֹת,
וּמחקן לתוֹך כוֹס אחד אוֹ לתוֹך שתי כוֹסוֹת,
ועֵרבן בכוֹס אחד והִשקה לִשתיהן פסוּלה,
שכל אחת מֵהן לֹא שתת מגִלתה.
:מחקן בִשתי כוֹסוֹת ועֵרבן,
וחזר וחִלקן לִשני הכוֹסוֹת לֹא ישקה אוֹתן; ואִם הִשקה כשֵר.
נִשפכוּ המים הרי זה כוֹתֵב בִמגִלה אחרת וּמֵביא מים אחֵרים.
נִשפכוּ ונִשתיֵר מֵהן לֹא ישקה את השאר; ואִם הִשקה כשֵר.
12
מי שוֹטה שלנוּ נִפסלין בלינה.
הִקדים עפר למים פוֹסֵל.
:לֹא היה שם עפר בהיכל מֵביא עפר מִבחוּץ וּמניחוֹ בהיכל,
ולוֹקֵח מִמנוּ ונוֹתֵן על פני המים.
ואינוֹ מֵביא אֵפר,
אבל מֵביא רקבוּבית,
שהוּא כעפר.
13
ולֹא יחפֹר בקרדֹם בהיכל ויוֹציא עפר,
שנאמר: "אשר יהיה בקרקע המִשכן" .
ואִם חפר והוֹציא עפר כשֵר.
14
הִקריב את מִנחתה ואחר כך הִשקה כשֵרה.
נִטמֵאת מִנחתה קֹדם שיניחנה בִכלי שרֵת הרי זוֹ תִפדה,
ככל המנחוֹת שיִטמאוּ קֹדם שיִתקדשוּ בִכלי שרֵת,
ויביא מִנחה אחרת.
נִטמֵאת המִנחה אחר שקִדשה בִכלי שרֵת הרי זוֹ תִשרֵף.
:וכֵן אִם אמרה:
'טמֵאה אני' קֹדם שתִקמֵץ המִנחה,
אוֹ שאמרה:
'איני שוֹתה',
אוֹ שלֹא רצה בעלה להשקוֹתה,
אוֹ שבאוּ עֵדי טוּמאה,
אוֹ שמֵת הוּא,
אוֹ שמֵתה היא הרי המִנחה כוּלה נִשרפת.
ואִם אֵרע אחד מֵאֵלוּ אחר שקרב הקֹמץ אין השירים נאכלין.
15
היה בעלה כֹהֵן אין שירי מִנחתה נאכלין,
מִפני שיֵש לבעל חֵלק בה,
ואינה עוֹלה כוּלה לאִשים כמִנחת זִכרי כהוּנה,
מִפני שיֵש לה חֵלק בה; אלא הקֹמץ קרֵב לעצמוֹ,
והשירים מִתפזרין על בית הדשן.
נִמצאוּ עֵדיה זוֹממין מִנחתה תֵצֵא לחוּלין.
16
המקנֵא לאִשתוֹ על ידי אנשים הרבֵה,
ונִסתרה עִם כל אחד ואחד מֵהם הרי זה מֵביא מִנחה אחת על ידי כוּלן כשמשקה אוֹתה,
שנאמר: "מִנחת קנאֹת" מִנחה אחת לקִנוּיין הרבֵה.
17
יֵש לבעל לגלגֵל עליה בִשבוּעה שלֹא זִנתה עִם איש זה שקִנֵא לה בוֹ ולֹא עִם איש אחֵר,
ושלֹא זִנתה תחתיו מִשנִתארסה קֹדם שתִנשֵא,
ולֹא אחר שנִשֵאת.
אבל אינוֹ מגלגֵל עליה שלֹא זִנתה קֹדם האֵרוּסין,
ולֹא אחר שגֵרשה,
אִם גֵרשה והחזירה; שאִם זִנתה בעֵת זה לֹא תֵאסֵר עליו,
וכל שתִבעֵל ולֹא תִהיה אסוּרה לוֹ,
אינוֹ מתנה עִמה.
:לפיכך, אִם כנס יבִמתוֹ אינוֹ מגלגֵל עליה שלֹא זִנתה כשהיתה משמרת יבם,
אבל מגלגֵל עליה שלֹא זִנתה תחת אחיו,
שאִם זִנתה תחת אחיו הרי זוֹ אסוּרה עליו.
וכֵן אִם גֵרשה והחזירה מגלגֵל עליה שלֹא זִנתה תחתיו בנִשוּאין הרִאשוֹנים.
:וכֵן יֵש לוֹ לגלגֵל עליה בִלהבא שלֹא תִזנה תחתיו,
ושלֹא תִזנה אחר שיחזירה,
אִם יגרֵש ויחזיר.
לפיכך כשתִזנה להבא מים בוֹדקין אוֹתה,
ויארעוּ לה אוֹתן המאֹרעוֹת.
לכך נאמר:
"אמֵן אמֵן" 'אמֵן' מֵאיש זה,
'אמֵן' מֵאיש אחֵר; 'אמֵן' נשוּאה,
'אמֵן' ארוּסה; 'אמֵן' לשעבר,
'אמֵן' להבא.
18
מִצות חכמים על בני ישראֵל לקנוֹת לִנשיהם,
שנאמר: "וקִנֵא את אִשתוֹ" .
וכל המקנֵא לאִשתוֹ נִכנסה בוֹ רוּח טהרה.
ולֹא יקנֵא לה לֹא מִתוֹך שחוֹק,
ולֹא מִתוֹך שיחה,
ולֹא מִתוֹך קלוּת רֹאש,
ולֹא מִתוֹך מריבה,
ולֹא להטיל עליה אימה.
ואִם עבר וקִנֵא לה בִפני עֵדים מִתוֹך אחד מִכל הדברים האֵלוּ הרי זה קִנוּי.
19
אין ראוּי לִקפֹץ וּלקנוֹת בִפני עֵדים תחִלה,
אלא בינוֹ לבינה בנחת וּבדרך טהרה והזהרה,
כדי להדריכה בדרך ישרה וּלהסיר המִכשוֹל.
וכל שאינוֹ מקפיד על אִשתוֹ וּבניו וּבני ביתוֹ וּמזהירן וּפוֹקֵד דרכיהם תמיד,
עד שיֵדע שהֵם שלֵמים מִכל חֵטא ועוֹן הרי זה חוֹטֵא,
שנאמר: "וידעת כי שלוֹם אהלך וּפקדת נוך ולֹא תחטא" .
:בריך רחמנא דסיען:
נִגמר סֵפר רביעי בעזרת שדי.
וּמִנין פרקים של סֵפר זה שלֹשה וחמִשים:
הִלכוֹת אישוּת חמִשה ועשרים פרקים.
הִלכוֹת גֵרוּשין שלֹשה עשר פרקים.
הִלכוֹת יבוּם וחליצה שמוֹנה פרקים.
הִלכוֹת נערה בתוּלה שלֹשה פרקים.
הִלכוֹת שוֹטה ארבעה פרקים.