1
כיצד סֵדר השקאת שוֹטה? הבעל בא לבית דין שבעירוֹ,
ואוֹמֵר להם:
'אִשתי זוֹ,
קִנֵאתי לה עִם פלוֹני ונִסתרה עִמוֹ,
ואֵלוּ עֵדי,
והרי היא אוֹמרת שהיא טהוֹרה,
ואני רוֹצה להשקוֹתה לִבדֹק הדבר'.
וּבית דין שוֹמעין דִברי העֵדים,
וּמוֹסרין לוֹ שני תלמידי חכמים לשמרוֹ שמא יבֹא עליה קֹדם שתיה,
שהרי נאסרה עליו עד שתִשתה,
וּמשלחין אוֹתוֹ לירוּשלים,
שאין משקין את השוֹטה אלא בית דין הגדוֹל של שִבעים זקֵנים במִקדש.
2
הִגיעוּ לירוּשלים,
בית דין הגדוֹל מוֹשיבין אוֹתה ביניהם וּמאימין עליה שלֹא בִפני בעלה,
וּמפחידין אוֹתה פחד גדוֹל שלֹא תִשתה,
ואוֹמרין לה:
'בִתי, הרבֵה יין עוֹשה,
הרבֵה שחוֹק עוֹשה,
הרבֵה ילדוּת עוֹשה,
הרבֵה שכֵנים הרעים עוֹשים.
אל תִגרמי לשֵם הגדוֹל שנִכתב בִקדוּשה שיִמחה על המים'.
:ואוֹמרין לה:
'בִתי, הרבֵה קדמוּך ונִשטפוּ,
ואנשים גדוֹלים ויקרים תקף יצרן עליהן ונִכשלוּ'.
וּמגידין לה מעשֵה יהוּדה ותמר כלתוֹ,
וּמעשֵה ראוּבֵן בפילגש אביו על פשטוֹ,
וּמעשֵה אמנוֹן ואחוֹתוֹ,
כדי להקֵל עליה עד שתוֹדה.
ואִם אמרה:
'הין, נִטמֵאתי' אוֹ 'איני שוֹתה' יוֹצאה בלֹא כתוּבה והוֹלכת לה.
3
עמדה בדִבוּרה שהיא טהוֹרה מביאין אוֹתה לשער מִזרחי של עזרה,
שהוּא כנגד קֹדש הקדשים,
וּמעלין אוֹתה מִמקוֹם למקוֹם,
וּמקיפין בה כדי ליגעה עד שתִקצר נפשה,
אוּלי תוֹדה.
4
אִם עמדה בדִבוּרה מביאין אוֹתה כנגד שער המִזרח מִבחוּץ,
וּמעמידין אוֹתה שם.
:היתה מִתכסה בִלבנים מכסה בִשחֹרים.
ואִם היוּ השחֹרין נאים לה מִתכסה בִבגדים שאין לה בהם נוֹי,
וּמסירין כל חלי כסף וזהב שעליה.
5
וּמקבצין עליה קִבוּץ גדוֹל של נשים,
שכל הנשים הנִמצאוֹת שם חיבוֹת לִראוֹתה,
שנאמר: "ונִוּסרוּ כל הנשים" וכו' .
וכל איש שיחפֹץ לבֹא לִראוֹתה,
יבֹא ויראה.
והיא עוֹמדת ביניהם בלֹא רדיד ולֹא מִטפחת,
אלא בִבגדיה וכוּפח שעל רֹאשה,
כמוֹ שהאִשה בתוֹך ביתה.
6
ואין מניחין שם לֹא עבדיה ולֹא שִפחוֹתיה,
מִפני שהיא מכרת אוֹתן ודעתה מִתישבת בהן.
7
ואחר כך משביעה הכֹהֵן בלשוֹן שהיא מכרת,
וּמוֹדיעה בִלשוֹנה שלֹא גרם לה אלא קִנוּי וּסתירה שקִנֵא לה בעלה ונִסתרה,
ואוֹמֵר לה בלשוֹן שהיא מכרת:
"אִם לֹא שכב איש אֹתך ואִם לֹא שטית טוּמאה תחת אישֵך הִנקי מִמי המרים המאררים האֵלה,
ואת כי שטית תחת אישֵך וכי נִטמֵאת ויִתֵן איש בך את שכבתוֹ מִבלעדי אישֵך.
.. יתֵן יי אוֹתך לאלה ולִשבוּעה בתוֹך עמֵך בתֵת יי את ירֵכֵך נֹפלת ואת בִטנֵך צבה,
וּבאוּ המים המאררים האֵלה במֵעיך לצבוֹת בטן ולנפִל ירֵך" ,
והיא אוֹמרת:
"אמֵן אמֵן" בלשוֹן שהיא מכרת.
וּמוֹדיעה שהבטן תִלקה תחִלה והירֵך בסוֹף,
כדי שלֹא להוֹציא לעז על המים.
8
ואחר כך מֵביא מגִלה של עוֹר טהוֹר,
כמוֹ סֵפר תוֹרה,
וכוֹתֵב עליה בִלשוֹן הקֹדש,
בִדיוֹ שאין בוֹ קלקנתוֹס,
לִשמה של אִשה,
כמוֹ הגֵט.
כוֹתֵב כל הדברים שהִשביע אוֹתה בהם,
אוֹת באוֹת וּמִלה במִלה,
וכוֹתֵב את השֵם כִכתבוֹ,
ואינוֹ כוֹתֵב 'אמֵן אמֵן'.
9
ואחר כך מֵביא כלי חרש שלֹא נעשה בוֹ מלאכה מֵעוֹלם,
ולֹא יֵראה כִכלי בלה מֵאֹרך הזמן.
ואִם החזירוֹ לכִבשן עד שנִתחדֵש כשֵר.
ונוֹתֵן לתוֹכוֹ חצי לֹג מים מִן הכיוֹר,
וּבחצי לֹג שהיה במִקדש היה מוֹדדוֹ,
ונִכנס בוֹ להיכל.
10
וּמקוֹם היה שם אמה על אמה לימין הנִכנס וּבוֹ טבלה של שיש,
וטבעת קבוּעה בה,
מגביה הטבלה ולוֹקֵח עפר מִקרקע המִשכן ונוֹתנוֹ על גבי המים,
כדי שיֵראה על פני המים.
ונוֹתֵן לתוֹכן דבר מר,
כגוֹן לענה וכיוֹצֵא בה,
שנאמר: "מי המרים המאררים" ,
וּמוֹחֵק לתוֹכן המגִלה לִשמה.
וימחֹק יפה יפה,
עד שלֹא ישאֵר במגִלה רֹשם הנִכר.
11
ואחר כך כֹהֵן אחֵר בא אֵליה מִכֹהני העזרה,
ואוֹחֵז בִבגדיה מִכנגד פניה וקוֹרֵע עד שהוּא מגלה את לִבה,
וּמגלה את שערה וסוֹתֵר מחלפוֹת רֹאשה כדי לנוּלה,
וּמֵביא חבל מִצרי,
כדי להזכירה מעשֵה מִצרים שעשת,
ואִם לֹא מצאוּ מִצרי,
מֵביא חבל מִכל מקוֹם,
וקוֹשרוֹ למעלה מִדדיה,
כדי שלֹא יפלוּ הבגדים ונִמצֵאת ערוּמה,
שהרי נִקרעוּ.
12
ואחר כך מֵביא עִשרוֹן קמח שעוֹרים מִשל בעל,
ונוֹתנוֹ בִקפיפה מִצרית.
והחבל והקפיפה באין מִשירי הלִשכה.
ונוֹתנוֹ על ידיה כדי ליגעה.
13
ואחר כך לוֹקֵח המִנחה מִן הקפיפה ונוֹתנה לִכלי שרֵת,
ואינוֹ נוֹתֵן עליה שמן ולֹא לבֹנה; ואִם נתן לוֹקה על השמן בִפני עצמוֹ ועל הלבֹנה בִפני עצמה,
שנאמר: "לֹא יצֹק עליו שמן ולֹא יתֵן עליו לבֹנה" .
14
וּבכל הזמן שפרע רֹאשה ונתן העִשרוֹן על ידיה יהיוּ המים בכלי ביד הכֹהֵן,
ויראה אוֹתה את המים,
שנאמר: "וּביד הכֹהֵן יהיוּ מי המרים המאררים" .
15
ואחר כך משקה אוֹתה.
ואחר שתִשתה,
לוֹקֵח כלי השרֵת שבוֹ המִנחה ונוֹתנוֹ על ידיה,
וכֹהֵן מניח ידוֹ תחתיה וּמניפה במִזרח כִשאר כל התנוּפוֹת,
מוֹליך וּמֵביא וּמעלה וּמוֹריד.
ואחר שמֵניף,
מגיש המִנחה לקרן דרוֹמית מערבית של מִזבֵח כִשאר מנחוֹת של יחיד,
וקוֹמֵץ וּמקטיר הקֹמץ,
והשאר נאכל לכֹהנים.
16
אִם טהוֹרה היא יוֹצאה והוֹלכת לה,
והרי היא מוּתרת לבעלה; ואִם טמֵאה היא מיד פניה מוֹריקוֹת ועיניה בוֹלטוֹת והיא מִתמלאה גידים גידים,
והֵם אוֹמרים:
'הוֹציאוּה, הוֹציאוּה',
שלֹא תִפרֹש נִדה,
והנִדוֹת מטמאוֹת עזרת הנשים,
והֵם מוֹציאין אוֹתה מֵעזרת הנשים שהיא עוֹמדת בה.
וּבִטנה צבה בתחִלה,
ואחר כך תִפֹל ירֵכה ותמוּת.
17
באוֹתה שעה שתמוּת,
ימוּת הנוֹאֵף שהִשקה על ידוֹ בכל מקוֹם שהוּא,
ויארע לוֹ מאֹרעוֹת שאֵרעוּ לה:
"לצבוֹת בטן ולנפִל ירֵך" .
וכל הדברים האֵלוּ בשלֹא חטא הבעל מֵעוֹלם.
אבל אִם בעל בעילה אסוּרה אין המים בוֹדקין את אִשתוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ.
18
ואִם עבר והִשקה את אִשתוֹ הרי זה מוֹסיף על חטאתוֹ פשע,
שגוֹרֵם לשֵם המפֹרש שיִמחה במים לבטלה,
וּמוֹציא לעז על מי שוֹטה,
שאִשתוֹ אוֹמרת לאחֵרוֹת שזִנת ולֹא בדקוּ בה,
והיא לֹא תֵדע שמעשֵה הבעל גרמוּ.
19
לפיכך, מִשרבוּ המנאפים בגלוּי בבית שֵני,
בִטלוּ הסנהדרין את מי המרים,
וסמכוּ על הכתוּב בקבלה:
"לֹא אפקוֹד על בנוֹתיכם כי תִזנינה ועל כלוֹתיכם כי תנאפנה" .
20
שוֹטה שהיה לה זכוּת תלמוּד תוֹרה אף על פי שאינה מצוּוּה על תלמוּד תוֹרה,
הרי זה תוֹלה לה ואינה מֵתה לִשעתה,
אלא נִמוֹקת והוֹלכת,
וחלאים כבֵדים עליה עד שתמוּת אחר שנה אוֹ שתים אוֹ שלֹש לפי זכוּתה,
והיא מֵתה בִצבית בטן וּבִנפילת אֵברים.
21
שוֹטה ששתת מי המרים ולֹא מֵתה מיד הרי היא מוּתרת לבעלה,
ואפִלוּ היה כֹהֵן.
ואף על פי שהִתחילוּ החלאים לבֹא עליה וחלוּ שאר אֵבריה,
הוֹאיל ולֹא צבתה בִטנה ולֹא הִתחיל ירֵכה לִנפֹל הרי זוֹ מוּתרת.
אבל מִשתתחיל בִטנה לִצבוֹת וירֵכה לִנפֹל הרי זוֹ אסוּרה ודאית.
22
שוֹטה ששתת והיתה טהוֹרה הרי זוֹ מִתחזקת וּפניה מזהירוֹת.
ואִם היה בה חֹלי יסוּר,
ותִתעבֵר ותֵלֵד זכר.
ואִם היה דרכה לילֵד בקֹשי תֵלֵד בִמהֵרה.
היה דרכה לילֵד נקֵבוֹת תֵלֵד זכרים.
23
באוּ עֵדי טוּמאה אחר ששתת הרי זוֹ תֵצֵא בלֹא כתוּבה,
ואסוּרה לבעלה,
ואפִלוּ לֹא אֵרע לה דבר מִדברים האֵלוּ,
מִפני שאין המים בוֹדקין אלא מי שאין לה עֵדים שמוֹדיעים זנוּתה.
ועוֹד, שמא בעלה אינוֹ מנוּקה מֵעוֹן,
וּלפיכך לֹא בדקוּ המים את אִשתוֹ.
אבל אִם בא עֵד אחד והֵעיד שהיא טמֵאה הרי זוֹ תֵשֵב תחת בעלה,
שהרי שתת.
24
אִשה שזִנת באֹנס אוֹ בִשגגה,
אוֹ שבא עליה זה שקִנֵא לה עִמוֹ דרך אֵברים אין המים בוֹדקין אוֹתה,
שנאמר: "והיא לֹא נִתפשה" פרט לאנוּסה,
שהרי נִתפשה בחזקה; "ותִמעֹל מעל באישה" פרט לשוֹגגת; "ושכב איש אֹתה שִכבת זרע" פרט לבא עליה דרך אֵברים.