1
אִשה שקִנֵא לה ונִסתרה אין כוֹפין אוֹתה לִשתוֹת,
אלא אִם רצת ואמרה:
'הין, נִטמֵאתי' תֵצֵא בלֹא כתוּבה,
ונאסרה על בעלה לעוֹלם,
ואינה שוֹתה.
וכֵן אִם אמרה:
'איני טמֵאה ואיני שוֹתה' אין כוֹפין אוֹתה לִשתוֹת,
ותֵצֵא בלֹא כתוּבה.
וכֵן אִם אמר בעלה:
'איני רוֹצה להשקוֹתה',
אוֹ שבעלה בעלה אחר שנִסתרה הרי זוֹ אינה שוֹתה,
ונוֹטלת כתוּבתה ויוֹצאה,
והיא אסוּרה עליו לעוֹלם.
2
ואֵלוּ הֵן הנשים שאינן ראוּיוֹת לִשתוֹת,
אף על פי שהיא רוֹצה לִשתוֹת וּבעלה רוֹצה להשקוֹתה,
אלא יוֹצֵאת בלֹא כתוּבה מִשיבֹאוּ עֵדי סתירה אחר עֵדי קִנוּי,
ויֵאסרוּ על בעליהן לעוֹלם.
וחמֵש עשרֵה נשים הֵן,
ואֵלוּ הֵן:
ארוּסה, ושוֹמרת יבם,
וּקטנה אֵשת הגדוֹל,
וּגדוֹלה אֵשת הקטן,
ואֵשת אנדרגינס,
ואֵשת הסוּמא,
אוֹ החִגֵר,
אוֹ האִלֵם,
אוֹ מי שאינוֹ שוֹמֵע,
אוֹ שהוּא כרוּת יד; וכֵן החִגרת,
והאִלמת, והסוּמה,
וּכרוּתת כף,
ושאינה שוֹמעת כל אחת מֵאֵלוּ אינה ראוּיה לִשתוֹת.
3
וּמִנין שאינן ראוּיוֹת לִשתוֹת? שנאמר:
"אשר תִשטה אִשה תחת אישה" :
"תחת אישה" פרט לארוּסה ושוֹמרת יבם,
שאינה תחת אישה.
"אִשה" פרט לִקטנה.
"אישה" פרט לאֵשת קטן ואֵשת אנדרגינס שאינוֹ איש.
"ונעלם מֵעיני אישה" פרט לאֵשת סוּמא.
"והעמיד הכֹהֵן את האִשה" פרט לחִגרת.
"ונתן על כפיה" פרט למי שאין לה כף,
אוֹ שהיתה עקוּמה אוֹ יבֵשה שאינה יכוֹלה לִקח בה; ואפִלוּ כפה אחת,
שנאמר: "כפיה".
"ואמרה האִשה" פרט לאִלמת.
"ואמר אל האִשה" פרט למי שאינה שוֹמעת.
:והרי הוּא אוֹמֵר:
"אִשה תחת אישה" עד שתִהיה היא שלֵמה כמוֹהוּ והוּא שלֵם כמוֹתה.
הא למדתה שכל דבר שמעכֵב אוֹתה מִלִשתוֹת,
מעכֵב את בעלה מִלהשקוֹתה,
וכל המעכֵב את הבעל מִלהשקוֹתה,
מוּם כמוֹהוּ מעכֵב אוֹתה מִלִשתוֹת.
4
קטנה שהִשיאה אביה,
אִם זִנת בִרצוֹנה נאסרה על בעלה; לפיכך מקנין לה,
לֹא להשקוֹתה אלא לפסלה מִכתוּבתה,
כמוֹ שאמרנוּ.
אבל קטנה בת מֵאוּן אין מקנין לה,
שאין לה רצוֹן להֵאסֵר על בעלה,
ואפִלוּ היה כֹהֵן,
לֹא נאסרה עליו.
5
קִנֵא לארוּסתוֹ אוֹ לִזקוּקתוֹ,
ונִסתרה אחר שנשאה הרי זוֹ שוֹתה כִשאר כל הנשים.
נשוּאה שקִנֵא לה,
ונִסתרה קֹדם שיִבעֹל אוֹתה בעלה אינה שוֹתה,
ויוֹצאה בלֹא כתוּבה,
ואסוּרה עליו לעוֹלם,
שנאמר: "ויִתֵן איש בך את שכבתוֹ מִבלעדי אישֵך" שקדמה שכיבת הבעל לִשכיבת בוֹעֵל.
6
הגיֹרת, והמשוּחררת,
ואֵשת הגֵר,
ואֵשת עבד משוּחרר,
וּממזרת, ואֵשת ממזֵר,
ואֵשת הסריס,
בין סריס חמה בין סריס אדם,
המוּתרוֹת לבעליהן הרי הֵן ככל הנשים,
ושוֹתוֹת.
7
מעוּברת וּמניקה מקנֵא לה,
וּמשקה אוֹתה כמוֹת שהיא.
אִשה העוֹמדת לִשתוֹת וּמֵת בעלה קֹדם שתִשתה אינה שוֹתה,
ולֹא נוֹטלת כתוּבה.
8
כל איש שבא ביאה אסוּרה מימיו אחר שהִגדיל אין המים המאררים בוֹדקין את אִשתוֹ; אפִלוּ בא על ארוּסתוֹ בבית חמיו,
שאסוּרה מִדִברי סוֹפרים אין המים בוֹדקין את אִשתוֹ,
שנאמר: "ונִקה האיש מֵעוֹן והאִשה ההיא תִשא את עוֹנה" בִזמן שהאיש מנוּקה מֵעוֹן,
אִשה נוֹשאה את עוֹנה.
9
לפיכך אִם היתה אִשתוֹ אסוּרה עליו מֵחיבי לאוין אוֹ מֵחיבי עשֵה,
אפִלוּ שניה,
וקִנֵא לה ונִסתרה אינה שוֹתה,
אלא תֵצֵא בלֹא כתוּבה,
ותִהיה אסוּרה עליו אף מִשֵם זה.
עבר ונשא מעוּברת חבֵרוֹ וּמניקת חבֵרוֹ הרי זוֹ שוֹתה,
שאין כאן עבֵרה.
10
מי שאין לוֹ אִשה הראוּיה לילֵד ולֹא בנים,
ונשא עקרה אוֹ זקֵנה אוֹ אילוֹנית אינה שוֹתה ולֹא נוֹטלת כתוּבה.
היוּ לוֹ בנים אוֹ אִשה אחרת ראוּיה לולד הרי זה משקה אוֹתה,
אף על פי שהיא זקֵנה אוֹ עקרה אוֹ אילוֹנית ואינה ראוּיה לולד,
שלֹא נאמר בתוֹרה:
"ונִזרעה זרע" אלא בראוּיה לילֵד,
שאִם היתה יוֹלדת בצער תֵלֵד ברוח; היה דרכה לילֵד נקֵבוֹת תֵלֵד זכרים.
11
היוּ לוֹ אִשה וּבנים וּמֵתוּ בין קִנוּי לִסתירה כבר נִראית לִשתוֹת,
וּמשקה אוֹתה.
לֹא היוּ לוֹ בנים ולֹא אִשה הראוּיה לילֵד,
אלא זוֹ האילוֹנית וכיוֹצֵא בה,
ונוֹלד לוֹ בֵן מִגרוּשתוֹ בין קִנוּי לִסתירה כבר נִדחת האילוֹנית מִלִשתוֹת.
12
כל אִשה שהיה לה קִנוּי וּסתירה ולֹא שתת מי המרים,
בין שלֹא רצה בעלה להשקוֹתה בין שלֹא רצת היא,
בין שבא לה עֵד טוּמאה אוֹ הוֹדת,
אוֹ שהיתה מֵאֵלוּ הנשים שאינן ראוּיוֹת לִשתוֹת,
אוֹ שקִנאוּ לה בית דין,
הוֹאיל ונאסרה על בעלה מִכל מקוֹם הרי היא אסוּרה על זה שנִתיחדה עִמוֹ לעוֹלם,
כדרך שהיא אסוּרה על בעלה.
ואִם עבר וּנשאה מוֹציאין אוֹתה מִתחתיו בגֵט,
אפִלוּ היוּ לה מִמנוּ בנים.
מִפי השמוּעה למדוּ:
כשֵם שטמֵאה לבעל,
כך טמֵאה לבוֹעֵל.
13
אבל אִם לֹא קדם קִנוּי,
וּבאוּ עליה שני עֵדים שנִסתרה עִם זה וראוּ דבר מכֹער,
כגוֹן שנִכנסוּ אחריו וּמצאוּה חוֹגרת חגוֹרה אוֹ מצאוּ רֹק למעלה מִן הכִלה וכיוֹצֵא בזה:
אִם הוֹציאה בעלה בדבר מכֹער זה הרי זוֹ לֹא תִנשֵא לנִטען,
אלא אסוּרה עליו; ואִם עבר וּנשאה והיוּ לה בנים מִמנוּ לֹא תֵצֵא; ואִם לֹא היוּ לה בנים תֵצֵא.
14
במה דברים אמוּרים? שנבוֹכה העיר עליה ועל זה הנִטען יוֹם וּמחצה אוֹ יתֵר,
ואמרוּ: 'פלוֹני זִנה עִם פלוֹנית',
ולֹא פסק הקוֹל,
והוּא שלֹא היוּ לה אוֹ לוֹ אוֹיבים שמעבירין הקוֹל.
אבל אִם לֹא היתה שם רִנה לדבר זה בעיר,
אוֹ שפסק הקוֹל שלֹא מֵחמת יראה,
אִם נִשֵאת לנִטען לֹא תֵצֵא,
אף על פי שאין לה בנים.
ואפִלוּ בא עֵד אחד שזִנת עִמוֹ לֹא תֵצֵא.
15
מי שהוֹציאה בעלה בעֵדי דבר מכֹער,
ונִשֵאת לאחֵר וגֵרשה הרי זוֹ אסוּרה להִנשֵא לנִטען שיצאת מִתחת בעלה בִגללוֹ.
ואִם נִשֵאת לֹא תֵצֵא,
אף על פי שאין לה בנים.
16
כל אִשה שבאוּ שני עֵדים והֵעידוּ שזִנת עִם זה כשהיתה תחת בעלה הרִאשוֹן הרי זוֹ תֵצֵא מִזה,
ואף על פי שיֵש לה מִמנוּ כמה בנים.
וכל מקוֹם שאמרנוּ 'תֵצֵא' תֵצֵא בלֹא כתוּבה.