הִלכוֹת שוֹטה:
יֵש בִכללן שלֹש מִצווֹת,
אחת מִצות עשֵה וּשתים מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) לעשוֹת לשוֹטה כתוֹרת הקנאוֹת הסדוּרה בתוֹרה.
ב) שלֹא לִתֵן שמן על קרבנה.
ג) שלֹא לִתֵן עליו לבֹנה.
:וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
קִנוּי האמוּר בתוֹרה,
"וקִנֵא את אִשתוֹ" ,
הוּא שיֹאמר לה בִפני עֵדים:
'אל תִסתרי עִם פלוֹני',
אפִלוּ היה אביה אוֹ אחיה אוֹ גוֹי אוֹ עבד אוֹ שחוּף והוּא האיש שאינוֹ מִתקשה ואינוֹ מוֹליד.
2
הסתירה האמוּרה בתוֹרה,
"ונִסתרה" , היא שתִסתֵר עִם אוֹתוֹ האיש שאמר לה 'אל תִסתרי עִמוֹ' בִפני שני עֵדים.
אִם שהת עִמוֹ כדי טוּמאה,
שהוּא כדי לִצלוֹת ביצה וּלגמעה הרי זוֹ אסוּרה על בעלה עד שתִשתה מי המרים ויבדֵק הדבר.
וּבִזמן שאין שם מי שוֹטה תֵאסֵר עליו לעוֹלם,
ותֵצֵא בלֹא כתוּבה.
3
קִנֵא לה עִם שנים כאחד,
ואמר לה:
'אל תִסתרי עִם פלוֹני וּפלוֹני',
ונִסתרה עִם שניהם כאחד,
ושהת כדי טוּמאה,
אפִלוּ הֵן שני אחיה אוֹ אביה ואחיה הרי זוֹ אסוּרה עד שתִשתה.
4
אמר לה בִפני שנים:
'אל תדברי עִם פלוֹני' אין זה קִנוּי.
ואף על פי שנִסתרה עִמוֹ בעֵדים ושהת כדי טוּמאה לֹא נאסרה עליו,
ואינה שוֹתה בקִנוּי זה.
5
וכֵן אִם אמר לה:
'אל תִסתרי עִמוֹ',
וראוּה מדברת עִמוֹ אין זוֹ סתירה,
ולֹא נאסרה ולֹא שוֹתה.
וכֵן אִם לֹא קדם קִנוּי,
וּבאוּ שנים והֵעידוּ שנִסתרה עִם זה ושהת כדי טוּמאה לֹא נאסרה על בעלה ואינה שוֹתה.
6
אמר לה:
'אל תִסתרי עִם פלוֹני',
והיה קטן פחוֹת מִבן תֵשע שנים ויוֹם אחד,
אוֹ שאמר לה:
'אל תִסתרי עִם בהֵמה זוֹ' אין זה קִנוּי,
שנאמר: "ושכב איש אֹתה" פרט לקטן ולִבהֵמה,
שאינן אוֹסרין אוֹתה עליו.
7
בעל שמחל על קִנוּיוֹ קֹדם שתִסתֵר קִנוּיוֹ מחוּל,
וּכאִלוּ לֹא קִנֵא לה.
אבל אחר שתִסתֵר אינוֹ יכוֹל לִמחֹל.
גֵרשה הרי זה כמי שמחל,
ואִם החזירה,
צריך לקנוֹת קִנוּי אחֵר.
8
קִנֵא לה בִפני שנים,
וראה אוֹתה שנִסתרה עִם זה שקִנֵא לה עליו ושהת כדי טוּמאה הרי זוֹ אסוּרה עליו ויוֹציא ויתֵן כתוּבה,
שאינוֹ יכוֹל להשקוֹתה על פי עצמוֹ.
וכֵן אִם שמע העם מרננין אחריה אחר הקִנוּי והסתירה,
עד ששמע מֵהנשים הטֹווֹת לאוֹר הלבנה נוֹשאוֹת ונוֹתנוֹת בה שזִנת עִם האיש שקִנֵא לה עליו הרי זה אסוּר לקימה,
ויוֹציא ויתֵן כתוּבה.
9
בא עֵד אחד והֵעיד לוֹ שנִסתרה עִמוֹ אחר הקִנוּי ושהת כדי טוּמאה:
אִם הוּא נאמן לוֹ ודעתוֹ סוֹמכת עליו יוֹציא ויתֵן כתוּבה; ואִם לאו הרי אִשתוֹ מוּתרת לוֹ.
10
ואֵלוּ שבית דין מקנין להן:
מי שנִתחרֵש בעלה,
אוֹ נִשתטה,
אוֹ שהיה בִמדינה אחרת,
אוֹ שהיה חבוּש בבית האסוּרים; לֹא להשקוֹתה,
אלא לפסלה מִכתוּבתה.
11
כיצד? שמעוּ בית דין שהעם מרננין אחריה קוֹראין לה ואוֹמרין לה:
'אל תִסתרי עִם פלוֹני'.
באוּ עֵדים אחר כך שנִסתרה עִמוֹ ושהת כדי טוּמאה בית דין אוֹסרין אוֹתה על בעלה לעוֹלם,
וקוֹרעין כתוּבתה.
וּכשיבֹא בעלה אוֹ יבריא אוֹ יֵצֵא מִבית האסוּרים נוֹתֵן לה גֵט,
ואינוֹ יכוֹל להשקוֹתה,
מִפני שלֹא קִנֵא לה.
12
שתת מי המרים ונִקתה מֵהן,
וחזר וקִנֵא לה עִם האיש שהִשקה על ידוֹ,
ונִסתרה עִמוֹ אינוֹ משקה אוֹתה על ידוֹ פעם שניה,
אלא תֵאסֵר עליו לעוֹלם ותֵצֵא בלֹא כתוּבה.
אבל אִם קִנֵא לה עִם אחֵר ונִסתרה עִם האחֵר בעֵדים משקה אוֹתה פעם שניה,
ואפִלוּ כמה פעמים,
והוּא שישקה כל פעם בִגלל איש אחֵר.
13
הִשקה אוֹתה וגֵרשה,
ונִשֵאת לאחֵר,
וקִנֵא לה האחֵר עִם האיש שהִשקה אוֹתה הבעל הרִאשוֹן בִגללוֹ,
ונִסתרה עִמוֹ בעֵדים הרי הבעל השֵני משקה אוֹתה על ידוֹ,
מִפני שהוּא בעל שֵני.
ואפִלוּ מֵאה,
ונִשֵאת לזה אחר זה משקין אוֹתה על ידי איש אחד,
ואין אוֹמרין ודאי שהוּחזקה לזה וטמאה,
עד שיִהיה שם עֵד.
14
האִשה שקִנֵא לה בעלה ונִסתרה אחר הקִנוּי עִמוֹ בעֵדים,
והרי היא עוֹמדת לִשתוֹת,
וּבא עֵד אחד והֵעיד עליה שנִבעלה בפניו עִם זה שקִנֵא לה עִמוֹ הרי זוֹ אסוּרה על בעלה לעוֹלם,
ואינה שוֹתה,
ויוֹציאה בלֹא כתוּבה,
ואפִלוּ היה עֵד טוּמאה זה אחד מֵעֵדי הסתירה,
שנאמר: "ועֵד אין בה" והרי עֵד.
15
אפִלוּ אִשה ועבד ושִפחה וּפסוּל לעֵדוּת בעבֵרה מִדִברי סוֹפרים,
ואפִלוּ קרוֹב נאמן לעֵדוּת שוֹטה להעיד עליה שזִנת,
ותֵאסֵר על בעלה לעוֹלם ואינה שוֹתה ותֵצֵא בלֹא כתוּבה.
הוֹאיל וקדם הקִנוּי והסתירה בעֵדים כשֵרים,
והתוֹרה האמינה עֵד אחד בטוּמאה הרי כוּלן כשֵרים לעֵדוּת טוּמאה.
:אף חמֵש הנשים ששוֹנאוֹת זוֹ את זוֹ מעידוֹת זוֹ על זוֹ שנִטמֵאת,
ונאמנת עליה לאסרה על בעלה ושלֹא להשקוֹתה,
אבל לֹא לפסלה מִכתוּבתה,
אלא נוֹטלת כתוּבתה ויוֹצאה.
16
בא עֵד אחד כשֵר ואמר:
'נִטמֵאת' הרי זוֹ אינה שוֹתה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
בא אחד והִכחישוֹ ואמר:
'לֹא נִטמֵאת' אין שוֹמעין לוֹ,
שעֵד אחד בטוּמאת שוֹטה כִשנים,
ואין דבריו של אחרוֹן דוֹחין דִברי הרִאשוֹן,
שהוּא כִשנים.
17
באוּ שניהם כאחד,
זה אוֹמֵר:
'נִטמֵאת' וזה אוֹמֵר:
'לֹא נִטמֵאת',
אוֹ שאמר אחד:
'נִטמֵאת' וּבאוּ שנים אחריו ואמרוּ:
'לֹא נִטמֵאת' הרי זוֹ שוֹתה.
18
בא עֵד אחד כשֵר ונשים רבוֹת אוֹ פסוּלים רבים כאחד,
העֵד אוֹמֵר:
'נִטמֵאת' והנשים והפסוּלים אוֹמרין:
'לֹא נִטמֵאת' הרי זוֹ שוֹתה,
שעֵד אחד וּפסוּלים רבים כמחצה על מחצה הֵם.
19
היוּ כוּלם פסוּלים הוֹלכין אחר הרֹב.
כיצד? שתי נשים אוֹמרוֹת:
'נִטמֵאת' ושלֹש אוֹמרוֹת:
'לֹא נִטמֵאת' הרי זוֹ שוֹתה.
שלֹש אוֹמרוֹת:
'לֹא נִטמֵאת' וארבע אוֹמרוֹת:
'נִטמֵאת' הרי זוֹ אינה שוֹתה.
היוּ מחצה למחצה הרי זוֹ שוֹתה.
20
כל שוֹטה שאינה שוֹתה מִפני עֵדי טוּמאה הרי זוֹ אסוּרה על בעלה לעוֹלם,
ותֵצֵא בלֹא כתוּבה,
שהרי נאסרה בקִנוּי וּסתירה,
והשתיה שתתירה נִמנעה,
שהרי יֵש בה עֵד,
כמוֹ שבֵארנוּ.