1
גֵט שִחרוּר צריך שיִהיה עִנינוֹ דבר הכוֹרֵת בינוֹ וּבין אדוֹניו,
ולֹא ישאֵר לאדוֹן בוֹ זכוּת.
לפיכך, הכוֹתֵב לעבדוֹ:
'עצמך וכל נכסי קנוּיין לך חוּץ מִמקוֹם פלוֹני' אוֹ 'חוּץ מִטלית פלוֹנית' אין זה כוֹרֵת,
והגֵט בטֵל.
וּמִתוֹך שאינוֹ גֵט,
לֹא נִשתחרֵר העבד ולֹא קנה מִן הנכסים כלוּם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
2
עבד שהֵביא גִטוֹ,
וכתוּב בוֹ:
'עצמך וּנכסי קנוּיין לך' עצמוֹ קנה,
והרי הוּא בן חֹרין,
אבל הנכסים לֹא קנה עד שיִתקיֵם הגֵט בחוֹתמיו,
כִשאר השטרוֹת.
:וכֵן אִם היה כתוּב בוֹ:
'כל נכסי קנוּיין לך' קנה עצמוֹ,
ולֹא קנה נכסים עד שיִתקיֵם הגֵט בחוֹתמיו,
שחוֹלקים הדִבוּר ואוֹמרין:
עצמוֹ קנה,
מִפני שהוּא נאמן להביא גֵט שִחרוּרוֹ ואינוֹ צריך לקימוֹ; אבל הנכסים,
שאין אדם קוֹנה אוֹתן אלא בִראיה ברוּרה לֹא יקנה אוֹתם עד שיִתקיֵם השטר.
3
המשחרֵר שני עבדים בִשטר אחד לֹא קנוּ עצמן,
אלא כוֹתבין שטר לכל אחד ואחד.
לפיכך, הכוֹתֵב כל נכסיו לִשני עבדיו בִשטר אחד אף עצמן לֹא קנוּ.
ואִם כתב בִשני שטרוֹת קנוּ,
וּמשחררין זה את זה.
:במה דברים אמוּרים? בשכתב בכל שטר מִשניהם:
'כל נכסי נתוּנים לִפלוֹני וּפלוֹני עבדי'.
אבל אִם כתב:
'חצי נכסי לִפלוֹני עבדי וחצי נכסי לִפלוֹני',
אף בִשני שטרוֹת לֹא קנוּ כלוּם,
שהעבד מִכלל הנכסים,
והרי שיֵר בם חציוֹ,
ואין זה שִחרוּר.
וכיון שלֹא נִשתחרֵר,
לֹא קנה מִן הנכסים כלוּם.
4
המשחרֵר חצי עבדוֹ בִשטר לֹא קנה העבד חציוֹ,
והרי הוּא עבד כשהיה.
אבל אִם שִחרֵר חציוֹ בכסף,
כגוֹן שלקח חצי דמיו על מנת לשחרֵר חציוֹ קנה,
ונִמצא חציוֹ עבד וחציוֹ בן חֹרין.
:במה דברים אמוּרים? במשחרֵר חציוֹ בִשטר והִניח חציוֹ.
אבל אִם שִחרֵר חציוֹ וּמכר חציוֹ,
אוֹ שִחרֵר חציוֹ ונתן חציוֹ מתנה,
הוֹאיל ויצא כוּלוֹ מֵרשוּתוֹ קנה העבד חציוֹ,
והרי זה חציוֹ עבד וחציוֹ בן חֹרין.
וכֵן עבד של שני שוּתפין ששִחרֵר אחד מֵהן את חלקוֹ,
בין בכסף בין בִשטר קנה חציוֹ,
והרי חציוֹ עבד וחציוֹ בן חֹרין.
5
הכוֹתֵב לשִפחתוֹ המעוּברת:
'הרי את בת חֹרין,
וּולדֵך עבד' דבריו קימין.
'הרי את שִפחה,
וּולדֵך בן חֹרין' לֹא אמר כלוּם,
שזה כמי ששִחרֵר חציה.
6
שִפחה חרוּפה,
אִם רצה לשחרֵר חציה הנִשאר ותֵעשה אֵשת איש גמוּרה הרי זה משחרֵר בין בִשטר בין בכסף,
שאף הכסף גוֹמֵר שִחרוּרה.
7
מי שחציוֹ עבד וחציוֹ בן חֹרין,
הוֹאיל ואינוֹ מוּתר לֹא בשִפחה ולֹא בבת חֹרין כוֹפין את רבוֹ ועוֹשה אוֹתוֹ בן חֹרין,
וכוֹתֵב שטר עליו בחצי דמיו.
במה דברים אמוּרים? בעבד,
מִפני שהאיש מצוּוּה על פריה וּרביה.
אבל השִפחה תִשאֵר כמוֹת שהיא,
ועוֹבדת את רבה יוֹם אחד ואת עצמה יוֹם אחד.
ואִם נהגוּ בה החטאים מִנהג הפקֵר כוֹפין את רבה לשחרֵר,
וכוֹתֵב עליה שטר בחצי דמיה.
8
מי שחציוֹ עבד וחציוֹ בן חֹרין שעמד רבוֹ והִקנה חציוֹ לִבנוֹ קטן,
כדי שלֹא יכֹפוּ אוֹתוֹ בית דין לשחררוֹ מעמידין בית דין לקטן אפִטרוֹפוֹס,
וכוֹתֵב לוֹ האפִטרוֹפוֹס גֵט שִחרוּר,
וכוֹתֵב עליו שטר חוֹב בחצי דמיו.
ואִם נִסרך הקטן בעבד ויֵש לוֹ עליו געגוּעין מפליגין אוֹתוֹ מִמנוּ במעוֹת,
שדעתוֹ של תינוֹק קרוֹבה אֵצל המעוֹת.
9
שכיב מרע שכתב כל נכסיו לעבדוֹ ועמד חוֹזֵר בנכסים ואינוֹ חוֹזֵר בעבד,
שהרי יצא עליו שֵם בן חֹרין.