1
הכוֹתֵב גֵט שִחרוּר לעבדוֹ,
וזִכה לוֹ בוֹ על ידי אחֵר,
ואמר: 'זכֵה בגֵט זה לִפלוֹני עבדי' יצא לחֵרוּת אף על פי שלֹא הִגיע הגֵט לידוֹ,
שזכין לאדם שלֹא בפניו.
אבל אִם אמר:
'תנוּ גֵט זה לעבדי' אינוֹ יכוֹל לחזֹר בוֹ,
ולֹא יֵצֵא העבד לחֵרוּת עד שיגיע הגֵט לידוֹ.
לפיכך, האוֹמֵר:
'תנוּ גֵט זה לעבדי',
וּמֵת לֹא יתנוּ לאחר מיתה.
2
הכוֹתֵב בִשטר:
'עשיתי פלוֹני עבדי בן חֹרין' אוֹ 'נעשה פלוֹני עבדי בן חֹרין' אוֹ 'הרי הוּא בן חֹרין' הרי זה יצא לחֵרוּת.
כתב בשטר:
'אעשנוּ בן חֹרין' לֹא יצא לחֵרוּת.
3
האוֹמֵר: 'עשיתי פלוֹני עבדי בן חֹרין',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא עשני' חוֹששין שמא זִכה לוֹ על ידי אחֵר.
אמר: 'כתבתי גֵט שִחרוּר ונתתי לוֹ',
והוּא אוֹמֵר:
'לֹא כתב ולֹא נתן לי' הוֹדית בעל דין כמֵאה עֵד,
והרי זה עבד עד שישחררוֹ בפנינוּ.
4
מי שצִוּה בִשעת מיתתוֹ ואמר:
'פלוֹנית שִפחתי,
אל ישתעבדוּ בה יוֹרשים' הרי זֹאת שִפחה כשהיתה,
ואסוּר ליוֹרשים להִשתעבֵד בה,
מִפני שמִצוה לקיֵם דִברי המֵת.
:וכֵן אִם אמר:
'עשוּ לה קוֹרת רוּח' כוֹפין את היוֹרשים,
ואין מִשתעבדין בה אלא בִמלאכה שהיא רוֹצה בה.
צִוּה ואמר:
'שחררוּה' כוֹפין את היוֹרשין לשחרֵר אוֹתה.
5
בשִשה דברים שוין שִחרוּרי עבדים לגִטי נשים,
וּבִשאר הדברים הרי הֵן כִשאר השטרוֹת,
ואֵלוּ הֵן השִשה:
פסוּלין בערכאוֹת של גוֹים,
וּכשֵרים בעֵד כוּתי,
וּצריכין כתיבה לשֵם המשוּחרר עצמוֹ,
ואין נִכתבין בִמחוּבר,
ואין עֵדיהם חוֹתמין אלא זה בִפני זה,
ואחד גִטי נשים ושִחרוּרי עבדים במוֹליך וּבמֵביא.
:כיצד? כל השטרוֹת העוֹלוֹת בערכיוֹת של גוֹים כשֵרים בכל התנאין שאנוּ מבארין בהִלכוֹת הלואה,
חוּץ מִגִטי נשים ושִחרוּרי עבדים.
6
וכל שטר שיֵש עליו אפִלוּ עֵד אחד כוּתי פסוּל,
חוּץ מִגִטי נשים ושִחרוּרי עבדים,
שהֵן כשֵרים בעֵד אחד ישראֵל ועֵד אחד כוּתי,
והוּא שיִהיה כוּתי חבֵר.
:וּבזמן הזה,
שהכוּתים כגוֹים לכל דִבריהם,
אנוּ למֵדים מֵהן לצדוֹקים,
שהצדוֹקי בזמן הזה כמוֹ הכוּתי באוֹתוֹ הזמן קֹדם שיִגזרוּ עליהן שיִהיוּ כגוֹים לכל דִבריהם.
:בגֵט אִשה הוּא אוֹמֵר:
"וכתב לה" לִשמה,
וּבגֵט שִחרוּר הוּא אוֹמֵר:
"אוֹ חוּפשה לֹא נִתן לה" עד שיִכתֵב לִשמה; בגֵט אִשה הוּא אוֹמֵר:
"וכתב... ונתן" מי שאינוֹ מחוּסר אלא נתינה,
יצא הכוֹתֵב בִמחוּבר ואחר כך קוֹצֵץ,
שהרי הוּא מחוּסר קציצה וּנתינה,
וּבגֵט שִחרוּר הוּא אוֹמֵר:
"נִתן לה" לֹא יהיה מחוּסר אלא נתינה.
:אחד גִטי נשים ושִחרוּרי עבדים אין חוֹתמין עֵדיהם אלא זה בִפני זה.
וּכבר בֵארנוּ טעם הדבר בהִלכוֹת גֵרוּשין.
7
וכיצד הֵן שוים במוֹליך וּבמֵביא? שהמֵביא גֵט שִחרוּר בארץ ישראֵל אינוֹ צריך לוֹמר:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם'; וּבחוּצה לארץ,
אִם אין עֵדים לקימוֹ,
ואמר השליח:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם' הרי זה הוּא קיוּמוֹ,
ואִם בא האדוֹן ועִרעֵר אחרי כֵן,
אין משגיחין בוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ בגִטי נשים.
:כשֵם שהאִשה עצמה מביאה גִטה ואינה צריכה לקימוֹ הוֹאיל והגֵט יוֹצֵא מִתחת ידה,
כך העבד ששטר שִחרוּרוֹ יוֹצֵא מִתחת ידוֹ אינוֹ צריך לקימוֹ.
וּכשֵם שהאִשה אוֹמרת:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם' אִם הִתנה עליה,
כמוֹ שבֵארנוּ בִמקוֹמוֹ,
כך העבד שהֵביא גִטוֹ ואמר:
'בפני נִכתב וּבפני נחתם' נאמן על אוֹתה הדרך,
ואינוֹ צריך קיוּם.
8
כל הכשֵר להביא גֵט אִשה מֵביא גֵט העבד.
והעבד מקבֵל גֵט לחבֵרוֹ מיד רבוֹ של חבֵרוֹ,
אבל לֹא מיד רבוֹ של מקבֵל.
:הכוֹתֵב שטר אֵרוּסין לשִפחתוֹ,
אף על פי שאמר לה:
'צאי בוֹ לחֵרוּת והִתקדשי בוֹ' אין בלשוֹן הזה לשוֹן שִחרוּר,
ואינה מקוּדשת ולֹא משוּחררת.