1
עבד כנעני נִקנה בחמִשה דברים,
וקוֹנה את עצמוֹ בִשלֹשה:
נִקנה בכסף,
אוֹ בִשטר,
אוֹ בחזקה,
אוֹ בחליפין,
אוֹ בִמשיכה; וקוֹנה את עצמוֹ בכסף,
אוֹ בִשטר,
אוֹ בראשי אֵברים.
ועבד קטן הרי הוּא כִבהֵמה,
ונִקנה בִמשיכה כִמשיכת הבהֵמה.
וּכבר בֵארנוּ בִתחִלת סֵפר זה כל הדרכים שהעבדים נִקנין בהן.
2
כיצד קוֹנה את עצמוֹ בכסף? כגוֹן שנתן אחד לרבוֹ מעוֹת ואמר לוֹ:
'על מנת שיֵצֵא עבדך בהן לחֵרוּת' כיון שקִבֵל הרב הכסף אוֹ שוה כסף,
יצא העבד לחֵרוּת,
ואינוֹ צריך דעת העבד,
שזכוּת היא לוֹ,
וזכין לאדם שלֹא בפניו.
:וכֵן אִם נתן אחד לעבד מעוֹת ואמר לוֹ:
'על מנת שתֵצֵא בהן לחֵרוּת':
אִם רצה האדוֹן וקִבֵל המעוֹת יצא העבד לחֵרוּת; ואִם לֹא רצה לֹא קנה העבד המעוֹת,
שלֹא נתן לוֹ אלא על מנת שיֵצֵא בהן לחֵרוּת.
ואחד הכסף אוֹ שוה כסף,
בין לִקנוֹתוֹ בין להקנוֹת עצמוֹ לוֹ.
3
כיצד בִשטר? כתב לוֹ על הניר אוֹ על החרס:
'הרי את בן חֹרין' אוֹ 'הרי את של עצמך' אוֹ 'אין לי עֵסק בך' וכל כיוֹצֵא בעִנין זה,
שזה הוּא גוּפוֹ של גֵט שִחרוּר,
וּמסר לוֹ את השטר בִפני שני עֵדים,
אוֹ שהיוּ עֵדים חתוּמין בוֹ וּמסרוֹ לוֹ בינוֹ לבינוֹ הרי זה יצא לחֵרוּת,
שהרי גִטוֹ וידוֹ באין כאחת.
:אמר לוֹ שלֹא בִכתב:
'הרי את בן חֹרין',
'הרי את של עצמך',
אף על פי שהֵעיד עליו עֵדים בבית דין ואף על פי שקנה מידוֹ עדין לֹא נִשתחרֵר,
שאין העבד יוֹצֵא לחֵרוּת אלא בכסף אוֹ בִשטר אוֹ בראשי אֵברים.
והכוֹתֵב לשִפחתוֹ:
'הרי את מוּתרת לכל אדם' לֹא אמר כלוּם.
4
כיצד בראשי אֵברין? המכה את עבדוֹ בכוּנה,
וחִסרוֹ אחד מֵעשרים וארבעה אֵברים שאינן חוֹזרין יצא לחֵרוּת,
וצריך גֵט שִחרוּר.
אִם כֵן,
למה לֹא נאמר בתוֹרה אלא שֵן ועין? לדוּן מֵהן:
מה שֵן ועין מוּמין שבגלוּי ואינן חוֹזרין,
אף כל מוּם שבגלוּי שאינוֹ חוֹזֵר יֵצֵא העבד בוֹ לחֵרוּת.
:אבל המסרֵס עבדוֹ בביצים אוֹ החוֹתֵך לשוֹנוֹ אינוֹ יוֹצֵא לחֵרוּת,
שאינן מוּמין שבגלוּי.
וכֵן המפיל שֵן הקטן אינוֹ יוֹצֵא לחֵרוּת,
שהרי סוֹפוֹ לחזֹר.
5
אין יוֹצֵא בראשי אֵברים אלא עבדים שמלוּ וטבלוּ,
שהרי ישנן במִקצת מִצווֹת.
אבל עבד שהוּא בגיוּתוֹ אינוֹ יוֹצֵא בראשי אֵברין.
:ואֵלוּ הֵן ראשי אֵברים שאינן חוֹזרין:
אצבעוֹת ידים ורגלים עשרים; ראשי האזנים,
ורֹאש החֹטם,
ורֹאש הגויה,
וראשי דדין שבאִשה.
אבל העינים והשִנים הרי הֵן מפֹרשין בתוֹרה.
6
היתה לוֹ אצבע יתֵרה,
וחתכה אִם נִספרת על גב היד,
עבד יוֹצֵא בה לחֵרוּת.
:היתה עינוֹ סמוּיה,
וחטטה עבד יוֹצֵא בה לחֵרוּת,
שהרי חִסרוֹ אֵבר.
והוּא הדין לאחד מֵראשי אֵברין שהיה בטֵל ואינוֹ עוֹשה בוֹ מלאכה,
שאִם חתכוֹ הרי חִסרוֹ אֵבר,
ויֵצֵא לחֵרוּת.
7
הִכהוּ על עינוֹ וסִמאה,
על אזנוֹ וחֵרשה עבד יוֹצֵא בהן לחֵרוּת.
הִכהוּ כנגד עינוֹ ואינוֹ רוֹאה,
כנגד אזנוֹ ואינוֹ שוֹמֵע אין העבד יוֹצֵא בהן לחֵרוּת.
8
הִכהוּ על עינוֹ וחִסֵר מאוֹרה,
על שִנוֹ ונִדנדה:
אִם יכוֹל להִשתמֵש בהן אינוֹ יוֹצֵא לחֵרוּת; ואִם לאו יֵצֵא לחֵרוּת.
9
היתה עינוֹ כֵהה וחסֵר מאוֹרה אוֹ שִנוֹ נוֹדדת,
והִכהוּ האדוֹן והִפיל השֵן הנוֹדדת אוֹ סִמֵא העין הכֵהה:
אִם היה מִשתמֵש בהן כבר כל שהוּא יצא לחֵרוּת; ואִם לאו לֹא יצא לחֵרוּת.
10
הִכהוּ על ידוֹ,
וצמת ידוֹ וסוֹפה לחזֹר אינוֹ יוֹצֵא לחֵרוּת.
תלש בִזקנוֹ ודִלדֵל בוֹ עצם מִן הלחי יצא לחֵרוּת,
שהרי בִטֵל מעשֵה השִנים הקבוּעין באוֹתוֹ העצם.
11
הִפיל שִנוֹ אוֹ סִמֵא עינוֹ בלֹא כוּנה,
כגוֹן שזרק אבן לִבהֵמה ונפלה בעבד והִפילה שִנוֹ אוֹ חתכה אצבעוֹ לֹא יצא לחֵרוּת,
שנאמר: "אִם שֵן עבדוֹ אוֹ שֵן אמתוֹ יפיל" עד שיִתכוֵּן.
12
הוֹשיט ידוֹ לִמעי שִפחתוֹ וסִמֵא עין העוּבר שבמֵעיה לֹא יצא לחֵרוּת,
שהרי לֹא ידע דבר שיִתכוֵּן לוֹ.
13
היה רבוֹ רוֹפֵא,
ואמר לוֹ:
'כחֹל לי עיני' וסִמאה,
'חתֹר לי שִני' והִפילה שִחֵק באדוֹן ויצא לחֵרוּת,
שאף על פי שלֹא נִתכוֵּן להזיק,
הרי נִתכוֵּן לִנגֹע באֵברי העבד וּלסכֵן בהן.
ואין צריך לוֹמר אִם היתה שֵן העבד כוֹאבת,
והיה רבוֹ אוּמן ועקרה לוֹ,
שהרי יצא לחֵרוּת.
14
המפיל שֵן עבדוֹ וסִמֵא את עינוֹ הרי זה יצא לחֵרוּת בשִנוֹ,
ונוֹתֵן לוֹ דמי עינוֹ.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
15
מי שחציוֹ עבד וחציוֹ בן חֹרין,
ועבד של שני שוּתפין אינוֹ יוֹצֵא בראשי אֵברים,
לפי שאינוֹ מיוּחד לרבוֹ שחבל בוֹ.
16
עבדי צֹאן ברזל יוֹצאין בראשי אֵברים אִם חִסרן הבעל,
אבל לֹא האִשה.
ועבדי מלוֹג אינן יוֹצאין בראשי אֵברים,
לֹא אִם הִפילן הבעל,
שהרי אין לוֹ בהן אלא פֵרוֹת,
ולֹא אִם הִפילה אוֹתן האִשה,
מִפני שאינן מיוּחדין לה.
17
יציאת העבד בראשי אֵברים נוֹהֵג בכל מקוֹם וּבכל זמן,
ואין דנין בוֹ אלא בית דין סמוּכין,
מִפני שהוּא קנס.
לפיכך, עבד שאמר לרבוֹ:
'הִפלת את שִני' ו'סִמית את עיני',
והאדוֹן אוֹמֵר:
'לֹא עשיתי זה' פטוּר,
שאִם יוֹדה מֵעצמוֹ אינוֹ חיב להוֹציאוֹ לחֵרוּת בלֹא עֵדים,
שהמוֹדה בִקנס פטוּר,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת גנֵבה שכל מוֹדה בִקנס פטוּר מִלשלמוֹ.