1
אמה עִבריה היא הקטנה שמכרה אביה.
וּמִשתביא שתי שערוֹת אחר שתים עשרֵה שנה ותֵעשה נערה אינוֹ יכוֹל למכרה,
אף על פי שעדין יֵש לוֹ בה רשוּת ויֵש לוֹ לקדשה לכל מי שיִרצה.
:אף הקטנה שהיא אילוֹנית בסימניה ואינה ראוּיה להבאת שתי שערוֹת יֵש לאביה למכרה כל זמן שהיא קטנה.
אבל הטוּמטוּם והאנדרגינס אינוֹ נִמכר לֹא כדין עבד עִברי ולֹא כדין אמה עִבריה.
2
אין האב רשאי לִמכֹר את בִתוֹ אלא אִם כֵן העני ולֹא נִשאר לוֹ כלוּם,
לֹא קרקע ולֹא מִטלטלין,
ואפִלוּ כסוּת שעליו.
ואף על פי כֵן כוֹפין את האב לִפדוֹתה אחר שמכרה,
מִשוּם פגם מִשפחה.
ברח האב אוֹ שמֵת אוֹ שלֹא היה לוֹ לִפדוֹתה הרי זוֹ עוֹבדת עד שתֵצֵא.
3
אמה עִבריה נִקנית בכסף אוֹ בשוה כסף וּבִשטר.
ואינה נִקנית בִפרוּטה,
מִפני שצריך לִקנוֹתה בדמים שראוּיין לגֵרעוֹן,
כדי שתִגרע פִדיוֹנה ותֵצֵא.
:כיצד בִשטר? כוֹתֵב לוֹ על הניר אוֹ על החרס:
'בִתי מכוּרה לך',
'בִתי קנוּיה לך',
ונוֹתֵן ביד האדוֹן.
וּשטר אמה עִבריה האב כוֹתבוֹ.
4
אמה עִבריה עוֹבדת שֵש שנים כעבד שמכרוּהוּ בית דין,
שנאמר: "כי ימכֵר לך אחיך העִברי אוֹ העִבריה" וכו' ,
ויוֹצאה בִתחִלת שבע.
ואִם פגע בה יוֹבֵל בתוֹך שֵש יוֹצאה חִנם,
כעבד. ואִם מֵת האדוֹן,
אף על פי שהִניח בֵן יוֹצאה חִנם,
כנִרצע, שנאמר:
"ואף לאמתך תעשה כֵן" .
:וכֵן מגרעת פִדיוֹנה ויוֹצאה.
ואִם כתב לה שטר שִחרוּר וּמחל על השאר יוֹצאה חִנם כעבד.
5
יתֵרה אמה עִבריה,
שהיא יוֹצאה בסימנין.
:כיצד? כיון שהֵביאה סימנין ונעשת נערה יצאת לחֵרוּת בלֹא כסף.
אפִלוּ הֵביאה סימנין מֵאחר יוֹם שלקחה הרי זוֹ יוֹצֵאת לחֵרוּת,
שנאמר: "ויצאה חִנם" רִבה לה הכתוּב יציאה אחרת בחִנם יתֵר על העבד,
וּמִפי השמוּעה למדוּ שהיא הבאת סימני נערוּת.
ותחזֹר לִרשוּת אביה עד שתִבגֹר,
ותֵצֵא מֵרשוּת אב.
:היתה הבת אילוֹנית,
שאין לה ימי נערוּת,
אלא יוֹצאה מִקטנוּתה לבגר,
כיון שבגרה תֵצֵא לחֵרוּת.
6
אין אמה עִבריה יוֹצאה בראשי אֵברים,
שנאמר: "לֹא תֵצֵא כצֵאת העבדים" .
וכֵן עבד עִברי,
אִם הִפיל לוֹ שִנוֹ אוֹ סִמֵא עינוֹ משלֵם לוֹ כדין החוֹבֵל בחבֵרוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת חוֹבֵל.
:נִמצֵאת למֵד שאמה עִבריה נִקנית בִשני דברים:
בכסף אוֹ בִשטר,
וקוֹנה עצמה בשִשה דברים:
בשנים, וּביוֹבֵל,
וּבגִרעוֹן כסף,
וּבִשטר שִחרוּר,
וּבמיתת אדוֹן,
וּבסימנין.
7
יעֵד אוֹתה האדוֹן לעצמוֹ אוֹ לִבנוֹ הרי היא כִשאר הארוּסוֹת,
ואינה יוֹצאה באחד מִכל אֵלוּ,
אלא במיתת הבעל אוֹ בגֵט.
וּמִצות יעוּד קוֹדמת למִצות פדיה.
:כיצד מִצות יעוּד? אוֹמֵר לה בִפני שנים:
'הרי את מקוּדשת לי' אוֹ 'הרי את מאֹרסת לי',
'הרי את לי לאִשה',
אפִלוּ בסוֹף שֵש סמוּך לִשקיעת החמה.
ואינוֹ צריך לִתֵן לה כלוּם,
שמעוֹת הרִאשוֹנוֹת לקִדוּשין נִתנוּ.
ונוֹהֵג בה מִנהג אישוּת,
לֹא מִנהג שִפחוּת.
ואינוֹ מיעֵד שתים כאחת,
שנאמר: "יעדה" .
:וכיצד מיעדה לִבנוֹ? אִם היה בנוֹ גדוֹל,
ונתן רשוּת לאביו ליעדה לוֹ הרי האב אוֹמֵר לה בִפני שנים:
'הרי את מקוּדשת לִבני'.
8
אין האדוֹן מיעֵד אמה עִבריה לֹא לוֹ ולֹא לִבנוֹ אלא מִדעתה,
אף על פי שכבר קִבֵל אביה מעוֹתיה; הרי הוּא אוֹמֵר:
"יעדה" מִדעתה.
ואִם מֵת האדוֹן אין בנוֹ יכוֹל ליעדה לוֹ,
שהרי יצאת לחֵרוּת במיתת האדוֹן.
9
היִעוּד כאֵרוּסין,
ואינוֹ כנִשוּאין.
לפיכך אינוֹ מִתטמֵא לה ולֹא יוֹרשה ולֹא מֵפֵר נדריה,
עד שתִכנֵס לחוּפה.
:"ואִם שלש אֵלה לֹא יעשה לה" :
לֹא יעדה לוֹ,
ולֹא יעדה לִבנוֹ,
ולֹא נִפדת בגִרעוֹן כסף.
"ויצאה חִנם" בהבאת סימנין,
כמוֹ שבֵארנוּ,
10
יתֵר על אוֹתן הדרכים שקוֹנה בהן עצמה כעבד עִברי.
:אין האדוֹן יכוֹל לִמכֹר אמה עִבריה ולֹא לִתנה לאיש אחֵר,
בין רחוֹק בין קרוֹב.
ואִם מכר אוֹ נתן לֹא עשה כלוּם,
שנאמר: "לעם נכרי לֹא ימשֹל למכרה בבִגדוֹ בה" .
וכֵן עבד עִברי אינוֹ יכוֹל למכרוֹ לאחֵר ולֹא לִתנוֹ.
ויֵראה לי שלֹא הוּצרך הכתוּב לאסֹר דבר זה באמה,
אלא מִפני שיֵש לוֹ ליעדה לִבנוֹ,
לכך נאמר:
"לעם נכרי לֹא ימשֹל למכרה".
11
אין אמה עִבריה נִמכרת אלא למי שיֵש לה עליו אוֹ על בנוֹ קִדוּשין,
כדי שתִהיה ראוּיה ליעוּד.
כיצד? מוֹכֵר אדם בִתוֹ לאביו,
שאף על פי שאין האדוֹן יכוֹל ליעדה לוֹ ראוּיה היא לִבנוֹ,
שהרי האמה בת אחיו; אבל אינוֹ יכוֹל לִמכֹר את בִתוֹ לִבנוֹ,
מִפני שאינה ראוּיה לאדוֹן,
שהרי היא אחוֹתוֹ,
ולֹא לִבנוֹ,
מִפני שהיא אחוֹת אביו.
12
יֵש לאדם לִמכֹר את בִתוֹ לִפסוּלים,
כגוֹן אלמנה לכֹהֵן גדוֹל,
גרוּשה וחלוּצה לכֹהֵן הדיוֹט,
שאף על פי שהֵן בלאו קִדוּשין תוֹפסין בהן.
13
המקדֵש בִתוֹ כשהיא קטנה,
ונִתאלמנה אוֹ נִתגרשה אינוֹ יכוֹל למכרה,
שאין אדם יכוֹל לִמכֹר את בִתוֹ לשִפחוּת אחר אישוּת.
אבל מוֹכרה לשִפחוּת אחר שִפחוּת.
:כיצד? מכרה לשִפחוּת תחִלה,
ויעֵד אוֹתה אדוֹן,
וּמֵת אדוֹן אוֹ גֵרשה,
וחזרה לִרשוּת האב כשהיא קטנה הרי האב מוֹכרה פעם שניה,
אפִלוּ לכֹהֵן גדוֹל.
:וכֵן אִם נפלה לִפני יבם מִן היִעוּד וחלץ לה,
אף על פי שהיא חליצה פסוּלה,
מִפני שהיא קטנה הרי נִפסלה מִן הכהוּנה,
ויֵש לוֹ למכרה לכֹהֵן,
הוֹאיל וקִדוּשין תוֹפסין בה,
כמוֹ שנִתבאֵר.
14
המוֹכֵר את בִתוֹ,
ויצאת בשנים אוֹ ביוֹבֵל אוֹ בגִרעוֹן כסף,
ועדין היא קטנה יֵש לוֹ לחזֹר וּלמכרה פעם שניה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
15
המוֹכֵר את בִתוֹ,
ואחר כך הלך וקִדשה לאחֵר:
אִם רצה האדוֹן ליעֵד מיעֵד; ואִם לֹא יעֵד האדוֹן לֹא לוֹ ולֹא לִבנוֹ כשתֵצֵא מֵרשוּת אדוֹן,
יגמרוּ קִדוּשיה ותֵעשה אֵשת איש.
16
המוֹכֵר את בִתוֹ,
וּפסק עִם האדוֹן על מנת שלֹא ייעֵד אוֹתה,
אִם רצה האדוֹן ליעֵד מיעֵד; שהִתנה על הכתוּב בתוֹרה,
שתנאוֹ בטֵל.