1
כל עבד עִברי הרי האדוֹן חיב בִמזוֹנוֹת אִשתוֹ הנשוּאה,
לֹא ארוּסה ושוֹמרת יבם,
והוּא שתִהיה מוּתרת לוֹ.
אבל אִם היתה מֵאִסוּרי לאוין,
אפִלוּ שניה אינוֹ חיב בִמזוֹנוֹתיה,
שנאמר: "אִשתוֹ עִמוֹ" אִשה הראוּיה לעמֹד עִמוֹ.
וכֵן חיב בִמזוֹן בניו וּבנוֹתיו.
:בִמכרוּהוּ בית דין נאמר:
"אִם בעל אִשה הוּא ויצאה אִשתוֹ עִמוֹ" .
וכי תעלה על דעתך שכיון שנִקנה זה נִשתעבדה אִשתוֹ? אלא לֹא בא ללמֵד אלא שהאדוֹן חיב בִמזוֹנוֹתיה.
וּבמוֹכֵר עצמוֹ נאמר:
"ויצא מֵעִמך הוּא וּבניו עִמוֹ" ,
וּבנִמכר לגוֹי נאמר:
"ויצא בִשנת היֹבֵל הוּא וּבניו עִמוֹ" .
:אחד אִשה וּבנים שהיוּ לוֹ בִשעת מכירה אוֹ אִשה וּבנים שהיוּ לוֹ אחר מכירתוֹ,
והוּא שיִקחנה מִדעת האדוֹן.
אבל אִם לקחה שלֹא מִדעת רבוֹ אינוֹ חיב בִמזוֹנוֹתיה.
2
אף על פי שהאדוֹן חיב בִמזוֹן אִשתוֹ וּבניו אין לוֹ במעשֵה ידיהם כלוּם,
אלא הרי מעשֵה ידי האִשה וּמציאתה לבעלה.
וכל שזוֹכה הבעל באִשתוֹ זוֹכה זה,
אף על פי שהוּא עבד עִברי.
3
מי שמכרוּהוּ בית דין יֵש לרבוֹ לִתֵן לוֹ שִפחה כנענית; בין האדוֹן,
בין בנוֹ של אדוֹן אִם מֵת אביו הרי זה נוֹתֵן לוֹ שִפחה כנענית וכוֹפֵהוּ על זה,
כדי שיוֹליד לוֹ מִמנה עבדים,
והרי היא מוּתרת לוֹ כל ימי עבדוּתוֹ,
שנאמר: "אִם אדֹניו יתן לוֹ אִשה" וכו' .
והמוֹכֵר עצמוֹ אסוּר בשִפחה כנענית,
כִשאר כל ישראֵל.
4
אין עבד עִברי מוּתר בשִפחה כנענית עד שתִהיה לוֹ אִשה ישראֵלית וּבנים,
אבל אִם אין לוֹ אִשה וּבנים אין רבוֹ מוֹסֵר לוֹ שִפחה כנענית.
ודבר זה קבלה הוּא.
אפִלוּ היה הנִמכר כֹהֵן הרי זה מוּתר בשִפחה כנענית כל ימי עבדוּתוֹ
5
אִם היוּ לוֹ אִשה וּבנים.
:אף על פי שמסר לוֹ רבוֹ שִפחה,
אינוֹ יכוֹל להפרישוֹ מֵאִשתוֹ וּבניו,
שנאמר: "אִשתוֹ עִמוֹ" .
ואינוֹ יכוֹל לִתֵן לוֹ שתי שפחוֹת,
ולֹא לִתֵן שִפחה אחת לִשני עבדיו העִברים כדרך שנוֹתֵן לכנענים,
שנאמר: "יתן לוֹ אִשה" .
:נִרצע שמסר לוֹ רבוֹ שִפחה כנענית,
והִגיע יוֹבֵל,
והיה רבוֹ מסרֵב בוֹ לצֵאת ואינוֹ רוֹצה לצֵאת,
וחבל בוֹ פטוּר,
שהרי נאסר בשִפחה.
6
המוֹכֵר את עצמוֹ אינוֹ נִרצע.
אבל מכרוּהוּ בית דין ועבד שֵש ולֹא רצה לצֵאת הרי זה נִרצע,
ועוֹבֵד עד שנת היוֹבֵל אוֹ עד שימוּת האדוֹן.
7
אף על פי שהִניח בֵן אין הנִרצע עוֹבֵד את הבֵן.
מִפי השמוּעה למדוּ:
"ועבדוֹ" ולֹא לִבנוֹ; "לעֹלם" לעוֹלמוֹ של יוֹבֵל.
נִמצֵאת למֵד שהנִרצע אינוֹ קוֹנה את עצמוֹ אלא ביוֹבֵל אוֹ במיתת האדוֹן.
8
עבד עִברי כֹהֵן אינוֹ נִרצע,
מִפני שנעשה בעל מוּם,
והרי הוּא אוֹמֵר:
"ושב אל מִשפחתוֹ" לחזקה שהיה בה; ואינוֹ שב לשררה שהיה בה.
9
כיצד רוֹצעין? מביאוֹ לבית דין של שלֹשה ואוֹמֵר דבריו בִפניהם,
וּמגישוֹ בסוֹף שֵש אל הדלת אוֹ אל המזוּזה כשהֵן עוֹמדין בבִנין,
בין דלת וּמזוּזה של אדוֹן בין של כל אדם,
ונוֹקֵב את אזנוֹ הימנית בגֹבה של אֹזן במרצֵע של מתכת עד שיגיע לדלת,
שנאמר: "ונתתה באזנוֹ וּבדלת" .
ולֹא נאמר "מזוּזה" אלא שיִהיה עוֹמֵד בין אֵצל דלת בין אֵצל מזוּזה,
וּמה מזוּזה כשהיא עוֹמדת אף דלת כשהיא עוֹמדת.
אבל הרציעה בדלת אף על פי שאין שם מזוּזה.
:האדוֹן הוּא שרוֹצֵע בעצמוֹ,
שנאמר: "ורצע אדֹניו" לֹא בנוֹ ולֹא שלוּחוֹ ולֹא שליח בית דין.
ואין רוֹצעין שני עבדים כאחד,
שאין עוֹשין מִצווֹת חבילוֹת חבילוֹת.
10
"ואִם אמֹר יֹאמר" עד שיֹאמר וישנה.
"העבד" עד שיֹאמר כשהוּא עבד.
אבל אִם אמר אחר שֵש אינוֹ נִרצע,
עד שיֹאמר וישנה בסוֹף שֵש מִתחִלת פרוּטה אחרוֹנה.
:כיצד? כגוֹן שנִשאר מִן היוֹם כדי שוה פרוּטה מִדמי מכירתוֹ אוֹ יתֵר מעט.
אבל אִם נִשאר פחוֹת מִפרוּטה הרי זה כאוֹמֵר אחר שֵש.
11
היתה לעבד אִשה שִפחה כנענית ולוֹ מִמנה בנים,
וּלרבוֹ אין אִשה וּבנים אינוֹ נִרצע,
שנאמר: "כי אהֵבך ואת ביתך" .
לרבוֹ אִשה וּבנים ולוֹ אין אִשה וּבנים אינוֹ נִרצע,
שנאמר: "אהבתי את אדֹני את אִשתי ואת בני" .
הוּא אוֹהֵב את רבוֹ ורבוֹ אינוֹ אוֹהבוֹ אינוֹ נִרצע,
שנאמר: "כי טוֹב לוֹ עִמך" .
רבוֹ אהֵבוֹ והוּא אינוֹ אוֹהֵב את רבוֹ אינוֹ נִרצע,
שנאמר: "כי אהֵבך" .
הוּא חוֹלה ורבוֹ אינוֹ חוֹלה,
רבוֹ חוֹלה והוּא אינוֹ חוֹלה,
אוֹ שהיוּ שניהם חוֹלים אינוֹ נִרצע,
שנאמר: "כי טוֹב לוֹ עִמך" עד שיִהיוּ שניהם בטוֹבה.
12
מה בין מוֹכֵר עצמוֹ לִמכרוּהוּ בית דין? מוֹכֵר עצמוֹ אינוֹ נִרצע,
וּמכרוּהוּ בית דין נִרצע.
מוֹכֵר עצמוֹ אסוּר בשִפחה כנענית,
וּמכרוּהוּ בית דין רבוֹ מוֹסֵר לוֹ שִפחה כנענית.
מוֹכֵר עצמוֹ נִמכר לגוֹי,
וּמכרוּהוּ בית דין אינוֹ נִמכר אלא לישראֵל,
שנאמר: "כי ימכֵר לך אחיך העִברי" וכו' אין בית דין מוֹכרין אוֹתוֹ אלא לך.
מוֹכֵר עצמוֹ נִמכר לשֵש ויתֵר על שֵש,
מכרוּהוּ בית דין אינוֹ נִמכר אלא לשֵש.
מוֹכֵר עצמוֹ אין מעניקין לוֹ,
מכרוּהוּ בית דין מעניקין לוֹ.
13
מִפי השמוּעה למדוּ שאין האִשה נִרצעת.
וכֵן יֵראה מֵעִנין הכתוּב,
שהרי הוּא אוֹמֵר בנִרצע:
"אהבתי את אדֹני את אִשתי ואת בני" .
וּמה הוּא זה שנאמר:
"ואף לאמתך תעשה כֵן" ? להעניק,
שכשֵם שמִצות עשֵה להעניק עבד עִברי,
כך מעניק אמה העִבריה.
14
כל המשלֵח עבדוֹ ואמתוֹ ריקם עוֹבֵר בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תשלחנוּ ריקם" ; והרי הכתוּב נִתקוֹ לעשֵה,
שנאמר: "העניק תעניק לוֹ" .
:אחד היוֹצֵא בסוֹף שֵש אוֹ שיצא ביוֹבֵל אוֹ במיתת אדוֹן,
וכֵן אמה עִבריה שיצאת באחד מִכל אֵלוּ אוֹ בסימנין הרי אֵלוּ מעניקין להן.
אבל היוֹצאין בגִרעוֹן כסף אין מעניקין להם,
שנאמר: "וכי תשלחנוּ חפשי מֵעִמך" ,
וזה לֹא שִלחוֹ חפשי,
אלא העבד נתן שאר הדמים שנִשאר לוֹ לעבֹד בהן ואחר כך יצא.
:"העניק תעניק לוֹ מִצֹאנך מִגרנך וּמיִקבך" כעִנין צֹאן גֹרן ויקב:
דברים שיֵש בהן ברכה מֵחמת עצמן הוּא שחיב להעניק לוֹ מֵהן,
אבל הכספים והבגדים אינוֹ חיב לִתֵן לוֹ מֵהם.
:וכמה נוֹתֵן לוֹ? אין פחוֹת מִשוה שלֹשים סלע,
בין מִמין אחד בין מִמינים הרבֵה,
כשלֹשים של קנס העבד שנאמר בוֹ:
"יתֵן לאדֹניו" .
בין שנִתברֵך הבית בִגללוֹ בין שלֹא נִתברֵך,
שנאמר: "העניק תעניק לוֹ" מִכל מקוֹם.
אִם כֵן,
למה נאמר:
"אשר בֵרכך" ? הכֹל לפי הברכה תֵן לוֹ.
15
ברח, וּפגע בוֹ יוֹבֵל כשהוּא בוֹרֵח,
ויצא לחֵרוּת אינוֹ חיב להעניקוֹ,
שנאמר: "וכי תשלחנוּ" .
:ענק עבד עִברי לעצמוֹ,
ואין בעל חוֹבוֹ גוֹבה מִמנוּ; וענק אמה עִבריה וכֵן מציאתה של אביה.
ואִם מֵת אביה קֹדם שיבֹאוּ לידוֹ הרי הֵן של עצמה,
ואין לאחיה בהן כלוּם,
שאין אדם מוֹריש זכוּת שיֵש לוֹ בבִתוֹ לִבנוֹ.