1
עבד עִברי שמכרוּהוּ בית דין נִקנה בכסף,
והמוֹכֵר עצמוֹ נִקנה בכסף וּבשוה כסף וּבִשטר.
כיצד בִשטר? כוֹתֵב לוֹ על הניר אוֹ על החרס:
'הריני מכוּר לך',
'הריני קנוּי לך',
ונוֹתֵן לוֹ השטר.
2
מכרוּהוּ בית דין עוֹבֵד שֵש שנים מיוֹם מכירתוֹ,
וּבִתחִלת השנה השביעית שלוֹ יֵצֵא בן חֹרין.
ואִם פגעה בוֹ שנת השמִטה בִכלל השֵש הרי זה עוֹבֵד בה.
אבל אִם פגעה בוֹ שנת יוֹבֵל,
אפִלוּ נִמכר שנה אחת לִפני היוֹבֵל הרי זה יֵצֵא לחֵרוּת,
שנאמר: "בִשנת היוֹבֵל הזֹאת" .
3
המוֹכֵר עצמוֹ,
יֵש לוֹ לִמכֹר עצמוֹ ליתֵר על שֵש.
הרי שמכר עצמוֹ לעשר שנים אוֹ לעשרים שנה,
וּפגע בוֹ יוֹבֵל אפִלוּ אחר שנה הרי זה יֵצֵא ביוֹבֵל,
שנאמר: "עד שנת היֹבֵל יעבֹד עִמך" .
4
אחד המוֹכֵר עצמוֹ אוֹ שמכרוּהוּ בית דין וּברח חיב להשלים שניו.
ואִם פגע בוֹ יוֹבֵל יֵצֵא לחֵרוּת.
5
חלה, בין שחלה שנה אחר שנה אוֹ שחלה חליים מקוּטעים:
אִם הכֹל פחוֹת מֵארבע שנים עוֹלין לוֹ למִנין שֵש; אבל אִם חלה ארבע חיב להשלים כל ימי החֹלי,
שנאמר: "כשכיר כתוֹשב" ; ואִם פגע בוֹ יוֹבֵל יֵצֵא.
:במה דברים אמוּרים שמחשבין ימי החֹלי? בשהיה חליוֹ כבֵד,
שאינוֹ יכוֹל לעשוֹת מלאכה.
אבל אִם לֹא היה חליוֹ כבֵד,
אלא יכוֹל לעשוֹת מעשֵה מחט,
אפִלוּ חלה כל שֵש עוֹלין לוֹ.
6
המוֹכֵר עצמוֹ לגוֹי,
אִם לֹא נִפדה אינוֹ יוֹצֵא אלא ביוֹבֵל,
שנאמר: "ואִם לֹא יגאֵל באֵלה ויצא בִשנת היֹבֵל הוּא וּבניו עִמוֹ" .
7
הנִמכר לגוֹי,
אִם לֹא הִשיגה ידוֹ לִגאֹל עצמוֹ קרוֹביו פוֹדין אוֹתוֹ,
והקרוֹב הקרוֹב קוֹדֵם,
שנאמר: "אוֹ דֹדוֹ אוֹ בן דֹדוֹ יגאלנוּ" וכו' .
וּבית דין כוֹפין את קרוֹביו לִפדוֹתוֹ,
שלֹא יטמע בגוֹים.
:לֹא פדוּהוּ קרוֹבים,
אוֹ שאין ידם משגת מִצוה ביד כל אדם מיִשראֵל לִפדוֹתוֹ.
וּבין שפדוּהוּ קרוֹבים בין פדהוּ שאר אדם יצא לחֵרוּת.
:ויֵש לוֹ לִלווֹת ולִגאֹל עצמוֹ מִן הגוֹי,
וגוֹאֵל לחציים.
אבל הנִמכר לישראֵל אין הקרוֹבים פוֹדין אוֹתוֹ,
ואינוֹ לֹוה וגוֹאֵל,
ואינוֹ גוֹאֵל לחציים.
אלא כיצד דינוֹ? אִם הִשיגה ידוֹ לִתֵן כפי השנים הנוֹתרוֹת נוֹתֵן ויֵצֵא; ואִם לאו לֹא יֵצֵא.
8
אחד המוֹכֵר עצמוֹ בין לישראֵל בין לגוֹי,
ואחד שמכרוּהוּ בית דין הרי זה מגרֵע פִדיוֹנוֹ ויוֹצֵא.
כיצד? הרי שמכרוּהוּ בשִשים דינר,
ועבד ארבע שנים,
וּמצאה ידוֹ הרי זה נוֹתֵן עשרים דינר לאדוֹניו,
ויוֹצֵא לחֵרוּת.
:וכֵן אִם מכר עצמוֹ בארבעים דינר לעשר שנים הרי זה מגרֵע ארבעה דינרין לכל שנה שעבד,
ונוֹתֵן הנִשאר כסף אוֹ שוה כסף,
ויוֹצֵא.:וכֵן הנִמכר לגוֹי מחשֵב הדמים לפי השנים הנִשארוֹת עד שנת היוֹבֵל,
שנאמר: "וחִשב עִם קֹנֵהוּ מִשנת הִמכרוֹ לוֹ עד שנת היֹבֵל" .
כיצד? מכר עצמוֹ במֵאה,
ונִשאר ליוֹבֵל בִשעת מכירה עשר שנים מחשֵב עשר לכל שנה שעבד וגוֹרֵע מִן הדמים,
וּמֵשיב השאר כסף,
לֹא תבוּאה ולֹא כֵלים,
שנאמר: "כסף מִמכרוֹ" בכסף הוּא נִגאל מיד הגוֹי,
ואינוֹ נִגאל בשוה כסף.
9
כל עבד עִברי אוֹ עִבריה שיצא בגִרעוֹן כסף,
והִבריא והוֹסיפוּ דמיו,
אוֹ נִשחף וּפחתוּ דמיו מחשבין לוֹ להקֵל עליו.
כיצד? הרי שנִמכר במֵאה והרי הוּא עתה שוה מאתים אינוֹ מחשֵב עִם אדוֹניו אלא לפי מֵאה.
נִמכר במאתים והרי הוּא שוה מֵאה מחשֵב עִמוֹ על פי השנים הנוֹתרוֹת לפי מֵאה.
10
הנִמכר לגוֹי,
הוֹאיל ויֵש לוֹ לִגאֹל עצמוֹ לחציין,
כמוֹ שבֵארנוּ פעמים יהיה להקֵל וּפעמים להחמיר.
כיצד להקֵל? קנה אוֹתוֹ הגוֹי במאתים,
ונִשחף והרי הוּא עתה שוה מֵאה,
ונתן לוֹ חמִשים חצי דמיו,
והִבריא והרי הוּא שוה מאתים נוֹתֵן לוֹ מֵאה,
שהֵן חצי דמיו הנִשאר,
ויוֹצֵא.:כיצד להחמיר? קנה אוֹתוֹ במאתים,
ונתן לוֹ חצי דמיו מֵאה,
ונִשחף והרי הוּא עתה שוה מֵאה נוֹתֵן לוֹ חמִשים,
שהֵן דמי חציוֹ הנִשאר,
ונִמצא שנתן מֵאה וחמִשים,
ואף על פי שהוּא עתה שוה מֵאה.
11
הרב שמחל לעבד על הכסף שנִשאר לוֹ לעבֹד כנגדוֹ אינוֹ מחוּל עד שיִכתֹב לוֹ שטר שִחרוּר.
כיצד? הרי שקנהוּ בשִשים,
ועבד שנה אוֹ שתים,
ואמר לוֹ:
'שאר הדמים מחוּלין לך,
לֵך לדרכך' לֹא נִפטר מִשִעבוּדוֹ עד שיִכתֹב לוֹ שטר.
12
אדוֹן שמֵת:
אִם הִניח בֵן זכר הרי העבד עוֹבֵד את הבֵן עד סוֹף השֵש,
אוֹ עד סוֹף השנים שמכר עצמוֹ להם,
אוֹ עד שיִפגע בוֹ יוֹבֵל,
אוֹ עד שיגרֵע פִדיוֹנוֹ ויתֵן השאר.
:אבל אִם לֹא הִניח בֵן זכר הרי זה יֵצֵא לחֵרוּת,
ואינוֹ עוֹבֵד את הבת ולֹא את האח,
ואין צריך לוֹמר שאינוֹ עוֹבֵד שאר היוֹרשין.
והנִמכר לגֵר צדק אוֹ לגוֹי אפִלוּ הבֵן אינוֹ עוֹבֵד,
אלא כיון שמֵת האדוֹן,
יצא לחֵרוּת.
:נִמצֵאת אוֹמֵר,
שעבד עִברי נִקנה בכסף אוֹ בִשטר,
וקוֹנה את עצמוֹ בחמִשה דברים:
בשנים, אוֹ ביוֹבֵל,
אוֹ בגִרעוֹן כסף,
אוֹ בִשטר שִחרוּר,
אוֹ במיתת אדוֹן בלֹא בֵן; וּבגוֹי אוֹ בגֵר אפִלוּ הִניח בֵן.
:מִצוה לוֹמר לוֹ:
'צֵא' בִשעת יציאתוֹ,
ואף על פי שאִם לֹא יֹאמר לוֹ הרי הוּא יוֹצֵא בחִנם,
ואינוֹ צריך שטר.
אפִלוּ חלה והוֹציא עליו רבוֹ הוֹצאוֹת אינוֹ חיב לוֹ כלוּם,
שנאמר: "יֵצֵא לחפשי חִנם" .