הִלכוֹת עבדים:
יֵש בִכללן שלֹש עשרֵה מִצווֹת,
חמֵש מִצווֹת עשֵה וּשמוֹנה מִצווֹת לֹא תעשה,
וזה הוּא פרטן:
:א) דין קִנין עבד עִברי.
ב) שלֹא ימכֵר מִמכרת עבד.
ג) שלֹא יעבידנוּ בפרך.
ד) שלֹא נניח גֵר תוֹשב לִרדוֹת בוֹ בפרך.
ה) שלֹא נעבֹד בוֹ עבוֹדת עבד.
ו) להעניק לוֹ בצֵאתוֹ חפשי.
ז) שלֹא יֵצֵא ריקם.
ח) לִפדוֹת אמה עִבריה.
ט) ליעדה.
י) שלֹא תִמכֵר.
יא) לעבֹד בעבד כנעני לעוֹלם,
אלא אִם כֵן הִפיל לוֹ אדוֹניו אחד מֵראשי אֵבריו.
יב) שלֹא להסגיר עבד שברח מִחוּצה לארץ לארץ ישראֵל.
יג) שלֹא להוֹנוֹת עבד זה הנִצל אֵלינוּ.
:וּבֵאוּר כל המִצווֹת האֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
עבד עִברי האמוּר בתוֹרה זה היִשראֵלי שמכרוּ אוֹתוֹ בית דין על כרחוֹ,
אוֹ המוֹכֵר עצמוֹ לִרצוֹנוֹ.
כיצד? גנב ואין לוֹ לשלֵם את הקרן בית דין מוֹכרין אוֹתוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת גנֵבה.
:ואין לך איש מיִשראֵל שמוֹכרין אוֹתוֹ בית דין אלא הגנב בִלבד.
ועל זה שמכרוּהוּ בית דין הוּא אוֹמֵר:
"כי תִקנה עבד עִברי" ,
ועליו הוּא אוֹמֵר במִשנֵה תוֹרה:
"כי ימכֵר לך אחיך העִברי" .
:מוֹכֵר עצמוֹ כיצד? זה ישראֵל שהעני ביוֹתֵר נתנה לוֹ תוֹרה רשוּת לִמכֹר את עצמוֹ,
שנאמר: "וכי ימוּך אחיך עִמך ונִמכר לך" .
ואינוֹ רשאי לִמכֹר את עצמוֹ וּלהצניע את דמיו אוֹ לִקנוֹת בהן סחוֹרה אוֹ כֵלים אוֹ לִתנן לבעל חוֹבוֹ,
אלא אִם צרך לאכלן בִלבד.
ואין אדם רשאי לִמכֹר את עצמוֹ עד שלֹא ישאֵר לוֹ כלוּם,
ואפִלוּ כסוּת לֹא תִשאֵר לוֹ,
ואחר כך ימכֹר עצמוֹ.
2
כבר בֵארנוּ שאין האִשה נִמכרת בִגנֵבתה,
וכֵן אינה מוֹכרת את עצמה,
ואינה קוֹנה עבד,
לֹא עִברי ולֹא כנעני,
מִפני החשד.
ואין הגֵר נִקנה בעבד עִברי,
שנאמר: "ושב אל מִשפחתוֹ" מי שיֵש לוֹ מִשפחה.
3
עבד עִברי שמכרוּהוּ בית דין אין מוֹכרין אוֹתוֹ אלא לישראֵל אוֹ לגֵר צדק.
וכֵן המוֹכֵר עצמוֹ אינוֹ רשאי לִמכֹר עצמוֹ לגוֹי,
אפִלוּ לגֵר תוֹשב.
ואִם עבר וּמכר עצמוֹ,
אפִלוּ לעוֹבֵד עבוֹדה זרה ואפִלוּ לעבוֹדה זרה עצמה הרי זה מכוּר,
שנאמר: "אוֹ לעֵקר מִשפחת גֵר" ,
"לעֵקר" זה הנִמכר לעבוֹדה זרה.
4
בא ואמר לך:
'הריני מוֹכֵר עצמי לגוֹים' אין אתה זקוּק לוֹ עד שיִמכֵר.
אבל אחר שנִמכר לגוֹי,
אף על פי שעבר ועשה שלֹא כהֹגן מִצוה לִפדוֹתוֹ,
שלֹא יטמע בהן,
שנאמר: "אחרי נִמכר גאוּלה תִהיה לוֹ" .
5
אחד המוֹכֵר עצמוֹ אוֹ שמכרוּהוּ בית דין אינוֹ נִמכר בפרהסיא על אבן המקח ולֹא בסימטא כדרך שהעבדים נִמכרין,
שנאמר: "לֹא ימכרוּ מִמכרת עבד" אינוֹ נִמכר אלא בצִנעה ודרך כבוֹד.
6
כל עבד עִברי אסוּר לעבֹד בוֹ בפרך.
ואי זוֹ היא עבוֹדת פרך? זוֹ עבוֹדה שאין לה קִצבה אוֹ עבוֹדה שאינוֹ צריך לה אלא תִהיה מחשבתוֹ להעבידוֹ בִלבד שלֹא יבטֵל.
:מִכאן אמרוּ חכמים,
שלֹא יֹאמר לוֹ:
'עדֹר תחת הגפנים עד שאבֹא',
שהרי לֹא נתן קִצבה,
אלא יֹאמר לוֹ:
'עדֹר עד שעה פלוֹנית' אוֹ 'עד מקוֹם פלוֹני'.
:וכֵן לֹא יֹאמר לוֹ:
'חפֹר מקוֹם זה' והוּא אינוֹ צריך לוֹ.
ואפִלוּ להחֵם לוֹ כוֹס של חמין אוֹ להצֵן לוֹ והוּא אינוֹ צריך לוֹ אסוּר,
ועוֹבֵר עליו בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא תִרדה בוֹ בפרך" ,
הא אינוֹ עוֹשה לוֹ אלא דבר קצוּב שהוּא צריך לוֹ.
:וכֵן הגוֹי שנִמכר לוֹ,
אִם רדה בוֹ בפרך הרי ישראֵל מצוּוּין למנעוֹ,
ואִם הִניחוּהוּ,
עוֹברין בלֹא תעשה,
שנאמר: "לֹא ירדנוּ בפרך לעיניך" .
ואין אנוּ נִזקקין להִכנֵס לִרשוּתוֹ של גוֹי ולִבדֹק אחריו שלֹא יעבידנוּ בפרך,
שנאמר: "לעיניך" בִזמן שאתה רוֹאה.
7
כל עבד עִברי אסוּר לישראֵל שקנהוּ להעבידוֹ בִדברים בזוּיים שהֵן מיוּחדין לעשית העבדים,
כגוֹן שיוֹליך אחריו כֵליו לבית המרחץ אוֹ יחלֹץ לוֹ מִנעליו,
שנאמר: "לֹא תעבֹד בוֹ עבֹדת עבד" ; אינוֹ נוֹהֵג בוֹ אלא כשכיר,
שנאמר: "כשכיר כתוֹשב יהיה עִמך" .
:וּמוּתר לספֵר לוֹ שערוֹ וּלכבֵס לוֹ כסוּתוֹ ולאפוֹת לוֹ עִסתוֹ,
אבל לֹא יעשה אוֹתוֹ בלן לרבים אוֹ ספר לרבים אוֹ נחתוֹם לרבים.
ואִם היתה אוּמנוּתוֹ זֹאת קֹדם שיִמכֵר הרי זה יעשה.
אבל רבוֹ לֹא ילמדנוּ כתחִלה מלאכה כלל,
אלא אוּמנוּת שהיה בה היא שעוֹשה כשהיה עוֹשה מִקֹדם.
:במה דברים אמוּרים? בעבד עִברי,
מִפני שנפשוֹ שפלה במכירה.
אבל ישראֵל שלֹא נִמכר מוּתר להִשתמֵש בוֹ כעבד,
שהרי אינוֹ עוֹשה מלאכה זוֹ אלא בִרצוֹנוֹ וּמִדעת עצמוֹ.
8
אנשים שאינן נוֹהגין כשוּרה מוּתר לִרדוֹתן בחזקה וּלהִשתעבֵד בהן.
מלך שגזר שכל מי שלֹא יתֵן המס הקצוּב על כל איש ואיש,
ישתעבֵד לזה שנתן המס על ידוֹ הרי זה מוּתר להִשתמֵש בוֹ יתֵר מִדאי,
אבל לֹא כעבד.
ואִם אינוֹ נוֹהֵג כשוּרה מוּתר להִשתמֵש בוֹ כעבד.
9
כל עבד עִברי אוֹ אמה עִבריה חיב האדוֹן להשווֹתן אֵליו במאכל וּבמשקה בִכסוּת וּבמדוֹר; "כי טוֹב לוֹ עִמך" שלֹא תִהיה אתה אוֹכֵל פת נקיה והוּא אוֹכֵל פת קִבר,
אתה שוֹתה יין ישן והוּא שוֹתה יין חדש,
אתה ישֵן על גבי מוֹכין והוּא ישֵן על גבי התבן,
אוֹ אתה דר בכרך והוּא דר בכפר אוֹ אתה בכפר והוּא בכרך,
שנאמר: "ויצא מֵעִמך" .
מִכאן אמרוּ:
כל הקוֹנה עבד עִברי כקוֹנה אדוֹן לעצמוֹ.
:וחיב לִנהֹג בוֹ מִנהג אחוה,
שנאמר: "וּבאחיכם בני ישראֵל איש באחיו" וכו' .
ואף על פי כֵן,
צריך העבד לִנהֹג בעצמוֹ מִנהג עבדוּת באוֹתן העבוֹדוֹת שהוּא עוֹשה לוֹ.
10
אין אמה עִבריה נוֹהגת ולֹא עבד עִברי נוֹהֵג אלא בִזמן שהיוֹבֵל נוֹהֵג,
בין עבד עִברי שמוֹכֵר עצמוֹ בין זה שמכרוּהוּ בית דין.
וּכבר בֵארנוּ מתי בטלוּ היוֹבלוֹת.