1
ארבעת מינין אֵלוּ,
שהֵן לוּלב והדס וערבה ואתרוֹג,
שהיה אחד מֵהן יבֵש אוֹ גזוּל אוֹ גנוּב,
אפִלוּ לאחר יֵאוּש,
אוֹ שהיה מֵאשֵרה הנעבדת,
אף על פי שבִטלוּ האשֵרה מִלעבדה,
אוֹ שהיה של עיר הנִדחת הרי זה פסוּל.
היה אחד מֵהן של עבוֹדה זרה לֹא יטֹל לכתחִלה; ואִם נטל יצא.
היה כמוּש ולֹא גמר ליבש כשֵר; וּבִשעת הדחק אוֹ בִשעת הסכנה לוּלב היבֵש כשֵר,
אבל לֹא שאר המינין.
2
אתרוֹג של ערלה ושל תרוּמה טמֵאה ושל טבל פסוּל.
של דמאי כשֵר,
שאפשר שיפקיר נכסיו ויהיה עני,
שמוּתר לוֹ לאכֹל דמאי.
אתרוֹג של תרוּמה טהוֹרה ושל מעשֵר שֵני בירוּשלים לֹא יטֹל,
שמא יכשירוֹ לטוּמאה; ואִם נטל כשֵר.
3
לוּלב שנִקטם רֹאשוֹ פסוּל.
נִסדק: אִם נִתרחקוּ שני סדקיו זה מִזה עד שיֵראוּ כִשנים פסוּל.
היה עקֹם לפניו,
שהרי שִדרוֹ כגב בעלי חטֹרת פסוּל.
היה עקֹם לאחריו כשֵר,
שזוֹ היא בריתוֹ.
נעקם לאחד מִשני צדדיו פסוּל.
נִפרדוּ עליו זה מֵעל זה ולֹא נִדלדלוּ כעלי החריוֹת כשֵר.
נִפרצוּ, והוּא שיִדלדלוּ מִשִדרוֹ של לוּלב כעלי החריוֹת פסוּל.
4
ברית עלין של לוּלב כך היא:
כשהֵם גדֵלין גדֵלין שנים שנים וּדבוּקין מִגבן,
וגב כל שני עלין הדבוּקין הוּא הנִקרא תיֹמת.
נחלקה התיֹמת פסוּל.
היוּ עליו אחת אחת מִתחִלת בריתוֹ ולֹא היה להם תיֹמת פסוּל.
לֹא היוּ עליו זה על גב זה כדרך כל הלוּלבין,
אלא זה תחת זה:
אִם רֹאש זה מגיע לעִקר שלמעלה מִמנוּ,
שנִמצא כל שִדרוֹ של לוּלב מכוּסה בעלין כשֵר; ואִם אין רֹאשוֹ של זה מגיע לצד עִקרוֹ של זה פסוּל.
5
הדס שנִקטם רֹאשוֹ כשֵר.
נשרוּ רֹב עליו,
אִם נִשתירוּ שלֹשה עלין בקֵן אחד כשֵר.
היוּ ענביו מרוּבוֹת מֵעליו:
אִם ירוּקוֹת כשֵר; ואִם היוּ אדוּמוֹת אוֹ שחוֹרוֹת פסוּל; ואִם מִעטן כשֵר.
ואין ממעטין אוֹתן ביוֹם טוֹב,
לפי שהוּא כִמתקֵן.
עבר ולִקטן,
אוֹ שלִקטן אחֵר לאכילה הרי זה כשֵר.
6
ערבה שנִקטם רֹאשה כשֵרה.
נִפרצוּ עליה פסוּלה.
7
אתרוֹג שנִקב נקב מפוּלש כל שהוּא פסוּל; ונקב שאינוֹ מפוּלש,
אִם היה כאִסר אוֹ יתֵר פסוּל.
חסר כל שהוּא פסוּל.
נִטל דדוֹ,
והוּא הרֹאש הקטן ששוֹשנתוֹ בוֹ פסוּל.
נִטל העֵץ שהוּא תלוּי בוֹ באילן מֵעִקר האתרוֹג,
ונִשאר מקוֹמוֹ גוּמא פסוּל.
עלת חזזית עליו:
אִם בִשנים וּשלֹשה מקוֹמוֹת פסוּל; ואִם במקוֹם אחד:
אִם עלת על רוּבוֹ פסוּל,
ואִם עלת על דדוֹ אפִלוּ כל שהוּא פסוּל.
נִקלף החיצוֹן שלוֹ,
שאינוֹ מחסרוֹ,
אלא ישאֵר ירֹק כמוֹת שהיא בריתוֹ:
אִם נִקלף כוּלוֹ פסוּל; ואִם נִשאר מִמנוּ כל שהוּא כשֵר.
8
אתרוֹג שהוּא תפוּח,
סרוּח, כבוּש,
שלוּק, שחֹר,
לבן, מנוּמר,
ירֹק ככרתן פסוּל.
גִדלוֹ בִדפוּס ועשהוּ כמין בריה אחרת פסוּל.
עשהוּ כמוֹ בריתוֹ,
אף על פי שעשהוּ דפין דפין כשֵר.
התיוֹם והבֹסר כשֵר.
מקוֹם שהאתרוֹגין שלהן כעין שחרוּת מעוּטה כשֵרין; ואִם היוּ שחֹרין ביוֹתֵר כאדם כוּשי הרי זה פסוּל בכל מקוֹם.
9
כל אֵלוּ שאמרנוּ שהֵן פסוּלין מִפני מוּמין שבֵארנוּ אוֹ מִפני גזֵל וּגנֵבה ביוֹם טוֹב רִאשוֹן בִלבד; אבל ביוֹם טוֹב שֵני עִם שאר הימים הכֹל כשֵר.
והפסלנוּת שהיא מִשוּם עבוֹדה זרה אוֹ מִפני שאוֹתוֹ אתרוֹג אסוּר באכילה בין ביוֹם טוֹב רִאשוֹן בין בִשאר הימים פסוּל.
10
אין אדם יוֹצֵא ביוֹם טוֹב רִאשוֹן של חג בלוּלבוֹ של חבֵרוֹ שיִשאלנוּ מִמנוּ,
עד שיִתננוּ לוֹ מתנה.
נתנוֹ לוֹ על מנת להחזירוֹ הרי זה יוֹצֵא בוֹ ידי חוֹבתוֹ וּמחזירוֹ,
שמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה.
ואִם לֹא החזירוֹ לֹא יצא,
שנִמצא כגזוּל.
ואין נוֹתנין אוֹתוֹ לקטן,
שהקטן קוֹנה ואינוֹ מקנה לאחֵרים מִן התוֹרה ונִמצא שאִם החזירוֹ לוֹ אינוֹ חוֹזֵר.
ואחד הלוּלב ואחד כל מין ומין מֵארבעת מינין שבוֹ,
אִם היה אחד מֵהן שאוּל אין יוֹצאין בוֹ ביוֹם טוֹב רִאשוֹן.
11
שוּתפין שקנוּ לוּלב אוֹ אתרוֹג בשוּתפוּת אין אחד מֵהם יוֹצֵא בוֹ ידי חוֹבתוֹ ברִאשוֹן עד שיִתֵן לוֹ חלקוֹ במתנה.
האחים שקנוּ אתרוֹגין מִתפוּסת הבית,
ונטל אחד מֵהן אתרוֹג ויצא בוֹ:
אִם יכוֹל לאכלוֹ ואין האחין מקפידין בכך יצא; ואִם היוּ מקפידין לֹא יצא,
עד שיִתנוּ לוֹ חלקם מתנה.
ואִם קנה זה אתרוֹג וזה פריש,
אוֹ שקנוּ כאחד אתרוֹג ורִמוֹן אוֹ פריש מִתפוּסת הבית אינוֹ יוֹצֵא באתרוֹג עד שיִתֵן לוֹ חלקוֹ מתנה,
ואף על פי שאִם אכלוֹ אין מקפידין עליו.
12
אף על פי שכל המוֹעדוֹת מִצוה לִשמֹח בהם,
בחג הסוּכוֹת היתה שם במִקדש שִמחה יתֵרה,
שנאמר: "וּשמחתם לִפני יי אלֹהיכם שִבעת ימים" .
וכיצד היוּ עוֹשין? ערב יוֹם טוֹב הרִאשוֹן היוּ מתקנין במִקדש מקוֹם לנשים מִלמעלה ולאנשים מִלמטה,
כדי שלֹא יתערבוּ אֵלוּ עִם אֵלוּ,
וּמתחילין לִשמֹח מִמוֹצאי יוֹם טוֹב הרִאשוֹן.
וכֵן בכל יוֹם ויוֹם מימי חוּלוֹ של מוֹעֵד,
מתחילין מֵאחר שיקריבוּ תמיד של בין הערבים לִשמֹח שאר היוֹם עִם כל הלילה.
13
והיאך היתה שִמחה זוֹ? החליל מכה,
וּמנגנין בכִנוֹר וּבנבלים וּבמצִלתים,
וכל אחד ואחד בִכלי שיר שהוּא יוֹדֵע לנגֵן בוֹ,
וּמי שיוֹדֵע בפה בפה,
ורוֹקדין וּמספקין וּמטפחין וּמפזזין וּמכרכרין,
כל אחד ואחד כמוֹ שיֵדע,
ואוֹמרים דִברי שיר ותִשבחוֹת.
ושִמחה זוֹ אינה דוֹחה לֹא את השבת ולֹא את יוֹם טוֹב.
14
מִצוה להרבוֹת בשִמחה זוֹ,
ולֹא היוּ עוֹשין אוֹתה עם הארץ וכל מי שיִרצה,
אלא גדוֹלי חכמי ישראֵל וראשי הישיבוֹת והסנהדרין והחסידים והזקֵנים ואנשי מעשה,
הֵם שהיוּ מרקדין וּמספקין וּמנגנין וּשמֵחין במִקדש בימי חג הסוּכוֹת.
אבל כל העם,
האנשים והנשים כוּלן באין לִראוֹת ולִשמֹע.
15
שהשִמחה שיִשמח אדם בעשית המִצווֹת וּבאהבת האֵל שצִוּה בהם עבוֹדה גדוֹלה היא,
וכל המוֹנֵע עצמוֹ מִשִמחה זוֹ ראוּי להִפרע מִמנוּ,
שנאמר: "תחת אשר לֹא עבדת את יי אלֹהיך בשִמחה וּבטוּב לֵבב" .
וכל המֵגיס דעתוֹ וחוֹלֵק כבוֹד לעצמוֹ וּמִתכבֵד בעיניו בִמקוֹמוֹת אֵלוּ חוֹטֵא ושוֹטה,
ועל זה הִזהיר שלֹמֹה ואמר:
"אל תִתהדר לִפני מלך" .
:וכל המשפיל עצמוֹ וּמֵקֵל גוּפוֹ בִמקוֹמוֹת אֵלוּ הוּא הגדוֹל המכוּבד העוֹבֵד מֵאהבה.
וכֵן דוִד מלך ישראֵל אוֹמֵר:
"וּנקלֹתי עוֹד מִזֹאת והייתי שפל בעיני" וכו' .
ואין הגדוּלה והכבוֹד אלא לִשמֹח לִפני יי,
שנאמר: "והמלך דוִד מפזֵז וּמכרכֵר לִפני יי" .
:בריך רחמנא דסיען