1
נשים ועבדים וּקטנים פטוּרין מִן הסוּכה.
טוּמטוּם ואנדרגינס חיבים מִספֵק.
וכֵן מי שחציוֹ עבד וחציוֹ בן חוֹרין חיב.
קטן שאינוֹ צריך לאִמוֹ,
שהוּא כבן חמֵש כבן שֵש חיב בסוּכה מִדִברי סוֹפרים,
כדי לחנכוֹ במִצווֹת.
2
חוֹלין וּמשמשיהן פטוּרין מִן הסוּכה,
ולֹא חוֹלה שיֵש בוֹ סכנה,
אלא אפִלוּ חש ברֹאשוֹ,
ואפִלוּ חש בעיניו.
מִצטעֵר פטוּר מִן הסוּכה; הוּא,
לֹא משמשיו.
ואי זה הוּא מִצטעֵר? זה שאינוֹ יכוֹל לישֹן בסוּכה מִפני הרוּח,
אוֹ מִפני הזבוּבין והפרעוֹשין וכיוֹצֵא בהן,
אוֹ מִפני הריח.
3
האבֵל חיב בסוּכה.
וחתן וכל השוֹשבינין וכל בני חוּפה פטוּרין מִן הסוּכה כל שִבעת ימי המִשתה.
4
שלוּחי מִצוה פטוּרין מִן הסוּכה,
בין ביוֹם בין בלילה.
הוֹלכי דרכים ביוֹם פטוּרין מִן הסוּכה ביוֹם וחיבין בלילה.
הוֹלכי דרכים בלילה פטוּרין מִן הסוּכה בלילה וחיבין ביוֹם.
שוֹמרי העיר ביוֹם פטוּרין מִן הסוּכה ביוֹם וחיבין בלילה.
שוֹמרי העיר בלילה פטוּרין מִן הסוּכה בלילה וחיבין ביוֹם.
שוֹמרי גנוֹת וּפרדֵסים פטוּרין בין ביוֹם בין בלילה,
שאִם יעשה השוֹמֵר סוּכה,
יֵדע הגנב שיֵש לשוֹמֵר מקוֹם קבוּע,
ויבֹא ויגנֹב מִמקוֹם אחֵר.
5
כיצד היא מִצות הישיבה בסוּכה? שיִהיה אוֹכֵל ושוֹתה ודר בסוּכה כל שִבעת הימים,
בין ביוֹם בין בלילה,
כדרך שהוּא דר בביתוֹ בִשאר ימוֹת השנה.
וכל שִבעת הימים עוֹשה אדם את ביתוֹ עראי ואת סוּכתוֹ קבע,
שנאמר: "בסוּכֹת תֵשבוּ שִבעת ימים" .
כיצד? כֵלים הנאים וּמצעוֹת הנאוֹת בסוּכה.
וּכלי שתיה כגוֹן אשישוֹת וכוֹסוֹת בסוּכה.
אבל כלי אכילה כגוֹן קדֵרוֹת וּקערוֹת חוּץ לסוּכה.
המנוֹרה בסוּכה,
ואִם היתה סוּכה קטנה מניחה חוּץ לסוּכה.
6
אוֹכלין ושוֹתין וישֵנין בסוּכה כל שִבעה,
בין ביוֹם בין בלילה.
ואסוּר לאכֹל סעוּדה חוּץ לסוּכה כל שִבעה,
אלא אִם כֵן אכל אכילת עראי כביצה אוֹ פחוֹת אוֹ יתֵר מעט.
ואין ישֵנין חוּץ לסוּכה ואפִלוּ שנת עראי.
וּמוּתר לִשתוֹת מים ולאכֹל פֵרוֹת חוּץ לסוּכה.
וּמי שיחמיר על עצמוֹ ולֹא ישתה חוּץ לסוּכה אפִלוּ מים הרי זה משוּבח.
7
אכילה בלילי יוֹם טוֹב הרִאשוֹן בסוּכה חוֹבה,
אפִלוּ אכל כזית פת יצא ידי חוֹבתוֹ.
מִכאן ואילך רשוּת:
רצה לאכֹל סעוּדה סוֹעֵד בסוּכה; רצה אינוֹ אוֹכֵל כל שִבעה אלא פֵרוֹת אוֹ קליוֹת חוּץ לסוּכה אוֹכֵל.
כדין אכילת מצה בפסח.
8
מי שהיה רֹאשוֹ ורוּבוֹ בסוּכה ושוּלחנוֹ בתוֹך ביתוֹ אוֹ חוּץ לסוּכה ואכל הרי זה אסוּר,
וּכאִלוּ לֹא אכל בסוּכה,
עד שיִהיה שוּלחנוֹ בתוֹך הסוּכה,
גזֵרה שמא ימשֵך אחר שוּלחנוֹ.
ואפִלוּ בסוּכה גדוֹלה.
9
כל שִבעת הימים קוֹרֵא בתוֹך הסוּכה.
וּכשמֵבין וּמדקדֵק במה שיִקרא יבין חוּץ לסוּכה,
כדי שתִהיה דעתוֹ מיוּשבת עליו.
המִתפלֵל רצה מִתפלֵל בסוּכה,
אוֹ חוּץ לסוּכה.
10
ירדוּ גשמים הרי זה נִכנס לתוֹך הבית.
מֵאימתי מוּתר לפנוֹת? מִשיֵרדוּ לתוֹך הסוּכה טִפוֹת שאִם יפלוּ לתוֹך התבשיל יפסֵד,
אפִלוּ לתבשיל של פוֹל.
היה אוֹכֵל בסוּכה וירדוּ גשמים ונִכנס לביתוֹ,
וּפסקוּ הגשמים אין מחיבין אוֹתוֹ לחזֹר לסוּכה עד שיִגמֹר סעוּדתוֹ.
היה ישֵן וירדוּ גשמים בלילה ונִכנס לתוֹך הבית,
וּפסקוּ הגשמים אין מטריחין אוֹתוֹ לחזֹר לסוּכה כל אוֹתוֹ הלילה,
אלא יישן בביתוֹ עד שיעלה עמוּד השחר.
11
גמר מִלאכֹל ביוֹם השביעי בשחרית לֹא יתיר סוּכתוֹ,
אבל מוֹריד הוּא את כֵליו וּמפנה אוֹתה מִן המִנחה ומעלה.
אין לוֹ מקוֹם לפנוֹת פוֹחֵת בה ארבעה על ארבעה.
ואִם הוּצרך לִסעֹד בִשאר היוֹם צריך לאכֹל בסוּכה,
שמִצותה כל שִבעה.
12
כל זמן שיִכנֵס לישֵב בסוּכה כל שִבעה מברֵך קֹדם שיֵשֵב:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
אשר קִדשנוּ במִצווֹתיו וצִוּנוּ לישֵב בסוּכה'.
וּבלילי יוֹם טוֹב הרִאשוֹן מברֵך על הסוּכה ואחר כך מברֵך על הזמן,
וּמסדֵר כל הברכוֹת על הכוֹס.
נִמצא מקדֵש מֵעוֹמֵד,
וּמברֵך 'לישֵב בסוּכה' ויוֹשֵב,
ואחר כך מברֵך על הזמן.
וכזה היה מִנהג רבוֹתי ורבי ספרד לקדֵש מֵעוֹמֵד בלילי רִאשוֹן של חג הסוּכוֹת כמוֹ שבֵארנוּ.
13
בזמן הזה שאנוּ עוֹשים שני ימים יוֹשבין בסוּכה שמוֹנה ימים.
וּביוֹם השמיני,
שהוּא יוֹם טוֹב רִאשוֹן של שמיני עצרת יוֹשבין בה ואין מברכין 'לישֵב בסוּכה'.
וכֵן טוּמטוּם ואנדרגינס לעוֹלם אין מברכין 'לישֵב',
מִפני שהֵן חיבין מִספֵק ואין מברכין מִספֵק.
14
גמר מִלאכֹל ביוֹם השמיני מוֹריד כֵליו וּמפנה אוֹתה.
אין לוֹ מקוֹם להוֹריד את כֵליו:
אִם היתה קטנה מכניס לה מנוֹרה; ואִם היתה גדוֹלה מכניס לה קדֵרוֹת וּקערוֹת וכיוֹצֵא בהן,
כדי להכיר פסוּלה ושכבר נִגמרה מִצותה,
מִפני שהוּא יוֹם טוֹב ואינוֹ יכוֹל לִפחֹת בה וּלפסלה.
15
מי שלֹא עשה סוּכה,
בין בשוֹגֵג בין במֵזיד עוֹשה סוּכה בחוּלוֹ של מוֹעֵד.
אפִלוּ בסוֹף יוֹם שביעי עוֹשה סוּכה,
שמִצותה כל שִבעה.
:עצי סוּכה אסוּרין כל שמוֹנת ימי החג,
בין עצי דפנוֹת בין עצי סכך.
אין נֵאוֹתין מֵהן לדבר אחֵר כל שמוֹנת הימים,
מִפני שיוֹם שביעי כוּלוֹ הסוּכה מוּקצית עד בין השמשוֹת,
והוֹאיל והוּקצת לבין השמשוֹת של שמיני הוּקצת לכל היוֹם.
16
וכֵן אכלים וּמשקין שתוֹלין בסוּכה כדי לנאוֹתה אסוּר להִסתפֵק מֵהן כל שמוֹנה.
ואִם הִתנה עליהן בשעה שתלין ואמר:
'איני בוֹדֵל מֵהן כל בין השמשוֹת' הרי זה מִסתפֵק מֵהן בכל עֵת שיִרצה,
שהרי לֹא הִקצה אוֹתן ולֹא חלה עליהן קדוּשת הסוּכה ולֹא נחשבוּ כמוֹתה.