1
הסכך של סוּכה אינוֹ כשֵר מִכל דבר:
אין מסככין אלא בדבר שגִדוּליו מִן הארץ,
שנעקר מִן הארץ,
ואינוֹ מקבֵל טוּמאה,
ואין ריחוֹ רע,
ואינוֹ נוֹשֵר ונוֹבֵל תמיד.
2
סִכֵך בדבר שאין גִדוּליו מִן הארץ אוֹ בִמחוּבר אוֹ בדבר שמקבֵל טוּמאה פסוּלה.
אבל אִם עבר וסִכֵך בדבר הנוֹבֵל אוֹ בדבר שריחוֹ רע כשֵרה,
שלֹא אמרוּ אין מסככין באֵלוּ אלא כדי שלֹא יניח הסוּכה ויֵצֵא.
וצריך להִזהֵר שלֹא יהיוּ הוּצין ועלין של סִכוּך יוֹרדין לתוֹך עשרה טפחים,
כדי שלֹא יֵצר לוֹ בישיבתוֹ.
:סִככה במיני מתכוֹת אוֹ בעצמוֹת ועוֹרוֹת פסוּלה,
מִפני שאינן גִדוּלי קרקע.
הִדלה עלי גפנים וכיוֹצֵא בה עד שנעשוּ סוּכה פסוּלה,
שהרי לֹא נעקרוּ.
סִככה בִכלי העֵץ וּבמחצלוֹת העשוּיוֹת לִשכיבה וכיוֹצֵא בהן פסוּלה,
מִפני שהֵן מקבלין טוּמאה.
וכֵן אִם סִככה בשִברי כֵלים וּבליוֹתיהן פסוּלה,
הוֹאיל והיוּ מקבלין טוּמאה,
שמא יסכֵך בִשברים שעדין לֹא טהרוּ.
3
סִככה באכלים פסוּלה,
מִפני שהֵן מקבלין טוּמאה.
סוֹכי תאֵנים וּבהֵן תאֵנים,
פרכילין וּבהֵן ענבים,
מכבֵדוֹת וּבהֵן תמרים,
וכֵן כל כיוֹצֵא בהן,
רוֹאין: אִם פסל מרוּבה על האכלין מסככין בהן,
ואִם לאו אין מסככין בהן.
סִכֵך בירקוֹת,
שאִם יבשוּ יבֹלוּ ולֹא ישאֵר בהן ממש,
אף על פי שהֵן עתה לחים הרי מקוֹמן נחשב כאִלוּ הוּא אויר,
וּכאִלוּ אינם.
4
סִככה בפִשתי העֵץ שלֹא דק אוֹתן ולֹא נִפצן כשֵרה,
שעדין עֵץ הוּא.
ואִם דק ונִפֵץ אוֹתוֹ אין מסככין בוֹ,
מִפני שנִשתנת צוּרתוֹ,
וּכאִלוּ אינוֹ מִגִדוּלי קרקע.
וּמסככין בחבלים של סיב ושל חֵלף וכיוֹצֵא בהן,
שהרי צוּרתן עוֹמדת,
ואין החבלים כֵלים.
5
סִככה בחִצין:
בִזכרים כשֵרה; בִנקֵבוֹת פסוּלה,
אף על פי שהוּא עשוּי להִתמלֹאות בברזל,
בית קִבוּל הוּא,
וּמקבֵל טוּמאה ככל כלי קִבוּל.
6
מחצלת קנים אוֹ מחצלת גמי אוֹ חֵלף:
קטנה סתמה לִשכיבה,
לפיכך אין מסככין בה,
אלא אִם כֵן עשה אוֹתה לסִכוּך; גדוֹלה סתמה לסִכוּך,
לפיכך מסככין בה,
אלא אִם כֵן עשה אוֹתה לִשכיבה.
ואִם יֵש לה קיר אפִלוּ גדוֹלה אין מסככין בה,
שהרי היא כִכלי קִבוּל.
ואפִלוּ נִטל הקיר שלה אין מסככין בה,
מִפני שהיא כשִברי כֵלים.
7
נסרין שאין ברחבן ארבעה טפחים מסככין בהן,
אף על פי שהֵן משוּפין.
ואִם יֵש ברחבן ארבעה אין מסככין בהן,
ואף על פי שאינן משוּפין,
גזֵרה שמא יֵשֵב תחת התִקרה וידמה שהיא כסוּכה.
נתן עליה נסר אחד שיֵש ברחבוֹ ארבעה טפחים כשֵרה,
ואין ישֵנין תחתיו,
והישֵן תחתיו לֹא יצא ידי חוֹבתוֹ.
היוּ נסרין שיֵש ברחבן ארבעה ואין בעבין ארבעה,
והפכן על צִדיהן שאין בהן ארבעה וסִכֵך בהן הרי זוֹ פסוּלה,
שזה הנסר פסוּל,
בין שסִכֵך ברחבוֹ בין שסִכֵך בעביוֹ.
8
תִקרה שאין עליה מעזיבה,
שהיא הטיט והאבנים,
אלא נסרים תקוּעים בִלבד הרי זוֹ פסוּלה,
שהרי לֹא נעשוּ לשֵם סוּכה אלא לשֵם בית.
לפיכך, אִם פִקפֵק הנסרים והֵניד המסמרים לשֵם סוּכה הרי זוֹ כשֵרה,
וּבִלבד שלֹא יהיה בכל נסר רֹחב ארבעה טפחים.
וכֵן אִם נטל אחד מִבִנתים והִניח בִמקוֹמוֹ סכך כשֵר לשֵם סוּכה הרי זה כשֵר.
9
סוּכה שנעשת כהִלכתה מִכל מקוֹם כשֵרה,
אף על פי שלֹא נעשת לשֵם מִצוה,
והוּא שתִהיה עשוּיה לצֵל,
כגוֹן סוּכת גוֹים וסוּכת בהֵמה וכל כיוֹצֵא בהן.
אבל סוּכה שנעשת מֵאֵליה פסוּלה,
לפי שלֹא נעשת לצֵל.
וכֵן החוֹטֵט בגדיש ועשהוּ סוּכה אינה סוּכה,
שהרי לֹא עִמֵר גדיש זה לצֵל.
לפיכך, אִם עשה בתחִלה חלל טפח במשך שִבעה לשֵם סוּכה,
וחטט בה אחרי כֵן והִשלימה לעשרה כשֵרה,
שהרי נעשה סכך שלה לצֵל.
10
חבילי קש וחבילי עֵצים וחבילי זרדין אין מסככין בהן,
גזֵרה שמא יעשה אדם חבילוֹת על גגוֹ כדי ליבשן,
וימלֵך ויֵשֵב תחתיהן לשֵם סוּכה,
והוּא מִתחִלה לֹא עשה סכך זה לצֵל,
ונִמצֵאת כסוּכה שנעשת מֵאֵליה.
ואִם הִתירן כשֵרה.
ואין חבילה פחוּתה מֵעשרים וחמִשה בדים.
11
חבילוֹת קטנוֹת שאגדוּ אוֹתן למִנין מסככין בהן.
וכֵן החוֹתֵך רֹאש הדקל והחריוֹת אגוּדוֹת בוֹ מסככין בוֹ,
שאגד בידי שמים אינוֹ כחבילה.
ואפִלוּ קשר ראשי החריוֹת כוּלן מִצד האחד,
שנִמצאוּ כחבילה אחד מִשני ראשיה בידי שמים ואחד בידי אדם מסככין בה,
שהאוֹגֵד עֵץ אחד אינוֹ חבילה,
וזוֹ כעֵץ אחד היא,
שהרי אגוּדה בידי שמים.
וכֵן כל אגד שאינוֹ עשוּי לטלטלוֹ אינוֹ אגד.
12
העוֹשה סוּכתוֹ תחת האילן כאִלוּ עשיה בתוֹך הבית.
הִדלה עליה עלי האילנוֹת וּבדיהן,
וסִכֵך על גבן,
ואחר כך קצצן:
אִם היה הסִכוּך הרבֵה מֵהן כשֵרה; ואִם לֹא היה הסִכוּך שהיה כשֵר מִתחִלתוֹ,
הרבֵה מֵהן צריך לנענֵע אוֹתן אחר קציצתן,
כדי שתִהיה עשוּיה לשֵם סוּכה.
13
עֵרֵב דבר שמסככין בוֹ בדבר שאין מסככין בוֹ וסִכֵך בִשניהן,
אף על פי שהכשֵר יתֵר על הפסוּל פסוּלה.
סִכֵך בזה לעצמוֹ וזה לעצמוֹ זה בצד זה,
אִם יֵש בִסכך פסוּל שלֹשה טפחים במקוֹם אחד בין באמצע בין מִן הצד הרי זוֹ פסוּלה.
14
במה דברים אמוּרים? בִקטנה.
אבל בסוּכה גדוֹלה:
סכך פסוּל באמצע פוֹסֵל בארבעה טפחים,
פחוֹת מִכאן כשֵרה; וּמִן הצד פוֹסֵל בארבע אמוֹת,
וּפחוֹת מִכאן כשֵרה.
:כיצד? בית שנִפחת באמצעוֹ וסִכֵך על מקוֹם הפחת,
וכֵן חצֵר המוּקפת אכסדרה שסִכֵך עליה,
וכֵן סוּכה גדוֹלה שהִקיפוּה בדבר שאין מסככין בוֹ בצד הדפנוֹת מִלמעלה:
אִם יֵש מִשפת הסכך הכשֵר ולכֹתל ארבע אמוֹת פסוּלה; פחוֹת מִכאן רוֹאין כאִלוּ הכֹתל נעקם,
ויֵחשֵב זה הסכך הפסוּל מִגוּף הכֹתל,
וּכשֵרה. ודבר זה הלכה למֹשה מִסיני.
15
ואיזוֹ היא סוּכה קטנה? כל שאין בה אלא שִבעה טפחים על שִבעה טפחים.
וּגדוֹלה? כל שיִשאֵר בה יתֵר על הסכך הפסוּל שִבעה טפחים על שִבעה טפחים סכך כשֵר.
16
סִכֵך בדבר פסוּל ודבר כשֵר זה בצד זה,
ואין במקוֹם אחד מִסכך הפסוּל רֹחב שלֹשה טפחים אלא פחוֹת:
אִם היה כל הסכך הכשֵר יתֵר על כל הסכך הפסוּל כשֵרה; ואִם היה זה כמוֹ זה בצִמצוּם,
אף על פי שאין במקוֹם אחד שלֹשה הרי זוֹ פסוּלה,
מִפני שסכך פסוּל כפרוּץ הוּא נחשב.
17
פרש עליה בגד מִלמעלה אוֹ שפרש תחתיה מִפני הנשר פסוּלה.
פרשו כדי לנאוֹתה כשֵרה.
וכֵן אִם סִככה כהִלכתה ועִטרה במיני פֵרוֹת וּבמיני בגדים וכֵלים שתלין בה,
בין בִכתליה בין בסכך כדי לנאוֹתה כשֵרה.
18
נוֹיי סוּכה אין ממעטין בגבהה,
אבל ממעטין ברחבה.
היוּ נוֹיי הסוּכה מוּפלגין מִגגה ארבעה טפחים אוֹ יתֵר פסוּלה,
שנִמצא היוֹשֵב שם כאִלוּ אינוֹ תחת הסכך,
אלא תחת הנוֹי,
שהוּא אכלים וכֵלים שאין מסככין בהן.
19
סכך שהיוּ בוֹ חלוֹנוֹת חלוֹנוֹת שהאויר נִראה מֵהן:
אִם יֵש בכל האויר ככל מקוֹם המסוּכך הרי זוֹ פסוּלה,
מִפני שחמתה תִהיה מרוּבה על צִלתה,
וכל שהחמה מרוּבה על הצֵל אינוֹ סכך; ואִם היה הסכך רב על האויר כשֵרה.
20
במה דברים אמוּרים? בשלֹא היה במקוֹם אחד אויר שלֹשה טפחים.
אבל אִם היה אויר שלֹשה טפחים,
בין באמצע בין מִן הצד הרי זוֹ פסוּלה,
עד שימעטנוּ מִשלֹשה.
מִעטוֹ בדבר הפסוּל,
כגוֹן כֵלים וּכסוּת:
אִם סוּכה גדוֹלה היא כשֵרה; ואִם בסוּכה קטנה פסוּלה,
עד שימעטנוּ בדבר שמסככין בוֹ.
היה רֹב הסִכוּך צִלתוֹ מרוּבה מֵחמתוֹ,
וּמִעוּטוֹ חמתוֹ מרוּבה מִצִלתוֹ,
הוֹאיל וצִלת הכֹל מרוּבה מֵחמת הכֹל כשֵרה.
21
דרך הסִכוּך לִהיוֹת קל כדי שיֵראוּ מִמנוּ הכוֹכבים הגדוֹלים.
היתה מעוּבה כמין בית,
אף על פי שאין הכוֹכבים נִראין מִתוֹכה כשֵרה.
היה הסִכוּך מדוּבלל,
והוּא הסִכוּך שיִהיה מִקצתוֹ למעלה וּמִקצתוֹ למטה כשֵרה,
וּבִלבד שלֹא יהיה בין העוֹלה והיוֹרֵד שלֹשה טפחים.
ואִם היה ברֹחב זה העוֹלה טפח אוֹ יתֵר,
אף על פי שהוּא גבֹה יתֵר מִשלֹשה טפחים רוֹאין אוֹתוֹ כאִלוּ ירד למטה ונגע בִשפת זה היוֹרֵד,
והוּא שיִהיה מכוּוּן כנגד שפת היוֹרֵד.
22
העוֹשה סוּכה על גבי סוּכה התחתוֹנה פסוּלה כמוֹ שעשה סוּכה בתוֹך הבית,
והעליוֹנה כשֵרה.
במה דברים אמוּרים שהתחתוֹנה פסוּלה? בשהיה גֹבה העליוֹנה עשרה טפחים אוֹ יתֵר,
והיה גג התחתוֹנה יכוֹל לקבֵל כרים וּכסתוֹת של עליוֹנה אפִלוּ על ידי הדחק.
אבל אִם אין גבהה של עליוֹנה עשרה,
אוֹ שלֹא היתה התחתוֹנה יכוֹלה לקבֵל כרים וּכסתוֹת של עליוֹנה אפִלוּ על ידי הדחק אף התחתוֹנה כשֵרה,
והוּא שלֹא יהיה גֹבה שתיהן יתֵר על עשרים אמה,
שהתחתוֹנה בִסכך העליוֹנה היא נִתרת.
23
מִטה שבתוֹך הסוּכה,
אִם גבוֹהה עשרה טפחים היוֹשֵב תחתיה לֹא יצא ידי חוֹבתוֹ,
מִפני שהיא כסוּכה בתוֹך סוּכה.
וכֵן כילה שיֵש לה גג אפִלוּ טפח,
אִם גבוֹהה עשרה טפחים אין ישֵנין בה בסוּכה.
וכֵן המעמיד ארבעה עמוּדין וּפרש סדין עליהן,
אִם גבוֹהין עשרה הרי זוֹ כסוּכה בתוֹך סוּכה.
24
אבל שני עמוּדין שפרש עליהן סדין,
וכֵן כילה שאין בגגה טפח,
אפִלוּ גבוֹהין כל שהוּא מוּתר לישֹן תחתיהן בסוּכה,
שאינן כסוּכה בתוֹך סוּכה,
מִפני שאין להן גג.
25
סוּכה שאוּלה כשֵרה,
וכֵן הגזוּלה כשֵרה.
כיצד? אִם תקף על חבֵרוֹ והוֹציאוֹ מִסוּכתוֹ וּגזלה וישב בה יצא,
שאין הקרקע נִגזלת.
ואִם גזל עֵצים ועשה מֵהן סוּכה יצא,
תקנת חכמים היא שאין לבעל העֵצים אלא דמי עֵצים בִלבד.
ואפִלוּ גזל נסרים והִניחן,
ולֹא חִברן ולֹא שִנה בהן כלוּם יצא.
העוֹשה סוּכה בִרשוּת הרבים הרי זוֹ כשֵרה.