1
שִעוּר הסוּכה:
גבהה אין פחוּת מֵעשרה טפחים,
ולֹא יתֵר על עשרים אמה; ורחבה אין פחוּת מִשִבעה טפחים על שִבעה טפחים,
ויֵש לוֹ להוֹסיף ברחבה אפִלוּ כמה מילין.
היתה פחוּתה מֵעשרה אוֹ מִשִבעה על שִבעה,
אוֹ גבוֹהה מֵעשרים אמה כל שהוּא הרי זוֹ פסוּלה.
2
סוּכה שאין לה שלֹש דפנוֹת פסוּלה.
היוּ לה שתי דפנוֹת גמוּרוֹת זה בצד זה כמין ג"ם עוֹשה דֹפן שיֵש ברחבוֹ יתֵר על טפח,
וּמעמידוֹ בפחוֹת מִשלֹשה סמוּך לאחד מִשני הדפנוֹת,
ודיוֹ. וצריך לעשוֹת לה צוּרת פתח,
מִפני שאין לה שלֹש דפנוֹת גמוּרוֹת.
וּכבר בֵארנוּ בהִלכוֹת שבת שצוּרת פתח האמוּרה בכל מקוֹם אפִלוּ קנה מִכאן וקנה מִכאן וקנה על גביהן,
אף על פי שאינוֹ מגיע להן.
3
היוּ לה שני דפנוֹת זה כנגד זה וּביניהן מפוּלש עוֹשה דֹפן שיֵש ברחבוֹ ארבעה טפחים וּמשהוּא,
וּמעמידוֹ בפחוֹת מִשלֹשה סמוּך לאחת מִשתי הדפנוֹת,
וּכשֵרה. וצריך לעשוֹת לה צוּרת פתח.
קנים היוֹצאים מִסכך הסוּכה לִפני הסוּכה,
ודֹפן אחת נִמשכת עִמהן הרי הֵן כסוּכה.
4
דפנוֹת שהיוּ דבוּקוֹת בגג הסוּכה ולֹא היוּ מגיעוֹת לארץ:
אִם גבוֹהוֹת מִן הארץ שלֹשה טפחים פסוּלה,
פחוֹת מִכאן כשֵרה.
היוּ הדפנוֹת דבוּקוֹת בארץ ולֹא היוּ מגיעוֹת לסכך:
אִם גבוֹהוֹת עשרה טפחים,
אף על פי שהֵן רחוֹקין מִן הגג כמה אמוֹת כשֵרה,
וּבִלבד שיִהיוּ הדפנוֹת מכוּוּנוֹת תחת שפת הגג.
הִרחיק את הגג מִן הדֹפן שלֹשה טפחים פסוּלה; פחוֹת מִכאן כשֵרה.
תלה מחִצה שגבהה ארבעה וּמשהוּא באמצע,
בפחוֹת מִשלֹשה סמוּך לארץ וּבפחוֹת מִשלֹשה סמוּך לגג הרי זוֹ כשֵרה.
5
העוֹשה סוּכתוֹ בין האילנוֹת והאילנוֹת דפנוֹת:
אִם היוּ חזקים אוֹ שקשר אוֹתן וחִזֵק אוֹתן עד שלֹא תִהיה הרוּח המצוּיה מנידה אוֹתן תמיד,
וּמִלֵא בין האמירים בתבן וּבקש כדי שלֹא תניד אוֹתם הרוּח וקשר אוֹתם הרי זוֹ כשֵרה,
שכל מחִצה שאינה יכוֹלה לעמֹד ברוּח מצוּיה של יבשה אינה מחִצה.
6
העוֹשה סוּכתוֹ ברֹאש העגלה אוֹ ברֹאש הספינה כשֵרה,
ועוֹלין לה ביוֹם טוֹב.
ברֹאש האילן אוֹ על גבי הגמל כשֵרה,
ואין עוֹלין לה ביוֹם טוֹב,
לפי שאסוּר לעלוֹת באילן אוֹ על גבי בהֵמה.
היוּ מִקצת הדפנוֹת עשוּיוֹת בידי אדם וּמִקצתן אילנוֹת רוֹאין:
כל שאִלוּ ינטלוּ האילנוֹת היא יכוֹלה לעמֹד בדפנוֹת שבידי אדם עוֹלין לה ביוֹם טוֹב.
7
סוּכה שאין לה גג פסוּלה.
כיצד? כגוֹן שהיוּ ראשי הדפנוֹת דבוּקוֹת זה בזה כמין צריף,
אוֹ שסמך רֹאש דֹפן הסוּכה לכֹתל.
ואִם היה לה גג אפִלוּ טפח,
אוֹ שהִגביה הדֹפן הסמוּך לכֹתל מִן הקרקע טפח הרי זוֹ כשֵרה.
:סוּכה עגוּלה,
אִם יֵש בהקֵפה כדי לרבֵע בה שִבעה טפחים על שִבעה טפחים,
אף על פי שאין לה זויוֹת הרי זוֹ כשֵרה.
8
סִכֵך על גבי אכסדרה שיֵש לה פצימין,
בין שהיוּ נִראין מִבִפנים ואין נִראין מִבחוּץ בין שהיוּ נִראין מִבחוּץ ואינן נִראין מִבִפנים כשֵרה.
9
לֹא היוּ לה פצימין פסוּלה,
מִפני שהיא סוּכה העשוּיה כמבוֹי,
שהרי אין לה אלא שני צִדי האכסדרה,
ואמצעי האכסדרה אין בוֹ כֹתל,
ושכנגדוֹ אין בוֹ פצימין.
10
סִכֵך על גבי מבוֹי שיֵש לוֹ לחי אוֹ על גבי באֵר שיֵש לה פסין הרי זוֹ סוּכה כשֵרה לאוֹתה שבת שבתוֹך החג בִלבד; מִתוֹך שלחי זה וּפסין אֵלוּ מחִצוֹת לעִנין שבת,
נחשֹב אוֹתן כִמחִצוֹת לעִנין סוּכה.
11
נעץ ארבעה קוּנדסין על ארבע זויוֹת הגג וסִכֵך על גבן,
הוֹאיל והסִכוּך על שפת הגג כשֵרה,
ורוֹאין את המחִצוֹת התחתוֹנוֹת כאִלוּ הֵן עוֹלוֹת למעלה עד שפת הסִכוּך.
12
סוּכה שיֵש לה פתחים רבים ויֵש בִכתליה חלוֹנוֹת הרבֵה הרי זוֹ כשֵרה,
ואף על פי שפרוּץ מרוּבה על העוֹמֵד,
וּבִלבד שלֹא יהיה שם פתח יתֵר על עשר.
אבל אִם היה בה פתח יתֵר על עשר,
אף על פי שיֵש לוֹ צוּרת פתח צריך שלֹא יהיה הפרוּץ מרוּבה על העוֹמֵד.
13
סוּכה שאוירה גבֹה מֵעשרים אמה,
וּמִעטה בכרים וּכסתוֹת אינוֹ מִעוּט,
ואפִלוּ בִטלם.
מִעטה בתבן וּבִטלוֹ הרי זה מִעוּט,
ואין צריך לוֹמר עפר וּבִטלוֹ.
אבל בעפר סתם אינוֹ מִעוּט.
היתה גבוֹהה מֵעשרים,
והוּצין יוֹרדין לתוֹך עשרים,
אִם היתה צִלתן מרוּבה מֵחמתן יֵחשבוּ כגג עבה,
וּכשֵרה.
14
בנה אִצטבה בה כנגד דֹפן האמצעית על פני כוּלה,
אִם יֵש באִצטבה שִעוּר רֹחב הסוּכה כשֵרה.
בנה אִצטבה מִן הצד:
אִם יֵש מִשפת אִצטבה ולכֹתל ארבע אמוֹת פסוּלה; פחוֹת מֵארבע אמוֹת כשֵרה.
בנה אִצטבה באמצעה:
אִם יֵש מִשפת אִצטבה ולכֹתל ארבע אמוֹת לכל רוּח פסוּלה; פחוֹת מֵארבע אמוֹת כשֵרה,
וּכאִלוּ המחִצוֹת נוֹגעוֹת באִצטבה,
והרי מִן האִצטבה עד הסִכוּך פחוֹת מֵעשרים.
בנה בה עמוּד ויֵש בוֹ הכשֵר סוּכה פסוּלה,
שאין אֵלוּ מחִצוֹת הנִכרוֹת,
ונִמצא על גב העמוּד סכך כשֵר בלֹא דפנוֹת.
15
היתה פחוּתה מֵעשרה,
וחקק בה להשלימה לעשרה:
אִם יֵש מִשפת חקק ולכֹתל שלֹשה טפחים פסוּלה; פחוֹת מִכאן כשֵרה,
שכל פחוֹת מִשלֹשה הרי הוּא כדבוּק,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת שבת.
16
דפני סוּכה כשֵרים מִן הכֹל,
שאין אנוּ צריכין אלא מחִצה מִכל מקוֹם,
ואפִלוּ מִבעלי חיים.
ועוֹשה אדם את חבֵרוֹ דֹפן ביוֹם טוֹב כדי שיֹאכל וישתה ויישן בסוּכה כשֵרה שחבֵרוֹ דֹפן לה,
והוּא שיעשה אוֹתוֹ שלֹא לדעת זה שנעשה דֹפן.
אבל אִם עשהוּ לדעת אסוּר ביוֹם טוֹב,
וּמוּתר בִשאר ימי החג.
וכֵן עוֹשה בכֵלים דֹפן רביעית ביוֹם טוֹב.
אבל דֹפן שלישית לֹא יעשה אוֹתה בכֵלים ביוֹם טוֹב,
לפי שהוּא מכשיר הסוּכה,
ואין עוֹשין אֹהל עראי ביוֹם טוֹב.