1
כמה תקיעוֹת חיב אדם לִשמֹע ביוֹם טוֹב של רֹאש השנה? תֵשע תקיעוֹת.
לפי שנאמרה "תרוּעה" ביוֹבֵל וּברֹאש השנה שלֹשה פעמים,
וכל תרוּעה פשוּטה לפניה וּפשוּטה לאחריה.
וּמִפי השמוּעה למדוּ שכל תרוּעוֹת של חֹדש השביעי אחד הֵן,
בין ברֹאש השנה בין ביוֹם הכִפוּרים של יוֹבֵל תֵשע תקיעוֹת תוֹקעין בכל אחד מִשניהן:
תקיעה וּתרוּעה וּתקיעה,
תקיעה וּתרוּעה וּתקיעה,
תקיעה וּתרוּעה וּתקיעה.
2
תרוּעה זוֹ האמוּרה בתוֹרה,
נִסתפֵק לנוּ בה ספֵק לפי אֹרך השנים ורֹב הגלוּיוֹת,
ואין אנוּ יוֹדעין היאך היא:
אִם היא היללה שמיללין הנשים בִנהיתן בעֵת שמיבבין,
אוֹ האנחה כדרך שיֵאנח האדם פעם אחר פעם כשיִדאג לִבוֹ מִדבר גדוֹל,
אוֹ שניהן כאחד האנחה והיללה שדרכה לבֹא אחריה,
הֵן הנִקראין תרוּעה,
שכך דרך הדוֹאֵג מִתאנֵח תחִלה ואחר כך מילֵל.
לפיכך אנוּ עוֹשין הכֹל האנחה והיללה.
3
והיללה, היא שאנוּ קוֹראין תרוּעה,
והאנחה זוֹ אחר זוֹ היא שאנוּ קוֹראין אוֹתה שלֹשה שברים.
נִמצא סֵדר התקיעוֹת כך הוּא:
:מברֵך, ותוֹקֵע תקיעה,
ואחריה שלֹשה שברים,
ואחריה תרוּעה,
ואחריה תקיעה.
וחוֹזֵר כסֵדר הזה שלֹשה פעמים.
ותוֹקֵע תקיעה,
ואחריה שלֹשה שברים,
ואחריה תקיעה.
וחוֹזֵר כסֵדר הזה שלֹשה פעמים.
ותוֹקֵע תקיעה,
ואחריה תרוּעה,
ואחריה תקיעה.
וחוֹזֵר כסֵדר הזה שלֹשה פעמים.
נִמצא מִנין התקיעוֹת שלֹשים,
כדי להִסתלֵק מִן הספֵק.
4
שִעוּר תרוּעה כִשתי תקיעוֹת:
שִעוּר שלֹשה שברים כִתרוּעה.
הרי שתקע והֵריע,
ותקע תקיעה ארוּכה וּמשך בה כִשנים ברִאשוֹנה אין אוֹמרין:
תֵחשֵב בִשתי תקיעוֹת,
ויריע אחריה ויחזֹר ויתקע,
אלא אפִלוּ משך בה כל שעה אינה אלא תקיעה אחת,
וחוֹזֵר ותוֹקֵע וּמֵריע ותוֹקֵע שלֹשה פעמים.
5
שמע תקיעה אחת בשעה זוֹ,
וּשניה בשעה שניה,
אפִלוּ שהה כל היוֹם כוּלוֹ הרי אֵלוּ מִצטרפין,
ויצא ידי חוֹבתוֹ.
והוּא שיִשמע כל בבא מֵהן על סִדרה,
לֹא שיִשמע תרוּעה ואחריה שתי תקיעוֹת,
אוֹ שתי תקיעוֹת ואחריהן תרוּעה,
וכיוֹצֵא בזה.
6
שמע תֵשע תקיעוֹת מִתִשעה בני אדם כאחד לֹא יצא אפִלוּ ידי אחת.
תקיעה מִזה וּתרוּעה מִזה וּתקיעה מִשלישי בזה אחר זה יצא,
ואפִלוּ בסֵרוּגין,
ואפִלוּ כל היוֹם כוּלוֹ.
ואינוֹ יוֹצֵא ידי חוֹבתוֹ עד שיִשמע כל התֵשע תקיעוֹת,
שכוּלן מִצוה אחת הֵן,
וּלפיכך מעכבוֹת זוֹ את זוֹ.
7
הצִבוּר חיבין לִשמֹע התקיעוֹת על סֵדר הברכוֹת.
כיצד? אוֹמֵר שליח צִבוּר 'אבוֹת' וּ'גבוּרוֹת' וּ'קדוּשת השֵם' וּ'מלכוּיוֹת',
ותוֹקֵע שלֹש; ואוֹמֵר 'זִכרוֹנוֹת',
ותוֹקֵע שלֹש; ואוֹמֵר 'שוֹפרוֹת',
ותוֹקֵע שלֹש; ואוֹמֵר 'עבוֹדה' ו'הוֹדיה' וּבִרכת כֹהנים.
8
שלֹש ברכוֹת אמצעיוֹת אֵלוּ של רֹאש השנה ושל יוֹם הכִפוּרים של יוֹבֵל,
שהֵן 'מלכוּיוֹת' ו'זִכרוֹנוֹת' ו'שוֹפרוֹת' מעכבוֹת זוֹ את זוֹ.
וצריך לוֹמר בכל ברכה מֵהן עשרה פסוּקין מֵעין הברכה:
שלֹשה פסוּקין מִן התוֹרה,
וּשלֹשה מִסֵפר תִלים,
וּשלֹשה מִן הנביאים,
ואחד מִן התוֹרה משלים בוֹ.
ואִם הִשלים בנביא יצא.
ואִם אמר פסוּק אחד מִן התוֹרה ואחד מִן הכתוּבים ואחד מִן הנביאים יצא.
אפִלוּ אמר:
'וּבתוֹרתך יי אלֹהינוּ כתוּב לֵאמֹר' ואמר פסוּק של תוֹרה והִפסיק שוּב אינוֹ צריך כלוּם.
9
אין מזכירין זִכרוֹנוֹת מלכוּיוֹת ושוֹפרוֹת של פוּרענוּת.
זִכרוֹנוֹת, כגוֹן:
"ויִזכֹר כי בשר הֵמה" וכו' ; מלכוּיוֹת,
כגוֹן: "וּבחֵמה שפוּכה אמלוֹך עליכם" .
שוֹפרוֹת, כגוֹן:
"תִקעוּ שוֹפר בגִבעה חצֹצרה ברמה" .
ולֹא זִכרוֹן יחיד,
אפִלוּ לטוֹבה,
כגוֹן: "זכרֵני יי בִרצוֹן עמך" ,
"זכרה לי אלֹהי לטוֹבה" .
וּפִקדוֹנוֹת אינן כזִכרוֹנוֹת,
כגוֹן: "פקֹד פקדתי אתכם" .
ויֵש לוֹ להזכיר פוּרענוּת של אוּמוֹת העוֹלם,
כגוֹן: "יי מלך ירגזוּ עמים" ,
"זכֹר יי לִבני אדוֹם אֵת יוֹם ירוּשלִם" ,
"ואדֹני אלֹהים בשוֹפר יתקע והלך בסערוֹת תימן" .
:"שמע ישראֵל יי אלֹהינוּ יי אחד" ,
"אתה הראֵת לדעת" וכו' ,
"וידעת היוֹם והשֵבֹת אל לבבך" וכו' כל פסוּק מֵאֵלוּ מלכוּת הוּא עִנינוֹ,
אף על פי שאין בוֹ זֵכר מלכוּת,
והרי הוּא כמוֹ:
"יי ימלֹך לעֹלם ועד" ,
"ויהי בישוּרוּן מלך" .
10
המִנהג הפשוּט בסֵדר תקיעוֹת של רֹאש השנה בצִבוּר כך הוּא:
אחר שקוֹראין בתוֹרה וּמחזירין הסֵפר,
יוֹשבין כל העם,
ואחד עוֹמֵד וּמברֵך:
'ברוּך אתה יי אלֹהינוּ מלך העוֹלם,
אשר קִדשנוּ במִצווֹתיו וצִוּנוּ לִשמֹע קוֹל שוֹפר',
וכל העם עוֹנין אמֵן.
וחוֹזֵר וּמברֵך 'שהחינוּ',
וכל העם עוֹנין אמֵן,
ותוֹקֵע שלֹשים תקיעוֹת שאמרנוּ מִפני הספֵק על הסֵדר.
ואוֹמֵר קדיש,
ועוֹמדין וּמִתפללין תפִלת מוּסף.
ואחר שגוֹמֵר שליח צִבוּר ברכה רביעית,
שהיא מלכוּיוֹת,
תוֹקֵע תקיעה,
שלֹשה שברים,
תרוּעה, תקיעה פעם אחת.
וּמברֵך ברכה חמישית,
שהיא זִכרוֹנוֹת,
ואחר שגוֹמרה תוֹקֵע תקיעה,
שלֹשה שברים,
תקיעה. וּמברֵך ברכה שִשית,
שהיא שוֹפרוֹת,
ואחר שגוֹמרה תוֹקֵע תקיעה תרוּעה תקיעה פעם אחת,
וגוֹמֵר התפִלה.
11
זה שתוֹקֵע כשהֵן יוֹשבין,
הוּא שתוֹקֵע על סֵדר ברכוֹת כשהֵן עוֹמדין.
ואינוֹ מדבֵר בין תקיעוֹת שמיוֹשֵב לתקיעוֹת שעל הסֵדר.
ואִם סח ביניהן,
אף על פי שעבר אינוֹ חוֹזֵר וּמברֵך.
12
בדין היה שיִתקעוּ על כל ברכה כל בבא מֵהן שלֹשה פעמים כדרך שתקעוּ כשהֵן יוֹשבין,
אלא כיון שיצאוּ מידי ספֵק בתקיעוֹת שמיוֹשֵב,
אין מטריחין על הצִבוּר לחזֹר בהן כוּלן על סֵדר ברכוֹת,
אלא די להן בבא אחת על כל ברכה,
כדי שיִשמעוּ תקיעוֹת על סֵדר ברכוֹת.
וכל הדברים האֵלוּ בצִבוּר,
אבל היחיד בין ששמע על סֵדר ברכוֹת בין שלֹא על הסֵדר,
בין מֵעוֹמֵד בין מיוֹשֵב,
ואין בזה מִנהג.
13
התקיעוֹת אינן מעכבוֹת את הברכוֹת,
והברכוֹת אינן מעכבוֹת את התקיעוֹת.
שתי עירוֹת,
באחת יוֹדֵע בודאי שיֵש שם מי שיברֵך להן תֵשע ברכוֹת ואין שם תוֹקֵע,
וּבשניה ספֵק יֵש שם תוֹקֵע ספֵק אין שם הוֹלֵך לשניה,
שהתקיעוֹת מִדִברי תוֹרה,
והברכוֹת מִדִברי סוֹפרים.