הִלכוֹת שוֹפר וסוּכה ולוּלב:
יֵש בִכללן שלֹש מִצווֹת עשֵה,
וזה הוּא פרטן:
א) לִשמֹע קוֹל שוֹפר באחד בתִשרי.
ב) לישֵב בסוּכה שִבעת ימי החג.
ג) לִנטֹל לוּלב במִקדש כל שִבעת ימי החג.
וּבֵאוּר מִצווֹת אֵלוּ בִפרקים אֵלוּ.
1
מִצות עשֵה של תוֹרה לִשמֹע תרוּעת השוֹפר ברֹאש השנה,
שנאמר: "יוֹם תרוּעה יהיה לכם" .
ושוֹפר שתוֹקעין בוֹ,
בין ברֹאש השנה בין ביוֹבֵל הוּא קרן הכבשים הכפוּף.
וכל השוֹפרוֹת חוּץ מִקרן הכבש פסוּלים.
ואף על פי שלֹא נִתפרֵש בתוֹרה תרוּעה בשוֹפר ברֹאש השנה,
הרי הוּא אוֹמֵר ביוֹבֵל:
"והעברת שוֹפר תרוּעה.
.. תעבירוּ שוֹפר" ,
וּמִפי השמוּעה למדוּ:
מה תרוּעת יוֹבֵל בשוֹפר,
אף תרוּעת רֹאש השנה בשוֹפר.
2
במִקדש היוּ תוֹקעין ברֹאש השנה בשוֹפר אחד,
וּשתי חצוֹצרוֹת מִן הצדדין,
השוֹפר מאריך והחצוֹצרוֹת מקצרוֹת,
שמִצות היוֹם בשוֹפר.
ולמה תוֹקעין עִמוֹ בחצוֹצרוֹת? מִשוּם שנאמר:
"בחצֹצרוֹת וקוֹל שוֹפר הריעוּ לִפני המלך יי" .
אבל בִשאר מקוֹמוֹת אין תוֹקעין ברֹאש השנה אלא בשוֹפר בִלבד.
3
שוֹפר של עבוֹדה זרה אין תוֹקעין בוֹ לכתחִלה,
ואִם תקע בוֹ יצא.
ושל עיר הנִדחת,
אִם תקע לֹא יצא.
שוֹפר הגזוּל שתקע בוֹ יצא ידי חוֹבתוֹ,
שאין המִצוה אלא בִשמיעת הקוֹל,
אף על פי שלֹא נגע בוֹ ולֹא הִגביהוֹ השוֹמֵע,
ואין בקוֹל דין גזֵל.
וכֵן שוֹפר של עוֹלה לֹא יתקע,
ואִם תקע יצא,
שאין בקוֹל דין מעילה.
ואִם תֹאמר,
והלֹא נהנה בִשמיעת הקוֹל? מִצווֹת לֹא לֵהנוֹת נִתנוּ.
לפיכך, המוּדר הניה מִשוֹפר מוּתר לִתקֹע בוֹ תקיעה של מִצוה.
4
שוֹפר של רֹאש השנה אין מחללין עליו את יוֹם טוֹב,
ואפִלוּ בדבר שהוּא מִשוּם שבוּת.
כיצד? היה השוֹפר ברֹאש האילן אוֹ מֵעֵבר נהר,
ואין לוֹ שוֹפר אלא הוּא אינוֹ עוֹלה באילן ולֹא שט על פני המים כדי להביאוֹ,
ואין צריך לוֹמר שאין חוֹתכין אוֹתוֹ ואין עוֹשין בוֹ מלאכה,
מִפני שתקיעת שוֹפר מִצות עשֵה,
ויוֹם טוֹב עשֵה ולֹא תעשה.
וּמוּתר לִתֵן לתוֹכוֹ מים אוֹ יין אוֹ חֹמץ ביוֹם טוֹב כדי לצחצחוֹ.
ולֹא יתֵן לתוֹכוֹ מי רגלים לעוֹלם מִפני הכבוֹד,
שלֹא יהיוּ מִצווֹת בזוּיוֹת עליו.
5
שִעוּר השוֹפר כדי שיֹאחזנוּ בידוֹ ויֵראה לכאן וּלכאן.
נִסדק לארכוֹ פסוּל; לרחבוֹ אִם נִשתיֵר בוֹ כשִעוּר,
כשֵר, וּכאִלוּ נִכרת מִמקוֹם הסדק.
נִקב: אִם סתמוֹ שלֹא במינוֹ פסוּל; סתמוֹ במינוֹ,
אִם נִשתיֵר רוּבוֹ שלֵם ולֹא עִכבוּ הנקבים שנִסתמוּ את התקיעה הרי זה כשֵר.
קדחוֹ בזכרוּתוֹ כשֵר,
שמין במינוֹ אינוֹ חוֹצֵץ.
דִבֵק שִברי שוֹפרוֹת עד שהִשלימוֹ לאחד פסוּל.
6
הוֹסיף עליו כל שהוּא,
בין במינוֹ בין שלֹא במינוֹ פסוּל.
צִפהוּ זהב מִבִפנים אוֹ בִמקוֹם הנחת הפה פסוּל.
צִפהוּ מִבחוּץ:
אִם נִשתנה קוֹלוֹ מִכמוֹת שהיה פסוּל; ואִם לֹא נִשתנה כשֵר.
נתן שוֹפר בתוֹך שוֹפר:
אִם קוֹל פנימי שמע יצא; ואִם קוֹל חיצוֹן שמע לֹא יצא.
הִרחיב את הקצר וקִצֵר את הרחב פסוּל.
7
היה ארֹך וקִצרוֹ כשֵר.
גֵרדוֹ, בין מִבִפנים בין מִבחוּץ,
אפִלוּ העמידוֹ על גִלדוֹ כשֵר.
היה קוֹלוֹ עבה אוֹ דק אוֹ צרוּר כשֵר,
שכל הקוֹלוֹת כשֵרים בשוֹפר.
8
התוֹקֵע בתוֹך הבוֹר אוֹ בתוֹך המערה:
אוֹתן העוֹמדין בתוֹך הבוֹר והמערה יצאוּ; והעוֹמדים בחוּץ:
אִם קוֹל שוֹפר שמעוּ יצאוּ,
ואִם קוֹל הברה שמעוּ לֹא יצאוּ.
וכֵן התוֹקֵע לתוֹך החבית הגדוֹלה וכיוֹצֵא בה:
אִם קוֹל שוֹפר שמע יצא,
ואִם קוֹל הברה שמע לֹא יצא.