1
חציי השקלים הכֹל צריכין להם,
כדי שיִתֵן כל אחד ואחד חצי שקל שהוּא חיב.
לפיכך, כשהיה אדם הוֹלֵך אֵצל השוּלחני וּמצרֵף שקל בִשני חציין יתֵן לוֹ תוֹספת על השקל,
ואוֹתה התוֹספת נִקרֵאת קוֹלבוֹן.
לפיכך, שנים שנתנוּ שקל על שניהם חיבין בקוֹלבוֹן.
2
כל מי שאינוֹ חיב בשקלים,
כגוֹן שתי נשים אוֹ שני עבדים שנתנוּ שקל פטוּרין מִן הקוֹלבוֹן.
וכֵן אִם היה אחד חיב ואחד פטוּר,
ונתן החיב על יד הפטוּר,
כגוֹן איש שנתן שקל עליו ועל אִשה אוֹ עבד פטוּר מִן הקוֹלבוֹן.
וכֵן הכֹהנים פטוּרין מִן הקוֹלבוֹן,
והשוֹקֵל על יד הכֹהֵן פטוּר מִן הקוֹלבוֹן.
3
הנוֹתֵן שקל עליו ועל העני אוֹ על שכֵנוֹ אוֹ על בן עירוֹ:
אִם נתנוֹ להם מתנה פטוּר מִן הקוֹלבוֹן,
שהרי נתן חצי שקל מתנה כדי להרבוֹת בִשקלים; ואִם נתן להם החצי ששקל על ידם דרך הלואה עד שיחזירוּ לוֹ כשתִמצא ידם חיב בקוֹלבוֹן.
4
האחים שעדין לֹא חלקוּ מה שהִניח להן אביהן,
וכֵן השוּתפין שנתנוּ שקל על ידי שניהן פטוּרים מִן הקוֹלבוֹן.
במה דברים אמוּרים? בשוּתפין שנשאוּ ונתנוּ בִמעוֹת השוּתפוּת ונִשתנה עין המעוֹת.
אבל אִם הֵביא זה מעוֹתיו וזה מעוֹתיו ועֵרבוּם,
ועדין לֹא נִשתנוּ המעוֹת ולֹא הוֹציאוּם הרי אֵלוּ חיבין בקוֹלבוֹן.
נשאוּ ונתנוּ,
וּלאחר זמן חלקוּ וחזרוּ ונִשתתפוּ חיבים בקוֹלבוֹן,
עד שיִשאוּ ויתנוּ בשוּתפוּת זוֹ האחרוֹנה,
וישתנוּ המעוֹת.
5
האחים והשוּתפין שהיה להן בהֵמה וּכספים,
וחלקוּ בכספים חיבים בקוֹלבוֹן,
אף על פי שעדין לֹא חלקוּ הבהֵמה.
חלקוּ הבהֵמה ולֹא חלקוּ הכספים פטוּרים מִן הקוֹלבוֹן עד שיחלקוּ הכספים,
ואין אוֹמרין:
הרי הֵן עוֹמדין לחלוּקה.
6
הנוֹתֵן שקל להקדֵש כדי שיחשבוּ לוֹ מחצית השקל שהוּא חיב בה ויטֹל חצי שקל מִמה שנִגבה מִן החציים חיב שני קוֹלבוֹנוֹת,
שאִלוּ היה השקל כוּלוֹ לִשקלים,
היה חיב קוֹלבוֹן אחד.
7
כמה הוּא שִעוּר הקוֹלבוֹן? בִזמן שהיוּ נוֹתנין במחצית השקל שני דינרין,
היה הקוֹלבוֹן חצי מעה,
שהוּא אחד מִשנים עשר בדינר.
וּמֵעוֹלם לֹא נִתן הקוֹלבוֹן פחוֹת מִזה.
והקוֹלבוֹנוֹת אינן כשקלים,
אלא מניחין אוֹתן השוּלחניים בִפני עצמן עד שיִסתפֵק מֵהן ההקדֵש.
8
מי שאבד שִקלוֹ חיב באחריוּתוֹ עד שיִמסרנוּ לגִזבר.
בני העיר ששלחוּ את שִקליהם ביד שליח ונִגנבוּ אוֹ אבדוּ:
אִם שוֹמֵר חִנם הוּא הרי זה נִשבע להם ונִפטר כדין כל שוֹמרי חִנם,
והֵן חוֹזרין ונוֹתנין שִקליהן פעם שניה; ואִם אמרוּ אנשי העיר:
'הוֹאיל ואנוּ משלמין,
אין רצוֹנֵנוּ שיִשבע השליח שהוּא נאמן לנוּ' אין שוֹמעין להן; תקנת חכמים היא שאין הקדֵש יוֹצֵא בלֹא שבוּעה.
נִמצאוּ השקלים הרִאשוֹנים אחר שנִשבע השליח אֵלוּ ואֵלוּ שקלים,
ואין עוֹלין להן לשנה אחרת,
והרִאשוֹנים יפלוּ לשִקלי השנה,
והאחרוֹנים יפלוּ לשִקלי שנה שעברה.
9
שלחוּ את שִקליהם ביד שוֹמֵר שכר,
שהרי הוּא חיב בִגנֵבה ואבֵדה,
ואבדוּ מִמנוּ באֹנס,
כגוֹן שלקחוּם לִסטים מזוּינין,
שהוּא פטוּר רוֹאין:
אִם אחר שנִתרמה התרוּמה נאנס נִשבע השליח לגִזברין וּבני העיר פטוּרין,
שהתוֹרֵם תוֹרֵם על הגבוּי ועל העתיד לִגבוֹת,
וּבִרשוּת הקדֵש הֵן,
וּבני העיר מה היה להן לעשוֹת? הרי לֹא מסרוּם אלא לשוֹמֵר שכר,
שהוּא חיב בִגנֵבה ואבֵדה,
אבל האֹנס אינוֹ מצוּי.
ואִם אבדוּ קֹדם שנִתרמה התרוּמה עדין בִרשוּת בני העיר הֵן,
והשליח נִשבע לאנשי העיר,
והֵן משלמין.
נִשבע וגבוּ שקלים שֵנית,
ואחר כך החזירוּם הלִסטים אֵלוּ ואֵלוּ שקלים,
ואין עוֹלין להן לשנה אחרת,
והשניים יפלוּ לשִקלי שנה שעברה.
:יֵש מי שאוֹמֵר שהשקלים הרִאשוֹנים שיִפלוּ לשִקלי השנה,
הֵן השקלים שנִגבוּ בתחִלה ואבדוּ אוֹ נאנסוּ וחזרוּ; ויֵש מי שאוֹמֵר שהשקלים הרִאשוֹנים הֵן שהִגיעוּ ליד הגִזבר תחִלה.
10
הנוֹתֵן חצי שקל לחבֵרוֹ להוֹליכוֹ לשוּלחני לִשקֹל אוֹתוֹ על ידוֹ,
הלך וּשקלוֹ על ידי עצמוֹ כדי שלֹא ימשכנוּ אוֹתוֹ:
אִם נִתרמה התרוּמה מעל השוֹקֵל,
שזה השקל בִרשוּת הקֹדש הוּא,
שכבר תרמוּ על העתיד לִגבוֹת,
ונִמצא זה הִציל עצמוֹ בממוֹן ההקדֵש ונהנה בזה השקל; ואִם לֹא נִתרמה התרוּמה לֹא מעל,
והוּא חיב לִתֵן לחבֵרוֹ חצי שקל שנתן לוֹ.
:וכֵן הגוֹזֵל אוֹ הגוֹנֵב חצי שקל וּשקלוֹ יצא,
והוּא חיב לשלֵם לבעלים שנים אוֹ להוֹסיף חֹמש.
11
הנוֹתֵן מחצית השקל מִן ההקדֵש,
ונִתרמה תרוּמה כשיִסתפקוּ מִמנה יתחיֵב בִמעילה,
ויצא ידי מחצית השקל.
נתנוֹ מִמעוֹת מעשֵר שֵני יֹאכל כנגדוֹ בירוּשלים.
מִדמי שביעית יֹאכל כנגדוֹ בִקדוּשת שביעית; היה של עיר הנִדחת לֹא עשה כלוּם.
12
המפריש שִקלוֹ וסבוּר שהוּא חיב בוֹ,
ונִמצא שאינוֹ חיב לֹא קדש.
הִפריש שנים ונִמצא שאינוֹ חיב אלא אחד:
אִם בזה אחר זה האחרוֹן לֹא קדש; ואִם בבת אחת האחד שקלים והשֵני מוֹתר שקלים.
הִפריש שִקלוֹ וּמֵת יפֹל לִנדבה.
13
הלוֹקֵח מעוֹת בידוֹ ואמר:
'אֵלוּ לשִקלי',
אוֹ שהיה מלקֵט מעה מעה אוֹ פרוּטה פרוּטה וּכשהִתחיל ללקֵט אמר:
'הריני מלקֵט מעוֹת לשִקלי',
אפִלוּ לִקֵט מלֹא כיס נוֹתֵן מֵהן חצי שקל שהוּא חיב בוֹ,
והשאר חוּלין,
שמוֹתר השקלים חוּלין.
14
מעוֹת שנִמצאוּ בין תֵבה של שקלים לתֵבה של נדבה:
קרוֹב לשקלים יפלוּ לִשקלים; קרוֹב לנדבה יפלוּ לִנדבה; מחצה למחצה יפלוּ לִנדבה,
מִפני שהנדבה כוּלה עוֹלוֹת לאִשים,
והשקלים מִסתפקין מֵהן לעוֹלוֹת ולִדברים אחֵרים.
15
וכֵן כל המעוֹת הנִמצאים בין כל תֵבה ותֵבה יפלוּ לקרוֹב.
נִמצאוּ מחצה למחצה:
אִם בין עֵצים לִלבֹנה נִמצאוּ יפלוּ ללבֹנה; בין קִנים לגוֹזלי עוֹלה יפלוּ לגוֹזלי עוֹלה.
זה הכלל:
הוֹלכין אחר הקרוֹב בכוּלן; מחצה למחצה להחמיר.
וכל המעוֹת הנִמצאוֹת בהר הבית חוּלין,
שאין הגִזבר מוֹציא מעוֹת מִתרוּמת הלִשכה עד שהוּא מחללן על הבהֵמוֹת שלוֹקֵח לקרבנוֹת.