1
כיצד כוֹנסין השוּלחניים את השקלים? בכל מדינה וּמדינה מניחין לִפניהן שתי תֵבוֹת,
שוּלי התֵבה רחבין מִלמטה וּפיה צר מִלמעלה כמין שוֹפר,
כדי שישליכוּ לתוֹכן ולֹא יהיה אפשר לִקח מֵהן בנחת.
ולמה עוֹשין שתי תֵבוֹת? אחת שמשליכין בה שקלים של שנה זוֹ,
והשניה מניחין בה שִקלי שנה שעברה,
שגוֹבין מִמי שלֹא שקל בשנה שעברה.
2
וּבמִקדש היה לִפניהן תמיד שלֹש עשרֵה תֵבוֹת,
כל תֵבה כמין שוֹפר:
רִאשוֹנה לשִקלי שנה זוֹ; שניה לשִקלי שנה שעברה; שלישית לכל מי שיֵש עליו קרבן שתי תֹרים אוֹ שני בני יוֹנה,
אחד עוֹלה ואחד חטאת,
משליך דמיהן לתֵבה זוֹ; רביעית לכל מי שיֵש עליו עוֹלת העוֹף בִלבד,
משליך דמיה לתֵבה זוֹ; חמישית למי שהִתנדֵב מעוֹת לִקנוֹת בהן עֵצים למערכה; שִשית למי שהִתנדֵב מעוֹת ללבֹנה; שביעית למי שהִתנדֵב זהב לכפֹרת; שמינית למוֹתר חטאת,
כגוֹן שהִפריש מעוֹת לחטאתוֹ ולקח חטאת והוֹתיר מִן המעוֹת,
ישליך השאר לתוֹכה; תשיעית למוֹתר אשם; עשירית למוֹתר קִני זבים וזבוֹת ויוֹלדוֹת; אחת עשרֵה למוֹתר קרבנוֹת נזיר; שתים עשרֵה למוֹתר אשם מצֹרע; שלֹש עשרֵה למי שהִתנדֵב מעוֹת לעוֹלת בהֵמה.
3
ושֵם כל דבר שיִהיוּ מעוֹתיו בתוֹך התֵבה כתוּב על התֵבה מִבחוּץ.
וּתנאי בית דין הוּא על כל המוֹתרוֹת שיִקרבוּ עוֹלת בהֵמה.
נִמצֵאת למֵד,
שכל המעוֹת הנִמצאוֹת בשֵש התֵבוֹת האחרוֹנוֹת לעוֹלת בהֵמה,
ועוֹרוֹתיהן לכֹהנים כִשאר כל העוֹרוֹת; וכל המעוֹת שבתֵבה שלישית ילקח בהן עוֹפוֹת,
חצין עוֹלוֹת וחצין חטאוֹת; ושברביעית כוּלן עוֹלת העוֹף.
4
בכל מדינה וּמדינה כשגוֹבין השקלים,
משלחין אוֹתן ביד שלוּחין למִקדש.
ויֵש להן לצרֵף אוֹתן בדינרי זהב מִפני משוֹי הדרך.
והכֹל מִתקבֵץ למִקדש,
וּמניחין אוֹתוֹ בלִשכה אחת מִן הלשכוֹת שבמִקדש,
וסוֹגרין דלתוֹתיה במפתחוֹת,
וחוֹתמין עליה חוֹתמוֹת,
וּממלאין מִכל השקלים שיִתקבצוּ שם שלֹש קוּפוֹת גדוֹלוֹת,
שִעוּר כל קוּפה כדי שתכיל תֵשע סאין,
והשאר מניחין אוֹתוֹ שם בלִשכה.
וזה שבתוֹך הקוּפוֹת הוּא הנִקרא תרוּמת הלִשכה,
וזה שיִשאֵר שם יתֵר על מה שיֵש בקוּפוֹת הוּא הנִקרא שירי הלִשכה.
5
בִשלֹשה פרקים בשנה תוֹרמין את הלִשכה:
ברֹאש חֹדש ניסן,
וּברֹאש חֹדש תִשרי קֹדם יוֹם טוֹב אוֹ אחריו,
וקֹדם עצרת בחמִשה עשר יוֹם.
וכיצד תוֹרמין אוֹתה? אחד נִכנס לִפנים מִן הלִשכה,
והשוֹמרים עוֹמדין בחוּץ,
והוּא אוֹמֵר להם:
'אתרֹם?', והֵן אוֹמרין לוֹ:
'תרֹם, תרֹם,
תרֹם', שלֹשה פעמים.
ואחר כך ממלֵא שלֹש קוּפוֹת קטנוֹת,
כל קוּפה מֵהן מכילה שלֹש סאין מֵאוֹתן השלֹש קוּפוֹת הגדוֹלוֹת,
וּמוֹציאן לחוּץ כדי להִסתפֵק מֵהן עד שיִכלוּ.
:וחוֹזֵר וּממלֵא אוֹתן השלֹש קוּפוֹת הקטנוֹת מִן השלֹש הגדוֹלוֹת פעם שניה קֹדם עצרת,
וּמִסתפקין מֵהן עד שיִכלוּ.
6
וחוֹזֵר וּממלֵא אוֹתן פעם שלישית מִן השלֹש הקוּפוֹת הגדוֹלוֹת בתִשרי,
וּמִסתפקין מֵהן עד שיִכלוּ עד רֹאש חֹדש ניסן.
וּברֹאש חֹדש ניסן תוֹרמין מִתרוּמה חדשה.
לֹא הִספיקוּ להן השקלים שבשלֹש קוּפוֹת הגדוֹלוֹת וכלוּ עד שלֹא הִגיע ניסן חוֹזרין ותוֹרמין מִשירי הלִשכה.
7
שלֹש קוּפוֹת הקטנוֹת שהוּא תוֹרֵם בהן וּמוֹציאן לחוּץ,
כתוּב עליהן אל"ף,
בי"ת, גימ"ל,
כדי שיִסתפקוּ מִן הרִאשוֹנה עד שתִכלה,
ואחר כך מִסתפקין מִן השניה,
ואחר כך מִסתפקין מִן השלישית.
ותוֹרֵם רִאשוֹנה מֵהקוּפה האחת הגדוֹלה וּמחפה אוֹתה הגדוֹלה במִטפחת,
ותוֹרֵם השניה מֵהקוּפה הגדוֹלה השניה וּמחפה אוֹתה הגדוֹלה במִטפחת,
ותוֹרֵם השלישית מֵהקוּפה הגדוֹלה השלישית ואינוֹ מחפה אוֹתה,
כדי שתִהיה נִכרת שבה סיֵם ויתחיל מִמנה בתחִלה בפעם שניה כשיִכנֵס קֹדם עצרת.
ותוֹרֵם רִאשוֹנה מִן הגדוֹלה שהיתה מגוּלה וּמחפה אוֹתה,
ותוֹרֵם השניה מִן הגדוֹלה שתרם מִמנה ברִאשוֹנה תחִלה וּמחפה אוֹתה,
ותוֹרֵם השלישית מִן הגדוֹלה הסמוּכה לה ואינוֹ מחפה אוֹתה,
כדי שיתחיל מִמנה בתחִלה בפעם שלישית כשיִכנֵס בתִשרי,
עד שנִמצא תוֹרֵם רִאשוֹנה וּשניה וּשלישית הקטנוֹת מִכל אחת ואחת מִן הגדוֹלוֹת.
8
כשהוּא תוֹרֵם שלֹש קוּפוֹת אֵלוּ תוֹרֵם את הרִאשוֹנה לשֵם ארץ ישראֵל,
והשניה לשֵם הכרכין המוּקפין לה וּלשֵם כל ישראֵל,
והשלישית לשֵם בבל וּלשֵם מדי וּלשֵם המדינוֹת הרחוֹקוֹת וּלשֵם שאר כל ישראֵל.
9
כשהוּא תוֹרֵם מִתכוֵּן לִתרֹם על הגבוּי שיֵש בלִשכה,
ועל הגבוּי שעדין לֹא הִגיע ללִשכה,
ועל העתיד לִגבוֹת,
כדי שיִהיוּ אֵלוּ השקלים שהוֹציאוּ להִסתפֵק מֵהן כפרה על כל ישראֵל,
וּכאִלוּ הִגיעוּ כל שִקליהן ללִשכה ונִתרמה מֵהן תרוּמה זוֹ.
10
כשיִכנֵס התוֹרֵם לִתרֹם לֹא יכנֵס בבגד שאפשר להחבוֹת בוֹ כסף,
ולֹא במִנעל ולֹא בסנדל ולֹא בִתפִלה ולֹא בקמיע,
שמא יחשדוּ אוֹתוֹ העם ויֹאמרוּ:
החביא מִמעוֹת הלִשכה תחתיו כשתרמה.
וּמדברים היוּ עִמוֹ מִשעה שיִכנֵס עד שעה שיֵצֵא כדי שלֹא יתֵן לתוֹך פיו.
ואף על פי שנִזהרים כל כך עני אוֹ מי שהוּא נִבהל להוֹן לֹא יתרֹם,
מִפני החשד,
שנאמר: "וִהייתם נקיִם מיי וּמיִשראֵל" .