הִלכוֹת שקלים:
מִצות עשֵה אחת,
והיא לִתֵן כל איש מחצית השקל בכל שנה.
וּבֵאוּר מִצוה זוֹ בִפרקים אֵלוּ.
1
מִצות עשֵה מִן התוֹרה לִתֵן כל איש מיִשראֵל מחצית השקל בכל שנה ושנה.
ואפִלוּ עני המִתפרנֵס מִן הצדקה חיב,
ושוֹאֵל מֵאחֵרים אוֹ מוֹכֵר כסוּת שעל כתֵפוֹ ונוֹתֵן מחצית השקל כסף,
שנאמר: "העשיר לֹא ירבה והדל לֹא ימעיט" וכו' .
ואינוֹ נוֹתנוֹ בִפעמים רבוֹת,
היוֹם מעט וּלמחר מעט,
אלא נוֹתנוֹ כוּלוֹ כאחת פעם אחת.
2
מִנין כסף האמוּר בתוֹרה באוֹנֵס וּבמפתה וּמוֹציא שֵם רע והוֹרֵג עבד הוּא 'כסף' הוּא 'שקל' הנאמר בכל מקוֹם בתוֹרה,
וּמִשקלוֹ שלֹש מֵאוֹת ועשרים שעוֹרה.
וּכבר הוֹסיפוּ חכמים עליו,
ועשוּ מִשקלוֹ כמִשקל המטבֵע הנִקרא סלע בִזמן בית שֵני.
וכמה הוּא מִשקל הסלע? שלֹש מֵאוֹת ארבע וּשמוֹנים שעוֹרה בינוֹנית.
3
סלע היה ארבעה דינרין,
והדינר שֵש מעין.
וּמעה היא הנִקרֵאת בימי מֹשה רבֵנוּ גֵרה.
וּמעה היתה שני פוּנדיוֹנין,
וּפוּנדיוֹן שני אִסרין,
וּפרוּטה אחת מִשמוֹנה באִסר.
נִמצא מִשקל המעה,
והיא הגֵרה שֵש עשרֵה שעוֹרוֹת,
וּמִשקל האִסר ארבע שעוֹרוֹת,
וּמִשקל הפרוּטה חצי שעוֹרה.
4
ועוֹד מטבֵע אחֵר היה שם שהיה מִשקלוֹ שתי סלעין,
והוּא היה נִקרא דרכוֹן.
ואֵלוּ המטבעוֹת כוּלן שאמרנוּ וּבֵארנוּ מִשקל כל אחד מֵהן הֵן שמשערין בהן בכל מקוֹם.
וּכבר בֵארנוּם כדי שלֹא אהיה צריך לפרֵש מִשקלם בכל מקוֹם.
5
מחצית השקל זוֹ מִצותה שיִתֵן מחצית מטבֵע של אוֹתוֹ הזמן,
אפִלוּ היה אוֹתוֹ מטבֵע גדוֹל מִשקל הקֹדש.
וּלעוֹלם אינוֹ שוֹקֵל פחוֹת מֵחצי השקל שהיה בימי מֹשה רבֵנוּ,
שהוּא מִשקלוֹ מֵאה ושִשים שעוֹרה.
6
בִזמן שהיה המטבֵע של זמן דרכוֹנוֹת,
היה כל אחד ואחד נוֹתֵן במחצית השקל שלוֹ סלע.
וּבִזמן שהיה המטבֵע סלעין,
היה כל איש נוֹתֵן במחצית השקל שלוֹ חצי סלע,
שהוּא שני דינרין.
וּבִזמן שהיה המטבֵע חצי סלע היה כל אחד ואחד נוֹתֵן במחצית השקל אוֹתוֹ חצי הסלע.
וּמֵעוֹלם לֹא שקלוּ ישראֵל במחצית השקל פחוֹת מֵחצי שקל של תוֹרה.
7
הכֹל חיבין לִתֵן מחצית השקל:
כֹהנים לויִם וישראֵלים גֵרים ועבדים משוּחררים.
אבל לֹא נשים ולֹא עבדים ולֹא קטנים; ואִם נתנוּ מקבלין מֵהן.
אבל הגוֹים שנתנוּ מחצית השקל אין מקבלין מֵהן.
קטן שהִתחיל אביו לִתֵן עליו מחצית השקל שוּב אינוֹ פוֹסֵק,
אלא נוֹתֵן עליו כל שנה ושנה עד שיגדיל ויתֵן על עצמוֹ.
8
השקלים אינן נוֹהגין אלא בִפני הבית.
וּבִזמן שהמִקדש קים נוֹתנין את השקלים בין בארץ בין בחוּצה לארץ; וּבִזמן שהוּא חרֵב אפִלוּ בארץ ישראֵל אין נוֹהגין.
9
באחד באדר משמיעין על השקלים,
כדי שיכין כל אחד ואחד מחצית השקל שלוֹ ויהיה עתיד לִתֵן.
בחמִשה עשר בוֹ ישבוּ השוּלחניין בכל מדינה וּמדינה ותוֹבעין בנחת:
כל מי שיִתֵן להם יקבלוּ מִמנוּ,
וּמי שלֹא נתן אין כוֹפין אוֹתוֹ לִתֵן.
בחמִשה ועשרים בוֹ ישבוּ במִקדש לִגבוֹת.
וּמִכאן ואילך כוֹפין את מי שלֹא נתן עד שיִתֵן,
וכל מי שלֹא יתֵן ממשכנין אוֹתוֹ ולוֹקחין עבוֹטוֹ בעל כרחוֹ,
ואפִלוּ כסוּתוֹ.
10
כל מי שאינוֹ חיב בשקלים,
אף על פי שדרכוֹ לִתֵן אוֹ הוּא עתיד לִתֵן אין ממשכנין אוֹתוֹ.
ואין ממשכנין את הכֹהנים לעוֹלם,
מִפני דרכי שלוֹם,
אלא כשיִתנוּ מקבלין מֵהן,
ותוֹבעין אוֹתן עד שיִתנוּ.