Chapter 4 | פרק ד

1

סֵדר כל המעשים שביוֹם זה כך הוּא:

בחצוֹת הלילה מפיסין לִתרוּמת הדשן,

וּמסדרין את המערכה,

וּמדשנין את המִזבֵח כדרך שעוֹשין בכל יוֹם על הסֵדר שבֵארנוּ,

עד שיגיעוּ לִשחיטת התמיד.

:כשיגיעוּ לִשחֹט את התמיד,

פוֹרשין סדין של בוּץ בין כֹהֵן גדוֹל וּבין העם.

ולמה של בוּץ? כדי שיכיר שעבוֹדת היוֹם בבִגדי בוּץ.

וּפוֹשֵט בִגדי חֹל,

וטוֹבֵל, ולוֹבֵש בִגדי זהב,

וּמקדֵש ידיו ורגליו,

ושוֹחֵט בתמיד רֹב שנים,

וּמניח אחֵר לִגמֹר השחיטה,

וּמקבֵל הדם וזוֹרקוֹ על המִזבֵח כמִצותוֹ.

:ואחר כך נִכנס להיכל וּמקטיר קטֹרת של שחר,

וּמֵטיב את הנֵרוֹת,

וּמקטיר אֵברי התמיד והחבִתין והנסכים ככל סֵדר התמיד של כל יוֹם שבֵארנוּ.

ואחר התמיד מקריב הפר ושִבעת הכבשים של מוּסף היוֹם.

:ואחר כך מקדֵש ידיו ורגליו,

וּפוֹשֵט בִגדי זהב וטוֹבֵל,

ולוֹבֵש בִגדי לבן,

וּמקדֵש ידיו ורגליו,

וּבא לוֹ אֵצל פרוֹ.

וּפרוֹ היה עוֹמֵד בין האוּלם ולמִזבֵח,

רֹאשוֹ לדרוֹם וּפניו למערב,

והכֹהֵן עוֹמֵד במִזרח וּפניו למערב,

וסוֹמֵך שתי ידיו על רֹאש הפר,

וּמִתודה.:וכך היה אוֹמֵר:

'אנא יי,

חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וּביתי,

אנא יי,

כפֵר נא לחטאים ולעווֹנוֹת ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וּביתי,

ככתוּב בתוֹרת מֹשה עבדך:

"כי ביוֹם הזה יכפֵר עליכם לטהֵר אתכם מִכֹל חטֹאתיכם לִפני יי תִטהרוּ" '.

:ואחר כך מגריל על שני השעירים,

וקוֹשֵר לשוֹן של זהוֹרית ברֹאש השעיר המִשתלֵח,

וּמעמידוֹ כנגד בית שִלוּחוֹ,

ולנִשחט כנגד בית שחיטתוֹ,

וּבא לוֹ אֵצל פרוֹ שניה,

וסוֹמֵך שתי ידיו על רֹאשוֹ,

וּמִתודה וִדוּי שֵני.

:וכך הוּא אוֹמֵר:

'אנא יי,

חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וּביתי וּבני אהרֹן עם קדוֹשיך,

אנא יי,

כפֵר נא לחטאים ולעווֹנוֹת ולפשעים שחטאתי ושעויתי ושפשעתי לפניך אני וּביתי וּבני אהרֹן עם קדוֹשיך,

ככתוּב בתוֹרת מֹשה עבדך:

"כי ביוֹם הזה" וכו' '.

:ואחר כך שוֹחֵט את הפר,

וּמקבֵל את דמוֹ,

ונוֹתנוֹ למי שהוּא מנדנדוֹ שלֹא יקרש על הרֹבד הרביעי של היכל מִבחוּץ,

ונוֹטֵל את המחתה וחוֹתה בה אֵש מֵעל המִזבֵח מִן הסמוּך למערב,

שנאמר: "מֵעל המִזבֵח מִלִפני יי" ,

ויוֹרֵד וּמניחה על הרֹבד שבעזרה.

וּמוֹציאין לוֹ את הכף וּכלי מלֵא קטֹרת דקה מִן הדקה,

וחוֹפֵן מִמנה מלֹא חפניו,

לֹא מחוּקוֹת ולֹא גדוּשוֹת אלא טפוּפוֹת,

הגדוֹל לפי גדלוֹ והקטן לפי קטנוֹ,

ונוֹתֵן לתוֹך הכף.

:כבר בֵארנוּ שהוֹלכה בִשמֹאל פוֹסלת בדם הקדשים וּבִשאר העבוֹדוֹת.

לפיכך היה מִן הדין שיוֹליך המחתה בִשמֹאלוֹ וכף הקטֹרת בימינוֹ,

אבל מִפני כֹבד המחתה,

ועוֹד שהיא חמה,

אינוֹ יכוֹל לסבלה בִשמֹאלוֹ עד הארוֹן,

לפיכך נוֹטֵל המחתה בימינוֹ וכף הקטֹרת בִשמֹאלוֹ,

וּמהלֵך בהיכל עד שהוּא מגיע לקֹדש הקדשים.

מוֹצֵא הפרֹכת פרוּפה,

נִכנס לקֹדש הקדשים עד שהוּא מגיע לארוֹן.

:הִגיע לארוֹן,

נוֹתֵן את המחתה בין שני הבדים.

וּבבית שֵני שלֹא היה ארוֹן,

היה מניחה על אבן השתיה.

ואוֹחֵז שפת הכף בראשי אצבעוֹתיו אוֹ בשִניו,

וּמערה הקטֹרת בגוּדלוֹ לתוֹך חפניו עד שמחזירה לִמלֹא חפניו כשהיתה.

וזוֹ היא עבוֹדה קשה שבמִקדש.

:וצוֹבֵר את הקטֹרת על גבי הגחלים בידוֹ לפנים במחתה,

כדי שתִהיה הקטֹרת קרוֹבה לארוֹן,

רחוֹקה מִפניו שלֹא יכוה.

וּממתין שם עד שיִתמלֵא הבית עשן,

ויוֹצֵא והוּא מהלֵך אחֹרנית מעט מעט,

פניו לקֹדש ואחוֹריו להיכל,

עד שיֵצֵא מִן הפרֹכת.

:וּמִתפלֵל שם בהיכל אחר שיצא תפִלה קצרה,

שלֹא להבעית את העם,

שמא יֹאמרוּ:

מֵת בהיכל.

וכך היה מִתפלֵל:

'יהי רצוֹן מִלפניך יי אלֹהינוּ,

שאִם תִהיה שנה זוֹ שחוּנה תִהיה גשוּמה,

ולֹא יסוּר שֵבט מִבית יהוּדה ולֹא יהיוּ עמך ישראֵל צריכין לפרנסה,

ואל תִכנֵס לפניך תפִלת עוֹברי דרכים'.

2

בִשעת הקטרת הקטֹרת בקֹדש הקדשים כל העם פוֹרשין מִן ההיכל בִלבד,

ואינן פוֹרשין מִבין האוּלם ולמִזבֵח,

שאין פוֹרשין מִבין האוּלם ולמִזבֵח אלא בִשעת הקטרה בהיכל בכל יוֹם וּבִשעת מתן דמים בהיכל,

כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת תמידין.

:ואחר כך נוֹטֵל דם הפר מִזה שהוּא מנדנדוֹ,

ונִכנס בוֹ לקֹדש הקדשים,

וּמזה מִמנוּ שם שמוֹנה הזיוֹת בין בדי הארוֹן,

ויוֹצֵא וּמניחוֹ בהיכל על כן זהב שהיה שם.

ואחר כך יוֹצֵא מִן ההיכל,

ושוֹחֵט את השעיר וּמקבֵל דמוֹ,

ונִכנס בוֹ לקֹדש הקדשים,

וּמזה מִמנוּ שם שמוֹנה הזיוֹת בין בדי הארוֹן,

ויוֹצֵא וּמניחוֹ על כן שֵני שבהיכל.

:ואחר כך נוֹטֵל דם הפר מֵעל הכן וּמזה מִמנוּ על הפרֹכת כנגד הארוֹן שמוֹנה הזיוֹת,

וּמניח דם הפר ונוֹטֵל דם השעיר,

וּמזה מִמנוּ על הפרֹכת כנגד הארוֹן שמוֹנה הזיוֹת.

:ואחר כך מערה דם הפר לתוֹך דם השעיר,

וּמחזיר הכֹל למִזרק שהיה בוֹ דם הפר כדי שיִתערבוּ יפה יפה,

ועוֹמֵד לִפנים מִמִזבח הזהב בין המִזבֵח והמנוֹרה,

וּמתחיל להזוֹת מִדם התערֹבת על קרנוֹת מִזבח הזהב,

והוּא מסבֵב והוֹלֵך וּמזה על הקרנוֹת מִבחוּץ.

:וּמתחיל מִקרן מִזרחית צפוֹנית,

לִצפוֹנית מערבית,

למערבית דרוֹמית,

לִדרוֹמית מִזרחית,

ועל כוּלן הוּא נוֹתֵן מִלמטן למעלן,

חוּץ מִן האחרוֹנה שתִהיה לפניו שהוּא נוֹתֵן מִלמעלן למטן כדי שלֹא יתלכלכוּ כֵליו.

וחוֹתה הגחלים והאֵפר שבמִזבח הזהב הילך והילך עד שמגלה זהבוֹ,

וּמזה מִדם התערֹבת על טהרוֹ של מִזבֵח שבע פעמים בצד הדרוֹם,

במקוֹם ששלמוּ מתנוֹת קרנוֹתיו,

ויוֹצֵא ושוֹפֵך שירי הדם על יסוֹד מערבי של מִזבֵח החיצוֹן.

:ואחר כך בא אֵצל שעיר המִשתלֵח,

וסוֹמֵך שתי ידיו על רֹאשוֹ וּמִתודה.

וכך הוּא אוֹמֵר:

'אנא יי,

חטאוּ ועווּ וּפשעוּ לפניך עמך בית ישראֵל,

אנא יי,

כפֵר נא לחטאים ולעווֹנוֹת ולפשעים שחטאוּ ושעווּ ושפשעוּ לפניך עמך בית ישראֵל,

ככתוּב בתוֹרת מֹשה עבדך:

"כי ביוֹם הזה יכפֵר עליכם לטהֵר אתכם" וכו' '.

:ואחר כך משלֵח השעיר למִדבר,

וּמוֹציא אֵמוּרי פר ושעיר שהִכניס דמן לִפנים ונוֹתנן לִכלי,

וּמשלֵח השאר לבית הדשן לִשרֵפה.

ויוֹצֵא לעזרת נשים וקוֹרֵא שם אחר שיגיע שעיר למִדבר.

:ואחר כך מקדֵש,

וּפוֹשֵט בִגדי לבן וטוֹבֵל,

ולוֹבֵש בִגדי זהב,

וּמקדֵש ידיו ורגליו,

ועוֹשה השעיר הנעשה בחוּץ,

שהוּא מִכלל קרבנוֹת מוּסף היוֹם,

וּמקריב אילוֹ ואיל העם,

שנאמר: "ויצא ועשה את עֹלתוֹ ואת עֹלת העם" ,

וּמקטיר האֵמוּרין של פר ושעיר הנִשרפין,

וּמקריב תמיד של בין הערבים.

:ואחר כך מקדֵש,

וּפוֹשֵט בִגדי זהב וטוֹבֵל,

ולוֹבֵש בִגדי לבן וּמקדֵש,

ונִכנס לקֹדש הקדשים,

וּמוֹציא את הכף ואת המחתה ואחר כך מקדֵש,

וּפוֹשֵט בִגדי לבן וטוֹבֵל,

ולוֹבֵש בִגדי זהב וּמקדֵש,

וּמקטיר קטֹרת של בין הערבים,

וּמֵטיב את הנֵרוֹת של בין הערבים כִשאר הימים.

:ואחר כך מקדֵש ידיו ורגליו,

וּפוֹשֵט בִגדי זהב,

ולוֹבֵש בִגדי עצמוֹ ויוֹצֵא לביתוֹ,

וכל העם מלוּים אוֹתוֹ עד ביתוֹ.

ויוֹם טוֹב היה עוֹשה לאוֹהביו על שיצא בשלוֹם מִן הקֹדש.