1
שני הגוֹרלוֹת אחד כתוּב עליו 'ליי' ואחד כתוּב עליו 'לעזאזֵל',
והֵן כשֵרין מִכל דבר,
בין מִן העֵץ בין מִן האבן בין מִן המתכת.
אבל לֹא יהיה אחד גדוֹל ואחד קטן,
אחד כסף ואחד זהב,
אלא שניהן שוין.
ושל עֵץ היוּ,
וּבבית שֵני עשוּ אוֹתן של זהב.
וּמניחין שני הגוֹרלוֹת בִכלי אחד המחזיק שתי הידים,
כדי שיכניס שתי ידיו ולֹא יתכוֵּן.
וּכלי זה חֹל הוּא,
ושל עֵץ היה,
וקלפי שמוֹ.
2
היכן מגריל? במִזרח העזרה בִצפוֹן המִזבֵח.
מניחין שם הקלפי,
וּמעמידין שני השעירים פניהם למערב ואחוֹריהן למִזרח.
וכֹהֵן גדוֹל בא לשם,
והסגן מימינוֹ ורֹאש בית אב מִשמֹאלוֹ,
וּשני השעירים לפניו,
אחד לימינוֹ ואחד לִשמֹאלוֹ.
3
טרף בקלפי והעלה שני הגוֹרלוֹת בִשתי ידיו לשֵם שני השעירים,
וּפוֹתֵח ידיו:
אִם של שֵם עלה בימינוֹ הסגן אוֹמֵר לוֹ:
'אישי כֹהֵן גדוֹל,
הגבה ימינך'; ואִם בִשמֹאלוֹ עלה רֹאש בית אב אוֹמֵר לוֹ:
'אישי כֹהֵן גדוֹל,
הגבה שמֹאלך'.
:ונוֹתֵן שני הגוֹרלוֹת על שניהן:
של ימין על של ימין,
ושל שמֹאל על של שמֹאל.
ואִם לֹא נתן לֹא עִכֵב,
אבל חִסֵר מִצוה,
שההנחה מִצוה שאינה מעכבת,
וההגרלה מעכבת אף על פי שאינה עבוֹדה.
לפיכך הנחה כשֵרה בזר,
והעלית הגוֹרלוֹת מִן הקלפי פסוּלה בזר.
4
וקוֹשֵר לשוֹן של זהוֹרית מִשקל שתי סלעים ברֹאש שעיר המִשתלֵח וּמעמידוֹ כנגד בית שִלוּחוֹ,
ולנִשחט כנגד בית שחיטתוֹ,
ושוֹחֵט את פר החטאת שלוֹ ואת השעיר שעלה עליו הגוֹרל לשֵם.
5
וּמכניס דמן להיכל,
וּמזה מִדם שניהן ביוֹם זה שלֹש וארבעים הזיה,
ואֵלוּ הֵן:
:מזה תחִלה מִדם הפר שמוֹנה הזיוֹת בקֹדש הקדשים בין בדי הארוֹן,
קרוֹב לכפֹרת בטפח,
שנאמר: "ולִפני הכפֹרת יזה" ,
וּמזה שם אחת למעלה ושבע למטה.
מִפי השמוּעה למדוּ שזה שנאמר:
"שבע פעמים" יתֵר על הזיה רִאשוֹנה.
:וכך היה מוֹנה:
'אחת', 'אחת ואחת',
'אחת וּשתים',
'אחת ושלֹש',
'אחת וארבע',
'אחת וחמֵש',
'אחת ושֵש',
'אחת ושבע'.
ולמה מוֹנה ככה? שמא ישכח וימנה הזיה רִאשוֹנה מִכלל השבע.
:ואחר כך מזה מִדם השעיר בין בדי הארוֹן שמוֹנה,
אחת למעלה ושבע למטה,
וּמוֹנה כדרך שמוֹנה בדם הפר,
וחוֹזֵר וּמזה בהיכל על הפרֹכת מִדם הפר שמוֹנה,
אחת למעלה ושבע למטה,
שכך נאמר בדם הפר:
"על הכפֹרת ולִפני הכפֹרת" ,
וּמוֹנה כדרך שמנה בִפנים.
:וחוֹזֵר וּמזה מִדם השעיר כֵן על הפרֹכת שמוֹנה הזיוֹת,
אחת למעלה ושבע למטה,
שנאמר בדם השעיר:
"ועשה את דמוֹ כאשר עשה לדם הפר" ,
וּמוֹנה כדרך שמנה בִפנים.
וכל אֵלוּ ההזיוֹת אינוֹ מִתכוֵּן בהן להזוֹת לֹא למעלה ולֹא למטה,
אלא כמצליף.
:ואחר כך מערֵב הדמים,
דם הפר ודם השעיר,
וּמזה מִשניהן ארבע הזיוֹת על ארבעת קרנוֹת מִזבח הזהב שבהיכל,
ושבע הזיוֹת על אמצעוֹ של מִזבֵח זה.
6
וכל אֵלוּ השלֹש וארבעים הזיה טוֹבֵל אצבעוֹ בדם,
טבילה על כל הזיה,
לֹא שיזה שתי הזיוֹת מִטבילה אחת,
וּשירי הדם שוֹפֵך על יסוֹד מערבי של מִזבֵח החיצוֹן.
7
ואחר כך משלֵח את השעיר החי ביד איש המוּכן להוֹליכוֹ למִדבר.
והכֹל כשֵרין להוֹליכוֹ,
אלא שעשוּ כֹהנים גדוֹלים קבע ולֹא היוּ מניחים את ישראֵל להוֹליכוֹ.
וסוּכוֹת היוּ עשוּיוֹת מירוּשלים ועד תחִלת המִדבר,
ושוֹבֵת איש אחד אוֹ אנשים הרבֵה בכל סוּכה וסוּכה מֵהן,
כדי שיִהיוּ מלוּים אוֹתוֹ מִסוּכה לסוּכה.
:על כל סוּכה וסוּכה אוֹמרין לוֹ:
'הרי מזוֹן והרי מים'.
אִם כשל כֹחוֹ וצרך לאכֹל אוֹכֵל,
וּמֵעוֹלם לֹא צרך אדם לכך.
ואנשי סוּכה האחרוֹנה עוֹמדין בסוֹף התחוּם ורוֹאין את מעשיו מֵרחוֹק.
:כיצד היה עוֹשה? חוֹלֵק לשוֹן של זהוֹרית שבקרניו,
חציוֹ קוֹשֵר בסלע וחציוֹ קוֹשֵר בין שתי קרניו,
ודוֹחפוֹ לאחוֹריו,
והיה מִתגלגֵל ויוֹרֵד,
לֹא היה מגיע לחצי ההר עד שהוּא נעשה אֵברים אֵברים.
וּבא וישב לוֹ תחת סוּכה האחרוֹנה עד שתחשך.
:ודִדביוֹת היוּ עוֹשין,
וּמניפין בסוּדרין,
כדי שיֵדעוּ שהִגיע שעיר למִדבר.
ואחר שמשלֵח את השעיר ביד מוֹליכוֹ,
חוֹזֵר אֵצל הפר והשעיר שהִזה דמן לִפנים,
וקוֹרען וּמוֹציא את אֵמוּריהן,
ונוֹתנן בִכלי וּמקטירן על גבי המִזבֵח,
וּמחתֵך שאר בשרן חתיכוֹת גדוֹלוֹת מעֹרוֹת זוֹ בזוֹ כמין קליעה,
ואינוֹ מפזֵר אוֹתן,
וּמשלחן ביד אחֵרים להוֹציאן לבית השרֵפה,
וּמנתחין אוֹתן שם בעוֹרן,
כמוֹ שבֵארנוּ.
8
כיון שהִגיע שעיר למִדבר,
יצא כֹהֵן גדוֹל לעזרת הנשים לִקרוֹת בתוֹרה.
וּבִזמן קריאתוֹ שוֹרפין הפר והשעיר בבית הדשן.
לפיכך הרוֹאה כֹהֵן גדוֹל כשהוּא קוֹרֵא,
אינוֹ רוֹאה פר ושעיר הנִשרפין.
וּשרֵפתן כשֵרה בזר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
9
קריאה זוֹ אינה עבוֹדה.
לפיכך, אִם רצה לִקרוֹת בבִגדי חֹל לבנים מִשלוֹ קוֹרֵא,
ואִם רצה לִקרוֹת בבִגדי לבן קוֹרֵא,
שבִגדי כהוּנה נִתנוּ לֵהנוֹת בהן שלֹא בִשעת עבוֹדה,
כמוֹ שבֵארנוּ.
10
כיצד הוּא קוֹרֵא? יוֹשֵב בעזרת הנשים וכל העם עוֹמדין עליו,
וחזן הכנסת נוֹטֵל סֵפר תוֹרה ונוֹתנוֹ לרֹאש הכנסת,
ורֹאש הכנסת נוֹתנוֹ לסגן,
והסגן נוֹתנוֹ לכֹהֵן גדוֹל,
וכֹהֵן גדוֹל עוֹמֵד וּמקבֵל,
וקוֹרֵא עוֹמֵד 'אחרי מוֹת' ו'אך בעשוֹר' שבפרשת מוֹעדוֹת עד סוֹף העִנין.
וגוֹלֵל את התוֹרה,
וּמניחה בחיקוֹ.
:ואוֹמֵר: 'יתֵר מִמה שקריתי לִפניכם כתוּב'.
'וּבעשוֹר' שבחוּמש הפקוּדים עד סוֹף העִנין קוֹרֵא אוֹתוֹ על פה.
ולמה קוֹרֵא על פה? לפי שאין גוֹללין סֵפר תוֹרה בצִבוּר.
ולמה לֹא יקרא בסֵפר אחֵר? לפי שאין אחד קוֹרֵא בִשני ספרים,
מִשוּם פגם רִאשוֹן.
11
בעֵת שקוֹרֵא,
מברֵך לפניה וּלאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת,
וּמוֹסיף לאחריה שבע ברכוֹת,
ואֵלוּ הֵן:
'רצֵה יי אלֹהינוּ' וכו',
'מוֹדים אנחנוּ לך' וכו',
'סלח לנוּ אבינוּ כי חטאנוּ' וכו',
וחוֹתֵם בה:
'ברוּך אתה יי,
מוֹחֵל עווֹנוֹת עמוֹ ישראֵל ברחמים' הרי שלֹש ברכוֹת כתִקנן.
:וּמברֵך על המִקדש ברכה בִפני עצמה,
יהיה עִנינה שיעמֹד המִקדש וּשכינה בתוֹכוֹ,
וחוֹתֵם בה:
'ברוּך אתה יי,
השוֹכֵן בציוֹן'.
:וּמברֵך ישראֵל ברכה בִפני עצמה,
עִנינה שיוֹשיע יי ישראֵל ולֹא יסוּר מֵהן מלך,
וחוֹתֵם בה:
'ברוּך אתה יי,
הבוֹחֵר בישראֵל'.
:וּמברֵך הכֹהנים ברכה בִפני עצמה,
עִנינה שיִרצה המקוֹם מעשיהן ועבוֹדתם ויברכֵם,
וחוֹתֵם בה:
'ברוּך אתה יי,
מקדֵש הכֹהנים'.
:ואחר כך אוֹמֵר תפִלה וּתחִנה ורִנה וּבקשה כפי מה שהוּא רגיל,
וחוֹתֵם בה:
'הוֹשע יי ישראֵל,
עמך ישראֵל צריכין להִוּשע.
ברוּך אתה יי,
שוֹמֵע תפִלה'.