1
כל מעשֵה התמידין והמוּספין של יוֹם זה עוֹשה אוֹתן כֹהֵן גדוֹל והוּא לבוּש בבִגדי זהב,
ועבוֹדוֹת המיוּחדוֹת ליוֹם זה בבִגדי לבן.
ועבוֹדה המיוּחדת ליוֹם זה הוּא מעשֵה הפר של כֹהֵן גדוֹל,
וּשני השעירים שאחד מֵהן שעיר המִשתלֵח,
והקטרת הקטֹרת בקֹדש הקדשים כל אֵלוּ בבִגדי לבן הֵן נעשין.
2
כל עֵת שישנה הבגדים,
ויפשֹט הבגדים וילבש הבגדים אחֵרים,
טעוּן טבילה,
שנאמר: "וּפשט את בִגדי הבד וכו' ורחץ את בשרוֹ במים במקוֹם קדוֹש ולבש את בגדיו" .
וחמֵש טבילוֹת ועשרה קִדוּשין טוֹבֵל כֹהֵן גדוֹל וּמקדֵש בוֹ ביוֹם.
:כיצד? בתחִלה פוֹשֵט בִגדי חֹל שעליו,
וטוֹבֵל ועוֹלה וּמִסתפֵג,
ולוֹבֵש בִגדי זהב,
וּמקדֵש ידיו ורגליו,
ושוֹחֵט את התמיד,
וּמקטיר קטֹרת של שחר של כל יוֹם,
וּמֵטיב הנֵרוֹת,
וּמקטיר אֵברי התמיד עִם החבִתין והנסכים,
וּמקריב הפר ושִבעה כבשים של מוּסף היוֹם.
:ואחר כך מקדֵש ידיו ורגליו,
וּפוֹשֵט בִגדי הזהב,
וטוֹבֵל ועוֹלה וּמִסתפֵג,
ולוֹבֵש בִגדי לבן,
וּמקדֵש ידיו ורגליו,
ועוֹבֵד עבוֹדת היוֹם כוּלה,
הוִּדוּיין עִם ההגרלה,
וּזריקת הדמים בִפנים,
והקטרת הקטֹרת בקֹדש הקדשים,
וּמוֹסֵר השעיר למשלֵח אוֹתוֹ לעזאזֵל,
וּמוֹציא אֵמוּרי הפר והשעיר הנִשרפין,
וּמוֹסֵר שארן לִשרֵפה.
:ואחר כך מקדֵש ידיו ורגליו,
וּפוֹשֵט בִגדי לבן,
וטוֹבֵל ועוֹלה וּמִסתפֵג,
ולוֹבֵש בִגדי זהב,
וּמקדֵש ידיו ורגליו,
וּמקריב שעיר החטאת של מוּסף היוֹם,
ואילוֹ ואיל העם והֵן עוֹלוֹת,
וּמקטיר אֵמוּרי פר ושעיר הנִשרפין,
וּמקריב תמיד של בין הערבים.
:ואחר כך מקדֵש ידיו ורגליו,
וּפוֹשֵט בִגדי זהב,
וטוֹבֵל ועוֹלה וּמִסתפֵג,
ולוֹבֵש בִגדי לבן,
וּמקדֵש ידיו ורגליו,
ונִכנס לקֹדש הקדשים,
וּמוֹציא מִשם את הכף ואת המחתה.
:ואחר כך מקדֵש ידיו ורגליו,
וּפוֹשֵט בִגדי לבן,
וטוֹבֵל ועוֹלה וּמִסתפֵג,
ולוֹבֵש בִגדי זהב,
וּמקדֵש ידיו ורגליו,
וּמקטיר קטֹרת של בין הערבים של כל יוֹם,
וּמֵטיב את הנֵרוֹת בין הערבים,
וּמקדֵש ידיו ורגליו,
וּפוֹשֵט בִגדי זהב,
ולוֹבֵש בִגדי חֹל,
ויוֹצֵא.
3
כל הטבילוֹת האֵלוּ והקִדוּשין כוּלן במִקדש,
שנאמר: "ורחץ את בשרוֹ במים במקוֹם קדוֹש" ,
חוּץ מִטבילה רִאשוֹנה שהוּא רשאי לִטבֹל אוֹתה בחֹל,
שאינה אלא להוֹסיף כוּנתוֹ,
שאִם יזכֹר טוּמאה ישנה שבידוֹ יפרֹש מִמנה בִטבילה זוֹ לִשמה.
וכל כֹהֵן שלֹא טבל בין בגדים לִבגדים,
אוֹ שלֹא קִדֵש בין בגד לבגד וּבין עבוֹדה לעבוֹדה,
ועבד עבוֹדתוֹ כשֵרה.
4
היה כֹהֵן גדוֹל זקֵן אוֹ חוֹלה מלבנין עששיוֹת של ברזל באֵש מִבערב,
וּלמחר מטילין אוֹתן למים כדי להפיג צִנתן,
שאין שבוּת במִקדש,
אוֹ מערבין חמין במי המִקוה עד שתפוּג צִנתן.
5
בכל יוֹם כֹהֵן גדוֹל מקדֵש ידיו ורגליו מִן הכיוֹר כִשאר הכֹהנים,
והיוֹם מקדֵש מִקיתוֹן של זהב,
מִשוּם כבוֹדוֹ.
בכל יוֹם הכֹהנים עוֹלים במִזרחוֹ של כבש ויוֹרדים במערבוֹ,
והיוֹם עוֹלים באמצע ויוֹרדים באמצע לִפני כֹהֵן גדוֹל,
כדי להדרוֹ.
:בכל יוֹם,
מי שזכה במחתה חוֹתה במחתה של כסף וּמערה האֵש למחתה של זהב,
והיוֹם חוֹתה כֹהֵן גדוֹל במחתה של זהב וּבה נִכנס להיכל,
שלֹא ליגעוֹ בתוֹספת עבוֹדה.
וכֵן מחתה של כל יוֹם מחזקת ארבעת קבין והיוֹם של שלֹשת קבין,
וּבכל יוֹם היתה כבֵדה והיוֹם קלה,
וּבכל יוֹם היתה ידה קצרה והיוֹם ארוּכה,
כדי להקֵל על כֹהֵן גדוֹל שלֹא ייגע.
:בכל יוֹם היוּ על המִזבֵח שלֹש מערכוֹת של אֵש,
והיוֹם היוּ שם ארבע מוֹסיפין מערכה כדי להדֵר המִזבֵח וּלעטרוֹ.
6
זה שנאמר בתוֹרה:
"וכִפר בעדוֹ וּבעד ביתוֹ" מִפי השמוּעה למדוּ שזה וִדוּי דברים.
נִמצֵאת אוֹמֵר שהוּא מִתודה ביוֹם זה שלֹשה וִדוּיין:
אחד על ידי עצמוֹ תחִלה,
וּוִדוּי שֵני על ידי עצמוֹ עִם שאר הכֹהנים,
וּשניהם על פר החטאת אשר לוֹ,
והוִּדוּי השלישי על יד כל ישראֵל על שעיר המִשתלֵח.
וּמזכיר את השֵם המפֹרש בכל וִדוּי מֵהן שלֹשה פעמים.
:כיצד הוּא אוֹמֵר? 'אנא יי,
חטאתי עויתי פשעתי לפניך,
אנא יי,
כפֵר נא לחטאים ולעווֹנוֹת ולפשעים שחטאתי שעויתי ושפשעתי וכו',
שנאמר: "כי ביוֹם הזה יכפֵר עליכם וכו' לִפני יי תִטהרוּ" ',
הרי שלֹשה פעמים הִזכיר את השֵם.
וכֵן בכל וִדוּי מֵהן.
:וּכשהוּא נוֹתֵן את הגוֹרל על שעיר החטאת,
אוֹמֵר: 'ליי חטאת'.
נִמצא מזכיר את השֵם ביוֹם זה עשרה פעמים,
וּבכוּלן הוּא מזכיר כִכתבוֹ,
שהוּא השֵם המפֹרש.
ברִאשוֹנה היה מגביה את קוֹלוֹ בשֵם,
כיון שרבוּ פרוּצים חזרוּ לאמרוֹ בקוֹל נמוּך,
וּמבליעוֹ בִנעימוֹת עד שלֹא יכירוּ בוֹ אפִלוּ חבֵריו הכֹהנים.
7
כל הכֹהנים והעם העוֹמדים בעזרה,
כשהֵן שוֹמעין את השֵם המפֹרש יוֹצֵא מִפי כֹהֵן גדוֹל בִקדוּשה וּבטהרה,
כוֹרעים וּמִשתחוים ונוֹפלין על פניהם ואוֹמרין:
'ברוּך שֵם כבוֹד מלכוּתוֹ לעוֹלם ועד',
שנאמר: "כי שֵם יי אקרא הבוּ גֹדל לֵאלֹהינוּ" .
וּבִשלֹשת הוִּדוּיין היה מִתכוֵּן לִגמֹר את השֵם כנגד המברכין,
ואוֹמֵר להן:
'תִטהרוּ'. וכל היוֹם כשֵר לוִדוּי יוֹם הכִפוּרים וּלוִדוּי הפרים הנִשרפים.