הִלכוֹת עבוֹדת יוֹם הכִפוּרים:
מִצות עשֵה אחת,
והיא שיעשה מעשֵה יוֹם הכִפוּרים כוּלוֹ על הסֵדר כמוֹ שכתוּב בפרשת אחרי מוֹת:
הקרבנוֹת והוִּדוּיין ושִלוּח השעיר וּשאר העבוֹדוֹת.
:וּבֵאוּר מִצוה זוֹ בִפרקים אֵלוּ.
1
ביוֹם הצוֹם מקריבין תמיד בשחר ותמיד בין הערבים כסֵדר כל יוֹם ויוֹם,
וּמקריבין מוּסף היוֹם פר ואיל ושִבעה כבשים כוּלן עוֹלוֹת,
וּשעיר חטאת נעשה בחוּץ,
והוּא נאכל לערב.
:ועוֹד מקריבין יתֵר על מוּסף זה פר בן בקר לחטאת והוּא נִשרף,
ואיל לעוֹלה,
וּשניהן מִשל כֹהֵן גדוֹל.
ואיל הבא מִשל צִבוּר האמוּר בפרשת אחרי מוֹת,
הוּא האיל האמוּר בחוּמש הפקוּדים בִכלל המוּסף,
והוּא הנִקרא איל העם.
ועוֹד מביאין מִשל צִבוּר שני שעירי עִזים,
אחד קרֵב חטאת והוּא נִשרף,
והשֵני שעיר המִשתלֵח.
:נִמצאוּ כל הבהֵמוֹת הקרֵבין ביוֹם זה חמִשה עשר:
שני תמידין,
וּפר, וּשני אילים,
ושִבעה כבשים כוּלן עוֹלוֹת,
וּשני שעירים חטאת,
אחד נעשה בחוּץ ונאכל לערב והשֵני נעשה בִפנים ונִשרף,
וּפר כֹהֵן גדוֹל לחטאת,
והוּא נִשרף.
2
עבוֹדת כל חמִשה עשר בהֵמוֹת אֵלוּ הקרֵבין ביוֹם זה אינה אלא בכֹהֵן גדוֹל בִלבד,
אחד כֹהֵן המשיח בשמן המִשחה אוֹ המרוּבה בִבגדים.
ואִם היתה שבת אף מוּסף שבת אין מקריב אוֹתוֹ אלא כֹהֵן גדוֹל.
וכֵן שאר העבוֹדוֹת של יוֹם זה,
כגוֹן הקטרת הקטֹרת של כל יוֹם והטבת הנֵרוֹת הכֹל בכֹהֵן גדוֹל נשוּי,
שנאמר: "וכִפר בעדוֹ וּבעד ביתוֹ" זוֹ אִשתוֹ.
3
שִבעת ימים קֹדם ליוֹם הכִפוּרים מפרישין כֹהֵן גדוֹל מִביתוֹ ללִשכתוֹ שבמִקדש,
ודבר זה קבלה מִפי מֹשה רבֵנוּ.
וּמפרישין אוֹתוֹ מֵאִשתוֹ כל שִבעת ימים אֵלוּ,
שמא תִמצֵא נִדה ונִמצא טמֵא שִבעת ימים ואינוֹ יכוֹל לעבֹד.
וּמתקינין לוֹ כֹהֵן גדוֹל אחֵר,
שאִם יארע בוֹ פסוּל,
יעבֹד האחֵר תחתיו.
:בין שאֵרע בוֹ פסוּל קֹדם תמיד של שחר בין שאֵרע בוֹ אחר שהִקריבוּ קרבנוֹת זה שנִכנס תחתיו אינוֹ צריך חִנוּך,
אלא עבוֹדתוֹ מחנכתוֹ,
וּמתחיל מֵעבוֹדה שפסק בה הרִאשוֹן.
עבר יוֹם הכִפוּרים הרי הרִאשוֹן חוֹזֵר לעבוֹדתוֹ,
והשֵני עוֹבֵר,
וכל מִצווֹת כהוּנה גדוֹלה עליו,
אלא שאינוֹ עוֹבֵד ככֹהֵן גדוֹל.
ואִם עבד עבוֹדתוֹ כשֵרה.
ואִם מֵת הרִאשוֹן זה השֵני מִתמנה תחתיו.
4
בשִבעת ימים אֵלוּ מזין עליו מֵאֵפר הפרה:
בשלישי להפרשתוֹ,
וּבשביעי שהוּא ערב יוֹם הכִפוּרים,
שמא נִטמא במֵת ולֹא ידע.
ואִם חל יוֹם השבת בשלישי אוֹ בשביעי שלוֹ דוֹחין את ההזיה.
5
כל שִבעת הימים מרגילין אוֹתוֹ בעבוֹדוֹת:
זוֹרֵק את הדם,
וּמקטיר את הקטֹרת,
וּמֵטיב את הנֵרוֹת,
וּמקטיר אֵברי תמיד על המִזבֵח,
כדי שיִהיה רגיל בעבוֹדה ביוֹם הכִפוּרים.
:וּמוֹסרין לוֹ זקֵנים מִזִקני בית דין,
וקוֹראין לפניו וּמלמדין אוֹתוֹ עבוֹדת יוֹם הכִפוּרים וסִדוּרה,
ואוֹמרין לוֹ:
'אישי כֹהֵן גדוֹל,
קרא אתה בפיך,
שמא שכחת אוֹ שמא לֹא למדתה דבר זה'.
וערב יוֹם הכִפוּרים בשחרית היוּ מעמידין אוֹתוֹ בשערי מִזרח וּמעבירין לפניו פרים ואילים וּכבשים,
כדי שיִהיה מכיר ורגיל בעבוֹדה.
6
כל שִבעת הימים לֹא היוּ מוֹנעין מִמנוּ מאכל וּמשקה.
ערב יוֹם הכִפוּרים עִם חשֵכה לֹא היוּ מניחין אוֹתוֹ לאכֹל הרבֵה,
שהמאכל מֵביא את השֵנה,
ולֹא היוּ מניחין אוֹתוֹ לישן,
שמא יראה קרי,
ולֹא היוּ מאכילין אוֹתוֹ דברים המרגילין לשִכבת זרע,
כגוֹן ביצים וחלב חם וכיוֹצֵא בהן.
7
בימי בית שֵני צץ המינוּת בישראֵל ויצאוּ צדוֹקין מהֵרה יֹאבדוּ,
שאינן מאמינין בתוֹרה שבעל פה,
והיוּ אוֹמרין שקטֹרת של יוֹם הכִפוּרים מניחין אוֹתה על האֵש בהיכל חוּץ לפרֹכת,
וּכשיעלה עשנה מכניס אוֹתה לִפנים לקֹדש הקדשים.
הִטעם זה שכתוּב:
"כי בענן אֵראה על הכפֹרת" אמרוּ שהוּא ענן הקטֹרת.
מִפי השמוּעה למדוּ חכמים שאין נוֹתֵן הקטֹרת אלא בקֹדש הקדשים לִפני הארוֹן,
שנאמר: "ונתן את הקטֹרת על האֵש לִפני יי" .
וּלפי שהיוּ חוֹששין בבית שֵני שמא כֹהֵן גדוֹל זה נוֹטה לצד מינוּת,
היוּ משביעין אוֹתוֹ ערב יוֹם הכִפוּרים,
אוֹמרין לוֹ:
'אישי כֹהֵן גדוֹל,
אנוּ שלוּחי בית דין ואתה שלוּחֵנוּ וּשלוּח בית דין,
משביעין אנוּ עליך במי ששִכֵן את שמוֹ בבית הזה שלֹא תשנה דבר מִכל מה שאמרנוּ לך'.
והיה פוֹרֵש וּבוֹכה על שחשדוּהוּ במינוּת,
והֵן פוֹרשין וּבוֹכין לפי שחשדוּ מי שמעשיו סתוּמין,
שמא אין בלִבוֹ כלוּם.
8
כל לילי יוֹם הכִפוּרים כֹהֵן גדוֹל יוֹשֵב ודוֹרֵש אִם היה חכם,
ואִם היה תלמיד דוֹרשין לפניו.
אִם היה רגיל לִקרוֹא קוֹרֵא,
ואִם לאו קוֹראין לפניו כדי שלֹא יישן.
וּבמה קוֹראין לפניו? בכִתבי הקֹדש.
בִקֵש להִתנמנֵם פִרחי לויה מכין לפניו באצבע צרֵדה ואוֹמרין לוֹ:
'אישי כֹהֵן גדוֹל,
עמֹד והִצטנֵן מעט על הרִצפה כדי שלֹא תישן',
וּמִתעסקין עִמוֹ עד שמגיע זמן שחיטה.
ולֹא היוּ שוֹחטין עד שמכירין שעלה עמוּד השחר בודאי,
שמא ישחטוּ בלילה.