1
מִצות עשֵה להִתודוֹת לִפני יי אחר שמוֹציאין כל המתנוֹת שבזרע הארץ,
וזה הוּא הנִקרא וִדוּי מעשֵר.
2
ואין מִתודין וִדוּי זה אלא אחר השנה שמפרישין בה מעשר עני,
שנאמר: "כי תכלה לעשֵר וכו' ואמרת לִפני יי אלֹהיך בִערתי הקֹדש" וכו' .
3
אימתי מִתודין? במִנחה ביוֹם טוֹב האחרוֹן של פסח של רביעית ושל שביעית,
שנאמר: "כי תכלה לעשֵר" ברגל שכל המעשרוֹת כלין בוֹ,
ואין הפסח מגיע מִשנה רביעית אלא וכל פֵרוֹת שלישית נִתעשרוּ,
בין פֵרוֹת אילן בין פֵרוֹת הארץ.
4
אין מִתודין אלא ביוֹם,
וכל היוֹם כשֵר לוִדוּי המעשֵר.
וּבין בִפני הבית בין שלֹא בִפני הבית חיב לבעֵר וּלהִתודוֹת.
5
וִדוּי זה נאמר בכל לשוֹן,
שנאמר: "ואמרת לִפני יי אלֹהיך" בכל לשוֹן שאתה אוֹמֵר.
וכל אחד ואחד אוֹמרוֹ בִפני עצמוֹ,
ואִם רצוּ רבים להִתודוֹת כאחד מִתודין.
6
וּמִצותוֹ במִקדש,
שנאמר: "ואמרת לִפני יי",
ואִם הִתודה בכל מקוֹם יצא.
7
אינוֹ מִתודה עד שלֹא ישאֵר אצלוֹ אחד מִן המתנוֹת,
שכֵן הוּא אוֹמֵר בוִּדוּי:
"בִערתי הקֹדש מִן הבית וגם נתתיו" וכו' .
וערב יוֹם טוֹב האחרוֹן היה הבִעוּר,
וּלמחר מִתודים.
8
כיצד הוּא עוֹשה? אִם נִשאר אצלוֹ תרוּמה וּתרוּמת מעשֵר נוֹתנה לכֹהֵן; מעשֵר רִאשוֹן נוֹתנוֹ ללֵוי; מעשר עני נוֹתנוֹ לעניים.
נִשארוּ אצלוֹ פֵרוֹת מעשֵר שֵני של ודאי אוֹ נטע רבעי אוֹ מעוֹת פדיתן הרי זה מבעֵר אוֹתן,
וּמשליך לים אוֹ שוֹרֵף.
נִשאר אצלוֹ מעשֵר שֵני של דמאי אינוֹ חיב לבערוֹ.
נִשאר אצלוֹ בִכוּרים הרי הֵן מִתבערין בכל מקוֹם.
9
במה דברים אמוּרים ששוֹרֵף בכל מקוֹם וּמבעֵר? בשנִשאר אצלוֹ פֵרוֹת שאינוֹ יכוֹל לאכלן כוּלן קֹדם שיִכנֵס יוֹם טוֹב.
אבל אִם נִשאר לוֹ תבשיל של מעשֵר שֵני ונטע רבעי אינוֹ צריך לבערוֹ,
שהתבשיל כִמבֹער.
וכֵן יין וּתבלין הרי הֵן כִמבֹערין.
10
פֵרוֹת שלֹא הִגיעוּ לעוֹנת המעשרוֹת בִשעת הבִעוּר אינן מעכבין אוֹתוֹ מִלהִתודוֹת,
ואינוֹ חיב לבעֵר אוֹתן.
11
מי שהיוּ פֵרוֹתיו רחוֹקים מִמנוּ והִגיע יוֹם הבִעוּר הרי זה קוֹרֵא שֵם למתנוֹת,
וּמזכה בהן לבעליהן על גב קרקע אוֹ למי שזוֹכה בהן לבעליהם,
וּמִתודה למחר,
שנתינת המִטלטלין על גב קרקע אינה אלא מתנה שיֵש בה חִזוּק.
אבל אינוֹ יכוֹל להקנוֹת להן המעשרוֹת בחליפין,
מִפני שנִראה כִמכירה,
והמעשרוֹת והתרוּמוֹת נאמר בהן נתינה,
לֹא מכירה.
12
וּמִנין שאינוֹ יכוֹל להִתודוֹת עד שיוֹציא כל המתנוֹת? שנאמר:
"בִערתי הקֹדש מִן הבית" וכו' :
"הקֹדש" זה מעשֵר שֵני ונטע רבעי,
הקרוּיין קֹדש; "מִן הבית" זוֹ חלה,
שהיא המתנה של כֹהנים בבית; "נתתיו ללֵוי" זה מעשֵר רִאשוֹן; "וגם נתתיו" מִכלל שקדמתוּ מתנה אחרת,
והיא תרוּמה גדוֹלה וּתרוּמת מעשֵר; "לגֵר ליתוֹם ולאלמנה" זה מעשר עני ולקט שִכחה וּפֵאה,
אף על פי שאין לקט שִכחה וּפֵאה מעכבין את הוִּדוּי.
13
וצריך להפריש את המתנוֹת על הסֵדר ואחר כך יתודה,
שנאמר: "ככל מִצותך אשר צִוּיתני" ,
הא אִם הִקדים מעשֵר שֵני לרִאשוֹן אינוֹ יכוֹל להִתודוֹת.
נִשרף טִבלוֹ אינוֹ יכוֹל להִתודוֹת,
שהרי לֹא הִפריש מתנוֹת ולֹא נתנן לבעליהן.
וּבִזמן שהיוּ נוֹתנין מעשֵר רִאשוֹן לכֹהנים לֹא היוּ מִתודים,
שנאמר: "וגם נתתיו ללֵוי" .
14
מי שאין לוֹ אלא מעשֵר שֵני בִלבד מִתודה,
שעִקר הוִּדוּי במעשֵר הוּא.
וכֵן אִם לֹא היה לוֹ אלא הבִכוּרים בִלבד מִתודה,
שנאמר: "בִערתי הקֹדש" הקֹדש הרִאשוֹן,
שהוּא הבִכוּרים.
אבל מי שאין לוֹ אלא תרוּמה בִפני עצמה אינוֹ מִתודה,
שאין התרוּמה טעוּנה וִדוּי אלא בִכלל שאר המתנוֹת.
15
"לֹא עברתי מִמִצוֹתיך" שלֹא הִפריש מִמין על שאינוֹ מינוֹ,
ולֹא מִן התלוּש על המחוּבר ולֹא מִן המחוּבר על התלוּש,
ולֹא מִן החדש על הישן ולֹא מִן הישן על החדש.
"ולֹא שכחתי" שלֹא שכח מִלברכוֹ וּלהזכיר שמוֹ עליו.
:"לֹא אכלתי באֹני מִמנוּ" הא אִם אכלוֹ באנינה,
אינוֹ מִתודה.
"ולֹא בִערתי מִמנוּ בטמֵא" הא אִם הִפריש בטוּמאה,
אינוֹ מִתודה.
"ולֹא נתתי מִמנוּ למֵת" שלֹא לקח מִמנוּ ארוֹן ותכריכין,
ולֹא נתנוֹ לאוֹננים אחֵרים.
"שמעתי בקוֹל יי אלֹהי" שהֵביאוֹ לבית הבחירה.
"עשיתי ככֹל אשר צִוּיתני" ששמח ושִמח בוֹ,
שנאמר: "ושמחת בכל הטוֹב" וכו' .
16
"השקיפה מִמעוֹן קדשך מִן השמים" וכו' עד "כאשר נִשבעת לאבֹתינוּ ארץ זבת חלב וּדבש" זוֹ בקשה שיִתֵן טעם בפֵרוֹת.
17
ישראֵל וּממזֵרים מִתודים,
אבל לֹא גֵרים ועבדים משוּחררים,
מִפני שאין להן חֵלק בארץ,
והרי הוּא אוֹמֵר:
"כאשר נִשבעת לאבֹתינוּ" וכו' .
כֹהנים וּלויִם מִתודים,
שאף על פי שלֹא נטלוּ חֵלק בארץ,
יֵש להם ערי מִגרש.
:בריך רחמנא דסיען