1
כל שהוּא חיב בערלה יֵש לוֹ רבעי,
וכל שפטוּר מִן הערלה אינוֹ חיב ברבעי,
שנאמר: "שלֹש שנים יהיה לכם ערֵלים לֹא יֵאכֵל,
וּבשנה הרביעִת יהיה כל פִריוֹ קֹדש הִלוּלים" .
2
הנוֹטֵע אילן מאכל ודעתוֹ עליו שיִהיה סיג לגִנה,
אוֹ שנטעוֹ לקוֹרת האילן,
לֹא לפֵרוֹתיו הרי זה פטוּר מִן הערלה.
נטעוֹ לִסיג וחזר וחשב עליו למאכל,
אוֹ שנטעוֹ למאכל וחזר וחשב עליו לִסיג,
כיון שעֵרֵב בוֹ מחשבת חיוּב חיב.
נטעוֹ שלֹש שנים לִסיג,
וּמִכאן ואילך למאכל אין לוֹ רבעי,
שכל שאין לוֹ ערלה,
אין לוֹ רבעי.
3
נטע אילן וחשב שיִהיה הצד הפנימי שלוֹ למאכל והחיצוֹן לִסיג,
אוֹ שיִהיה הצד התחתוֹן למאכל והעליוֹן לִסיג:
זה שחשב עליו למאכל חיב בערלה,
וזה שחשב עליו לִסיג אוֹ לעֵצים פטוּר,
שהדבר תלוּי בדעתוֹ של נוֹטֵע.
והצלף חיב בערלה,
האביוֹנוֹת בִלבד,
אבל הקפריסין מוּתרוֹת.
4
הנוֹטֵע לרבים בתוֹך שדֵהוּ חיב בערלה,
שנאמר: "וּנטעתם.
.. לכם" אפִלוּ לרבים.
במה דברים אמוּרים? בארץ ישראֵל.
אבל בחוּצה לארץ פטוּר.
5
הנוֹטֵע בִרשוּת הרבים,
והנוֹטֵע בִספינה,
והעוֹלה מֵאֵליו בִרשוּת היחיד,
והנכרי שנטע בין לישראֵל בין לעצמוֹ,
והגזלן שנטע חיבין בערלה וּברבעי.
6
העוֹלה מֵאֵליו בִמקוֹם חרשין פטוּר.
אפִלוּ הנוֹטֵע במקוֹם שאינוֹ ישוּב פטוּר,
והוּא שלֹא יהיה עוֹשה כדי טִפוּל שמִטפֵל בפֵרוֹתיו עד שמביאן ליִשוּב.
אבל אִם היה עוֹשה כדי טִפוּלוֹ חיב בערלה.
7
הנוֹטֵע למִצוה,
כגוֹן שנטע אתרֹג ללוּלב אוֹ זית למנוֹרה חיב בערלה.
הִקדיש ואחר כך נטע פטוּר מִן הערלה.
נטע ואחר כך הִקדיש חיב בערלה.
8
הנוֹטֵע בעציץ שאינוֹ נקוּב חיב בערלה; אף על פי שאינוֹ כארץ לזרעים,
הרי הוּא כארץ לאילנוֹת.
9
ואילן שנטעוֹ בתוֹך הבית חיב בערלה.
:זה שנטעוּ גוֹים עד שלֹא נִכנסוּ אבוֹתינוּ לארץ פטוּר.
אבל מִשבאוּ לארץ אף מה שנטעוּ גוֹים חיב,
שנאמר: "כי תבֹאוּ אל הארץ וּנטעתם" מִשעת ביאה.
10
וגוֹי שהִרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק חיב בערלה.
ויֵש לנכרי נטע רבעי,
שאִם בא לִנהֹג במִצוה זוֹ,
הרי הוּא קֹדש כנטע רבעי של ישראֵל.
11
אחד הנוֹטֵע גרעִנה אוֹ יחוּר מִן האילן,
אוֹ שעקר את כל האילן מִמקוֹם וּנטעוֹ במקוֹם אחֵר הרי זה חיב בערלה,
וּמוֹנה מִשעת נטיעתוֹ.
:זִעזע את האילן ולֹא עקרוֹ,
ואחר כך מִלֵא סביבוֹתיו בעפר:
אִם יכוֹל לִחיוֹת אִלוּ לֹא מִלֵא סביבוֹתיו הרי זה פטוּר,
ואִם לאו הרי זה כמי שעקר ונטע,
וחיב.
12
וכֵן אילן שנעקר ונִשאר מִמנוּ בארץ שֹרש אחד,
אפִלוּ כמחט שמלפפין עליה הרוֹקמין את השני,
והחזירוֹ לִמקוֹמוֹ וּנטעוֹ פטוּר,
מִפני שיכוֹל לִחיוֹת.
:נעקר כוּלוֹ ונעקרה הסלע ששרשיו בה עִמוֹ,
וחזר וּנטעוֹ כמה שהוּא בכל האדמה שסביבוֹת שרשיו:
אִם היה יכוֹל לִחיוֹת מֵאוֹתה אדמה אִלוּ לֹא נטעוֹ הרי הוּא כמי שלֹא נעקר; ואִם לאו חיב.
13
אילן שקצצוֹ מֵעִם הארץ,
והחליף חיב בערלה,
וּמוֹנין לוֹ מִשעת קציצה.
14
אחד הנוֹטֵע ואחד המבריך ואחד המרכיב חיב.
במה דברים אמוּרים? בשחתך בד אחד מִן האילן והִבריכוֹ בארץ אוֹ הִרכיבוֹ באילן אחֵר.
אבל אִם מתח בד אחד מִן האילן הזקֵן והִבריכוֹ בארץ אוֹ הִרכיבוֹ באילן אחֵר,
ועִקר הבד מעֹרה באילן הזקֵן הרי זה פטוּר.
15
גדל זה הילד שהִבריך ועשה פֵרוֹת,
ואחר כך נִפסק עִקרוֹ שהיה מעֹרה באילן הזקֵן מוֹנה מִשעה שנִפסק,
ואוֹתן הפֵרוֹת מוּתרין,
מִפני שגדלוּ בהתֵר.
ואִם הִניחן אחר שנִפסק העִקר עד שהוֹסיפוּ במאתים הרי אֵלוּ אסוּרין.
16
ילדה שסִבכה בִזקֵנה,
והיוּ פֵרוֹת בילדה,
אפִלוּ הוֹסיפוּ מאתים הרי אוֹתן הפֵרוֹת של ילדה אסוּרין,
שאין גִדוּלי התֵר מעלין את העִקר האסוּר.
17
אילן שהִבריך מִמנוּ בד בארץ,
ואחר כך נעקר האילן כוּלוֹ,
והרי הוּא חיה מִן הבד שהוּברך בארץ נעשה אוֹתוֹ אילן כאִלוּ עתה נִטע,
וחיב בערלה.
וּמוֹנה לאילן וּלמה שצמח מִן ההברכה מִשעה שנעקר.
18
הרי שהִבריך בד בארץ וצמח,
והִבריך בד אחֵר מִמה שצמח בארץ,
וצמח, וחזר והִבריך מִן השלישי,
אפִלוּ הֵן מֵאה מעֹרין זה בזה,
הוֹאיל ולֹא נִפסקוּ מִן העִקר הרִאשוֹן הכֹל מוּתר.
ואִם נִפסק עִקר הרִאשוֹן מוֹנה לכֹל מִשעה שנִפסק.
19
ואילן היוֹצֵא מִן הגזע חיב בערלה; מִן השרשין פטוּר מִן הערלה.
:ילדה פחוּתה מִטפח חיבת בערלה כל שנוֹתיה,
מִפני שהיא נִראית כִנטיעה בת שנתה.
במה דברים אמוּרים? בִנטיעה אחת אוֹ שתים,
אוֹ שתים כנגד שתים ואחת יוֹצאה זנב.
אבל אִם היה הכרם כוּלוֹ פחוֹת מִטפח הרי זה יֵש לוֹ קוֹל,
וּמוֹנין לוֹ כדרך שמוֹנין לִשאר האילנוֹת.
20
נוֹטעין יחוּר של ערלה,
ואין נוֹטעין אגוֹז של ערלה,
מִפני שהוּא פרי,
וּפֵרוֹת ערלה אסוּרין בהניה,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת אִסוּרי מאכלוֹת.
ואִם עבר ונטע אגוֹז של ערלה הרי הצוֹמֵח מוּתר כִשאר האילנוֹת.
21
וכֵן אין מרכיבין כפניוֹת של ערלה בִדקלים,
מִפני שהכפניוֹת כפרי.
עבר והִרכיב מוּתר,
שכל דבר שיֵש לוֹ שני גוֹרמין,
אחד אסוּר ואחד מוּתר הרי זה הנִגרם מִשניהם מוּתר.
לפיכך, זה הצוֹמֵח מִפֵרוֹת ערלה מוּתר,
שהרי גרם לוֹ לִצמֹח הפרי האסוּר והארץ המוּתרת.