1
נטע רבעי הרי הוּא קֹדש,
שנאמר: "וּבשנה הרביעִת יהיה כל פִריוֹ קֹדש הִלוּלים ליי" ,
ודינוֹ להֵאכֵל לִבעליו בירוּשלים,
כמעשֵר שֵני.
וּכשֵם שאין מעשֵר שֵני בסוּריא,
כך אין נטע רבעי בסוּריא.
וּבנטע רבעי הוּא אוֹמֵר:
"ואיש את קדשיו לוֹ יהיוּ" שאין לך קֹדש שלֹא נִתפרֵש דינוֹ בתוֹרה למי הוּא,
חוּץ מִנטע רבעי.
2
הרוֹצה לִפדוֹת נטע רבעי פוֹדה,
כמעשֵר שֵני.
ואִם פדהוּ לעצמוֹ מוֹסיף חֹמש.
ואין פוֹדין אוֹתוֹ עד שיגיע לעוֹנת המעשרוֹת,
שנאמר: "להוֹסיף לכם תבוּאתוֹ" עד שיֵעשה תבוּאה.
ואין פוֹדין אוֹתוֹ בִמחוּבר,
כמעשֵר שֵני.
והרי הוּא ממוֹן גבֹה,
כמעשֵר, לפיכך אינוֹ נִקנה במתנה,
אלא אִם כֵן נתנוֹ בֹסר.
ודינוֹ בִשאר הדברים לעִנין אכילה וּפדיה כמעשֵר.
3
והפוֹדה כרם רבעי רצה פוֹדֵהוּ ענבים,
רצה פוֹדֵהוּ יין,
וכֵן הזיתים.
אבל שאר הפֵרוֹת אין משנין אוֹתן מִבריתן.
4
כרם רבעי אין לוֹ שִכחה ולֹא פֵאה ולֹא פרט ולֹא עוֹלֵלוֹת,
ואין מפרישין מִמנוּ תרוּמה וּמעשרוֹת,
כשֵם שאין מפרישין מִמעשֵר שֵני,
אלא כוּלוֹ עוֹלה לירוּשלים,
אוֹ נִפדה ויעלוּ הדמים ויֵאכלוּ בירוּשלים,
כמעשֵר.
5
ענבים של כרם רבעי הִתקינוּ בית דין שיִהיוּ עוֹלין לירוּשלים מהלך יוֹם לכל צד,
כדי לעטֵר שוקי ירוּשלים בפֵרוֹת.
וּמִשחרב בית המִקדש נִפדה אפִלוּ סמוּך לחוֹמה.
וּשאר כל הפֵרוֹת אפִלוּ בִזמן המִקדש נִפדין סמוּך לחוֹמה.
6
כיצד פוֹדין נטע רבעי? מניח את הסל על פי שלֹשה,
ואוֹמֵר: 'כמה אדם רוֹצה לִפדוֹת לוֹ בסלע על מנת שיוֹציא יצאוֹת השוֹמרים והחמרין והפוֹעלין מִביתוֹ?'.
ואחר שקוֹצבין את השער,
מניח את המעוֹת,
ואוֹמֵר: 'כל הנִלקט מִזה מחוּלל על המעוֹת האֵלוּ,
מִשער כך וכך סלים בסלע'.
:וּבשביעית פוֹדֵהוּ בשויוֹ,
שאין שם לֹא שוֹמרים ולֹא פוֹעלים.
ואִם היה הפקֵר אין לוֹ אלא שכר לקיטה בִלבד.
7
מי שהיה לוֹ נטע רבעי בִשנת השמִטה,
שיד הכֹל שוה צריך לצינוֹ בקוֹזזוֹת אדמה,
כדי שיכירוּ בוֹ ולֹא יֹאכלוּ מִמנוּ עד שיִפדה.
ואִם היה בתוֹך שני ערלה מצינין אוֹתן בחרסית,
כדי שיִפרשוּ מִמנוּ,
שאִם צינוֹ בקוֹזזוֹת אדמה,
שמא יתפררוּ,
שאִסוּר ערלה חמוּר,
שהיא אסוּרה בהניה.
והצנוּעין היוּ מניחין את המעוֹת בִשנת השמִטה,
ואוֹמרין: 'כל הנִלקט מִפֵרוֹת רבעי אֵלוּ מחוּלל על המעוֹת האֵלוּ',
שהרי אי אפשר לִפדוֹתוֹ בִמחוּבר,
כמוֹ שבֵארנוּ.
8
באחד בתִשרי רֹאש השנה לערלה ולרבעי.
וּמֵאימתי מוֹנין לערלה ולרבעי? מִשעת נטיעה.
ואינוֹ מוֹנה מֵרֹאש השנה לרֹאש השנה,
אלא שלֹשים יוֹם בשנה חשוּבין שנה,
והוּא שתִקלֹט הנטיעה קֹדם השלֹשים יוֹם.
וכמה הוּא סתם קליטה לכל האילנוֹת? שתי שבתוֹת.
9
נִמצֵאת למֵד שהנוֹטֵע ארבעה וארבעים יוֹם קֹדם רֹאש השנה עלתה לוֹ שנה.
ואף על פי כֵן,
אין פֵרוֹת הנטיעה הזֹאת מוּתרין בערלה אוֹ ברבעי עד חמִשה עשר יוֹם בִשבט,
שהוּא רֹאש השנה לאילן.
10
כיצד? הנוֹטֵע אילן מאכל בחמִשה עשר באב מִשנה עשירית ביוֹבֵל הרי הוּא בתוֹך שני ערלה עד חמִשה עשר בִשבט מִשנת שלֹש עשרֵה,
וכל מה שיוֹציא האילן בתוֹך זמן זה הרי הוּא ערלה,
אף על פי שגמרוּ לאחר כמה ימים.
:וּמֵחמִשה עשר בִשבט מִשנת שלֹש עשרֵה ביוֹבֵל עד חמִשה עשר בִשבט מִשנת ארבע עשרֵה הוּא נטע רבעי,
וכל מה שיוֹציא בתוֹך זמן זה הרי הוּא רבעי וצריך פִדיוֹן.
ואִם נִתעברה השנה נִתעברה לרבעי אוֹ לערלה.
11
נטעוֹ בשִשה עשר באב מִשנת עשר לֹא עלתה לוֹ שנת עשר,
אלא הרי הוּא ערלה שנת אחת עשרֵה וּשנת שתים עשרֵה וּשנת שלֹש עשרֵה כוּלה,
והרי הוּא נטע רבעי מֵרֹאש השנה של שנת ארבע עשרֵה עד סוֹפה.
12
נטע הנטיעה מֵרֹאש חֹדש תִשרי עד חמִשה עשר יוֹם בִשבט מוֹנה לה שלֹש שנים מיוֹם ליוֹם לערלה,
וּמיוֹם ליוֹם לרבעי.
וראיתי לגאוֹנים דברים בחשבוֹן ערלה וּרבעי,
אין ראוּי להאריך וּלהשיב עליהן,
ודאי טעוּת סוֹפרים הֵם,
והאמת כבר בֵארנוּ דרכוֹ.
13
העלים והלוּלבין וּמי גפנים והסמדר מוּתרין בערלה וּברבעי.
והענבים ששדפן הקדים והִפסידן,
והחרצנין והזוּגין והתמד שלהן,
וּקלִפי רִמוֹן והנֵץ שלוֹ,
וּקלִפי אגוֹזים,
והגרעינין אסוּרין בערלה וּמוּתרין ברבעי.
והנוֹבלוֹת כוּלן אסוּרוֹת.