1
הלוֹקֵח בהֵמה לזִבחי שלמים וחיה לִבשר תאוה מִמי שאינוֹ תגר ואינוֹ מדקדֵק יצא העוֹר לחוּלין,
אפִלוּ היוּ דמי העוֹר מרוּבין על דמי הבשר.
אבל הלוֹקֵח מִן התגר לֹא יצא העוֹר לחוּלין.
2
וכֵן הלוֹקֵח כדי יין סתוּמוֹת,
מקוֹם שדרכן להִמכֵר סתוּמוֹת,
מִמי שאינוֹ תגר יצא הקנקן לחוּלין.
לפיכך צריך המוֹכֵר לִפתֹח ראשי הכדין,
כדי שלֹא יֵצֵא הקנקן לחוּלין.
ואִם רצה להחמיר על עצמוֹ ולִמכֹר במִדה יצא הקנקן לחוּלין.
3
לקחן פתוּחוֹת,
אוֹ סתוּמוֹת במקוֹם שדרכן להִמכֵר פתוּחוֹת,
אוֹ שלקח מִן התגר שמדקדֵק בִמכירתוֹ לֹא יצא הקנקן לחוּלין.
:לקח סלי תאֵנים וענבים עִם הכלי לֹא יצאוּ דמי הכלי לחוּלין.
4
לקח אגוֹזין וּשקֵדין וכיוֹצֵא בהן יצאוּ קלִפיהן לחוּלין.
לקח חוֹתל תמרים יצא החוֹתל לחוּלין.
קוּפוֹת של תמרים:
אִם דרוּסוֹת יצאוּ הקוּפוֹת לחוּלין; ואִם אינן דרוּסוֹת לֹא יצאוּ הקוּפוֹת לחוּלין.
5
מי שהיה לוֹ יין של מעשֵר שֵני,
והִשאיל קנקניו לאוֹתוֹ מעשֵר,
אף על פי שסתם את פיהן לֹא קנה המעשֵר את הקנקנים.
כנס את היין לתוֹכן סתם:
אִם קרא שֵם ועשהוּ מעשֵר עד שלֹא סתם את פיהן לֹא קנה מעשֵר; ואִם מִשסתם את פיהן קרא שֵם ועשהוּ מעשֵר קנה מעשֵר את הקנקן.
:הִפקיד לתוֹך הקנקן רביעית חוּלין,
אוֹ שכנס לתוֹכן שמן וחֹמץ אוֹ ציר וּדבש של מעשֵר שֵני סתם,
בין מִשסתם בין עד שלֹא סתם לֹא קנה המעשֵר את הקנקנים.
6
צבי שלקחוֹ בכסף מעשֵר וּמֵת יקבֵר בעוֹרוֹ.
לקחוֹ חי וּשחטוֹ,
ונִטמא הרי זה יפדה,
כִשאר פֵרוֹת מעשֵר שנִטמאוּ.
:המניח דינר של מעשֵר שֵני לִהיוֹת אוֹכֵל כנגדוֹ עד שיֵצֵא לחוּלין,
והיה הדינר יוֹצֵא בעשרים מעה:
אכל עליו בעשר מעין,
והוּזלוּ המעוֹת לאחר זמן והרי הדינר יוֹצֵא בארבעים מעה צריך לאכֹל עליו בעשרים מעה ואחר כך יֵצֵא לחוּלין; הוּקרוּ המעוֹת,
והרי הדינר יוֹצֵא בעשר מעין אוֹכֵל עליו בחמֵש מעין ואחר כך יֵצֵא לחוּלין.
7
הלוֹקֵח פֵרוֹת בסלע של כסף מעשֵר וּמשך הפֵרוֹת,
ולֹא הִספיק לִתֵן הסלע עד שהוֹקירוּ הפֵרוֹת ועמדוּ בִשתים הרי זה מפריש עליהן סלע בִלבד,
שנאמר: "ונתן את הכסף וקם לוֹ" בִנתינת הכסף קוֹנה,
והשכר למעשֵר.
8
משך פֵרוֹת בִשתי סלעים,
ולֹא הִספיק לִתֵן המעוֹת עד שהוּזלוּ הפֵרוֹת ועמדוּ בסלע אינוֹ מפריש עליהן מִמעוֹת מעשֵר שֵני אלא סלע,
וּמוֹסיף עליה סלע שניה מִן החוּלין ונוֹתֵן למוֹכֵר.
ואִם היה המוֹכֵר עם הארץ הרי זה מוּתר לִתֵן לוֹ סלע שניה מִמעוֹת מעשֵר שֵני של דמאי.
:נתן לוֹ סלע של מעשֵר,
ולֹא הִספיק לִמשֹך את הפֵרוֹת עד שעמדוּ בִשתים מה שפדה פדה,
והדין ביניהן.
9
נתן לוֹ שתי סלעים של מעשֵר,
ולֹא הִספיק לִמשֹך את הפֵרוֹת עד שחזרוּ לִהיוֹת בסלע מה שפדה פדה,
וּמִדת הדין ביניהן,
שמעשֵר שֵני פדיתוֹ היא משיכתוֹ.
10
מי שהיוּ לוֹ פֵרוֹת חוּלין בירוּשלים והיוּ לוֹ מעוֹת מעשֵר שֵני חוּץ לירוּשלים אוֹמֵר:
'הרי המעוֹת ההֵם מחוּללין על הפֵרוֹת האֵלוּ',
ויֹאכל הפֵרוֹת שם בטהרה,
ויֵצאוּ אוֹתן המעוֹת לחוּלין בִמקוֹמן.
11
היוּ לוֹ מעוֹת מעשֵר בירוּשלים ויֵש לוֹ פֵרוֹת חוּץ לירוּשלים אוֹמֵר:
'הרי המעוֹת האֵלוּ מחוּללין על הפֵרוֹת ההֵם',
ויֵצאוּ המעוֹת לחוּלין,
ויעלוּ הפֵרוֹת ויֵאכלוּ בירוּשלים,
שאינוֹ צריך לִהיוֹת הפֵרוֹת והמעוֹת במקוֹם אחד בִשעת החִלוּל.
12
מי שהיוּ לוֹ מעוֹת מעשֵר בירוּשלים וצרך להם,
ויֵש לחבֵרוֹ פֵרוֹת חוּלין שרוֹצה לאכלן אוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'הרי המעוֹת האֵלוּ מחוּללין על פֵרוֹתיך',
ונִמצאוּ אוֹתן הפֵרוֹת לקוּחין בכסף מעשֵר,
ויֹאכל אוֹתן חבֵרוֹ בטהרה,
ולֹא הִפסיד כלוּם,
ויֵצאוּ המעוֹת לחוּלין.
13
במה דברים אמוּרים? בשהיה חבֵרוֹ בעל הפֵרוֹת חבֵר,
שאין מוֹכרין פֵרוֹת מעשֵר שֵני של ודאי אלא לחבֵר.
לפיכך, אִם היוּ המעוֹת של דמאי אוֹמֵר כֵן אף לעם הארץ.
וּמוּתר לחלֵל מעשֵר שֵני על פֵרוֹת עם הארץ ועל מעוֹתיו,
ואין חוֹששין להם שמא של מעשֵר שֵני הֵם.
14
המניח דינר של מעשֵר לִהיוֹת אוֹכֵל כנגדוֹ והוֹלֵך,
כיון שאכל עליו עד שלֹא נִשאר מִמנוּ אלא פחוֹת מִפרוּטה יצא לחוּלין.
במה דברים אמוּרים? בשל דמאי.
אבל בשל ודאי לֹא יֵצֵא לחוּלין עד שיִשאֵר מִמנוּ פחוֹת מִשוה פרוּטה אחר שמוֹסיפין את החֹמש,
כגוֹן שנִשאר מִמנוּ פחוֹת מֵארבעה חוּמשי פרוּטה.
15
טמֵאים וּטהוֹרים שהיוּ אוֹכלין אוֹ שוֹתין כאחד בירוּשלים,
ורצוּ הטהוֹרים לִהיוֹתן אוֹכלין מעשֵר שֵני שלהן מניחין סלע של מעשֵר שֵני ואוֹמרין:
'כל שהטהוֹרים אוֹכלין ושוֹתין סלע זוֹ מחוּללת עליו',
ותֵצֵא הסלע לחוּלין,
שהרי אכלוּ ושתוּ בשויה בטהרה.
וּבִלבד שלֹא יגעוּ הטמֵאים במאכל,
שלֹא יטמאוּהוּ.