1
פֵרוֹת הנִלקחוֹת בכסף מעשֵר שֵני אין נִפדין לרִחוּק מקוֹם,
אלא אִם כֵן נִטמאוּ באב הטוּמאה,
אלא יעלוּ הֵן עצמן ויֵאכלוּ בירוּשלים.
2
זה חֹמר בלקוּח בכסף מעשֵר מִפֵרוֹת מעשֵר עצמן.
ואִם נִטמאוּ בִולד הטוּמאה יפדוּ ויֵאכלוּ בירוּשלים.
3
אין נִלקח בכסף מעשֵר אלא מאכל אדם שגִדוּליו מִן הארץ אוֹ גִדוּלי גִדוּליו מִן הארץ,
כעין הפרט המפֹרש בתוֹרה:
"בבקר וּבצֹאן וּביין וּבשֵכר" .
4
לפיכך אין לוֹקחין בכסף מעשֵר מים ומלח,
כמֵהין וּפִטריוֹת,
לפי שאין גִדוּליהן מִן הארץ,
ולֹא פֵרוֹת מחוּברין בקרקע ולֹא פֵרוֹת שאינן יכוֹלין להגיע לירוּשלים,
לפי שאינן דוֹמין לבקר וצֹאן.
5
הדבש והחלב והביצים הרי הֵן כבקר וצֹאן,
שאף על פי שאינן גִדוּלי קרקע,
הֵן גִדוּלי גִדוּליה.
6
התמד: עד שלֹא החמיץ אינוֹ נִלקח בכסף מעשֵר,
מִפני שהוּא כמים; וּמִשהחמיץ נִלקח,
כיין וכשֵכר.
לקחוֹ עד שלֹא החמיץ,
והחמיץ קנה מעשֵר.
7
במה דברים אמוּרים? בשנתן שלֹשה מים וּמצא פחוֹת מֵארבעה.
אבל אִם נתן שלֹשה והוֹציא ארבעה הרי זה כיין מזוּג,
ונִלקח בכסף מעשֵר.
8
לוּלבי זרדין והחרוּבין:
עד שלֹא ימתיקוּ אין נִלקחין; ואחר שימתיקוּ נִלקחין.
אבל הלוּף והחרדל והתוּרמסין וּשאר כל הנִכבשין,
בין מִשימתיקוּ בין עד שלֹא הִמתיקוּ נִלקחין.
והקוֹר נִלקח בכסף מעשֵר.
9
הכרכֹם אינוֹ נִלקח בכסף מעשֵר,
שאינוֹ אלא למראה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בוֹ מִנוֹתני ריח וּמראֵה וטעם,
הוֹאיל ואינן לאכילת גוּפן אלא לטעם שנוֹתנין אין נִלקחין בכסף מעשֵר.
:לפיכך, ראשי בשמים והפִלפלין והקֹשט והחִלתית וחלוֹת חריע וכל כיוֹצֵא באֵלוּ אין נִלקחין בכסף מעשֵר.
10
השבת: אִם לִתֵן טעם בקדֵרה אינה נִלקחת; ואִם לכמך וכיוֹצֵא בוֹ,
שהוּא אוֹכֵל גוּפה נִלקחת בכסף מעשֵר.
:עֵרֵב מים ומלח אִם נתן לתוֹכוֹ שמן,
הרי זה כמוּריס,
ולוֹקֵח מֵהן בכסף מעשֵר,
וּמבליע דמי המים והמלח בִדמי השמן.
11
אין לוֹקחין תרוּמוֹת בכסף מעשֵר,
מִפני שהוּא ממעֵט אכילתוֹ ואכילתה:
שאין אוֹכלין אוֹתה אלא כֹהנים מעֹרבי שמש,
וּמוּתרת לאוֹנֵן,
ונאכלת בכל מקוֹם; והמעשֵר מוּתר לזרים ולִטבוּל יוֹם,
ואסוּר לאוֹנֵן,
ואינוֹ נאכל אלא בירוּשלים.
נִמצא ממעֵט אכילת המעשֵר ואכילת התרוּמה.
12
לוֹקחין בהֵמה לזִבחי שלמים מִכסף המעשֵר,
מִפני שהשלמים נאכלין לזרים.
ברִאשוֹנה היוּ לוֹקחין בהֵמוֹת לאכלן חוּלין מִכסף מעשֵר שֵני,
כדי להבריחה מֵעל המִזבֵח.
גזרוּ בית דין שאין לוֹקחין בהֵמה מִמעוֹת מעשֵר שֵני אלא לִשלמים בִלבד.
אבל חיה ועוֹף לוֹקחין,
שאינן ראוּיין לִשלמים.
13
ואין לוֹקחין פֵרוֹת שביעית בכסף מעשֵר,
לפי שהוּא חיב לבעֵר,
כמוֹ שיִתבאֵר.
14
הלוֹקֵח מים ומלח,
אוֹ פֵרוֹת מחוּברין,
אוֹ פֵרוֹת שאינן יכוֹלין להגיע לירוּשלים לֹא קנה המעשֵר,
אף על פי שיצאוּ המעוֹת לחוּלין.
15
הלוֹקֵח פֵרוֹת חוּץ לירוּשלים בכסף מעשֵר:
בשוֹגֵג כוֹפין את המוֹכֵר להחזיר את הדמים לבעלים,
והֵן מעשֵר כמוֹת שהיוּ; במֵזיד יעלוּ הפֵרוֹת ויֵאכלוּ בירוּשלים,
ואִם אין מִקדש יניחֵם עד שיִרקבוּ.
16
וכֵן אין לוֹקחין בהֵמה בכסף מעשֵר חוּץ לירוּשלים.
ואִם לקח:
בשוֹגֵג יחזרוּ הדמים לִמקוֹמן; במֵזיד תעלה ותֵאכֵל בירוּשלים,
ואִם אין מִקדש תִקבֵר היא ועוֹרה.
17
לקח עבדים וקרקעוֹת וּבהֵמה טמֵאה,
בין בשוֹגֵג בין במֵזיד:
אִם ברח המוֹכֵר הרי זה יֹאכל כנגד אוֹתן המעוֹת בירוּשלים בתוֹרת מעשֵר.
זה הכלל:
כל שהוֹציא חוּץ לאכילה וּשתיה וסיכה מִדמי מעשֵר,
וּברח המוֹכֵר אוֹ מֵת יֹאכל כנגדוֹ; ואִם היה המוֹכֵר קים יחזרוּ דמים לִמקוֹמן.
וכֵן אִם הֵביא עוֹלוֹת וחטאוֹת ואשמוֹת מִדמי מעשֵר יֹאכל כנגדן.
18
לקח חיה לזִבחי שלמים וּבהֵמה לִבשר תאוה הרי זה כמי שקנה שוֹר לחרישה,
ולֹא קנוּ שלמים.
לקח בהֵמה לִשלמים ונפל בה מוּם פקעה מִמנה קדוּשת מעשֵר,
וּפוֹדה אוֹתה,
ואין הדמים מעשֵר.
ואף על פי כֵן,
אִם פדיה לעצמוֹ מוֹסיף חֹמש.
19
המתפיס מעוֹת מעשֵר לִשלמים לֹא קנוּ שלמים,
שקדוּשת שלמים אינה חלה על קדוּשת מעשֵר,
שהמעשֵר ממוֹן גבֹה הוּא.
ואין צריך לוֹמר אִם הִתפיס פֵרוֹת המעשֵר עצמן לִשלמים,
שלֹא קנוּ שלמים.
20
האוֹכֵל מעשֵר שֵני בתוֹרת חוּלין,
אפִלוּ במֵזיד:
אִם פֵרוֹת המעשֵר עצמן אכל יצעק לשמים; ואִם כסף מעשֵר אכל יחזרוּ דמין לִמקוֹמן,
ויעלוּ ויֵאכלוּ בירוּשלים,
אוֹ יֹאכל כנגדן בירוּשלים אִם אינוֹ יכוֹל להחזיר את הדמים.