1
האוֹכֵל מעשֵר שֵני בטוּמאה לוֹקה,
שנאמר: "ולֹא בִערתי מִמנוּ בטמֵא" ,
בין שהמעשֵר טמֵא והאוֹכֵל טהוֹר,
בין שהמעשֵר טהוֹר והאוֹכֵל טמֵא.
והוּא שיֹאכל אוֹתוֹ בירוּשלים קֹדם שיִפדה,
שאינוֹ לוֹקה על אכילתוֹ בטוּמאה אלא בִמקוֹם אכילתוֹ.
אבל אִם אכלוֹ בטוּמאה חוּץ לירוּשלים מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
2
ואפִלוּ להדליק בוֹ את הנֵר אחר שנִטמא אסוּר,
עד שיִפדה,
שנאמר: "ולֹא בִערתי מִמנוּ בטמֵא".
3
כבר בֵארנוּ שהמעשֵר שנִטמא אפִלוּ בירוּשלים פוֹדין אוֹתוֹ ויֵאכֵל.
ואוֹכלין את דמיו בטהרה בתוֹרת פֵרוֹת מעשֵר,
כמוֹ שיִתבאֵר.
אפִלוּ נִטמאוּ הפֵרוֹת כוּלן כשהֵן טבל מפריש מעשֵר שֵני בטוּמאה,
וּפוֹדֵהוּ.
4
הערֵל כטמֵא,
ואִם אכל מעשֵר שֵני לוֹקה מִן התוֹרה,
כדרך שלוֹקה על אכילת תרוּמה,
שהתרוּמה קרוּיה קֹדש וּמעשֵר שֵני קרוּי קֹדש,
שהרי נאמר בוֹ:
"קֹדש ליי" .
וטמֵא שטבל אוֹכֵל מעשֵר שֵני אף על פי שלֹא העריב שִמשוֹ.
5
האוֹכֵל מעשֵר שֵני באנינוּת של תוֹרה לוֹקה,
שנאמר: "לֹא אכלתי באֹני מִמנוּ" .
והוּא שיֹאכל אוֹתוֹ בִמקוֹם אכילתוֹ בירוּשלים.
אבל אִם אכלוֹ בחוּץ באנינוּת,
אוֹ שאכלוֹ בִפנים באנינוּת של דִבריהם מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
6
אי זה הוּא אוֹנֵן? זה המִתאבֵל על אחד מִן הקרוֹבים שהוּא חיב להִתאבֵל עליהם.
וּביוֹם המיתה בִלבד הוּא אוֹנֵן מִן התוֹרה,
וללילה הוּא אוֹנֵן מִדִבריהם,
שנאמר: "ואכלתי חטאת היוֹם הייטב בעיני יי" היוֹם אסוּר,
וללילה מוּתר.
:נִשתהה המֵת ימים רבים ואחר כך נִקבר כל אוֹתן הימים שאחר יוֹם המיתה,
עִם יוֹם הקבוּרה,
הוּא אוֹנֵן מִדִבריהם,
ואין יוֹם הקבוּרה תוֹפֵס לילוֹ.
7
ולֹא מעשֵר שֵני בִלבד,
אלא כל הקדשים כוּלן,
אִם אכלן באנינוּת של תוֹרה לוֹקה,
וּבאנינוּת דִבריהם מכין אוֹתוֹ מכת מרדוּת.
8
אין נוֹתנין פֵרוֹת מעשֵר שֵני לעם הארץ,
ולֹא פֵרוֹת הנִלקחוֹת בִמעוֹת מעשֵר,
ולֹא מעוֹת מעשֵר,
מִפני שהוּא בחזקת טוּמאה.
וּמוּתר לאכֹל מעשֵר שֵני של דמאי באנינוּת,
ולִתנוֹ לעם הארץ והוּא שיֹאכל כנגדוֹ.
:אין מפקידין מעשֵר שֵני אפִלוּ אֵצל חבֵר,
שמא ימוּת ונִמצא המעשֵר תחת יד בנוֹ עם הארץ.
אבל מפקידין מעשֵר שֵני של דמאי אֵצל עם הארץ.
9
מעשֵר שֵני אסוּר לאבֵד אפִלוּ מִעוּטוֹ בדרכים,
אלא מוֹליכוֹ כל שהוּא אוֹ מוֹליך דמיו לירוּשלים.
וּמוּתר לאבֵד מִעוּט מעשֵר שֵני של דמאי בדרכים.
וכמה הוּא מוּעט? פחוֹת מִכגרוֹגרת,
בין באֹכל שלֵם בין בפֵרוּר.
אבל כגרוֹגרת אין מאבדין אוֹתוֹ.
:המפריש מעשֵר שֵני של דמאי פחוֹת מִכגרוֹגרת הרי זה נוֹתנוֹ לעם הארץ ואוֹכֵל כנגדוֹ,
אבל לֹא יפרישנוּ לכתחִלה לאבדוֹ,
שאין מפרישין לאבֵד.
10
מעשֵר שֵני נִתן לאכילה וּשתיה,
שנאמר: "ואכלת לִפני יי אלֹהיך" וכו' ,
וסיכה כִשתיה.
ואסוּר להוֹציאוֹ בִשאר צרכיו,
כגוֹן שיִקח בוֹ כֵלים וּבגדים ועבדים,
שנאמר: "לֹא נתתי מִמנוּ למֵת" כלוֹמר:
לֹא הוֹצֵאתי אוֹתוֹ בדבר שאינוֹ מקיֵם את הגוּף.
ואִם הוֹציא מִמנוּ בִשאר דברים,
אפִלוּ בִדבר מִצוה,
כגוֹן שלקח מִמנוּ ארוֹן ותכריכין למֵת מִצוה הרי זה אוֹכֵל כנגדוֹ בתוֹרת מעשֵר.
11
במעשֵר אוֹכֵל כל דבר שדרכוֹ להֵאכֵל,
ושוֹתה דבר שדרכוֹ לִשתוֹת,
וסך דבר שדרכוֹ לסוּך.
לֹא יסוּך יין וחֹמץ,
אבל סך הוּא את השמן.
ולֹא יסחֹט את הפֵרוֹת להוֹציא מֵהן משקין,
חוּץ מִזיתים וענבים בִלבד.
ואין מפטמין את השמן,
אבל מפטמין את היין.
ואין מחיבין אוֹתוֹ לאכֹל פת שעִפשה ושמן שנִסרח,
אלא כיון שנִפסל מֵאֹכל אדם פקעה מִמנוּ קדוּשה.
12
כל שמוּתר לזרים לאכלוֹ בִתרוּמה,
כך מוּתר במעשֵר שֵני לאכלוֹ בתוֹרת חוּלין.
שמרים של מעשֵר שֵני שנתן עליהן מים רִאשוֹן הרי הוּא אסוּר כמעשֵר,
שֵני מוּתר כחוּלין.
ושל דמאי אפִלוּ רִאשוֹן מוּתר.
13
יין של מעשֵר שנפל לתוֹכוֹ דבש וּתבלין והִשביחוּ השבח לפי חשבוֹן.
וכֵן דגים שנִתבשלוּ עִם קפלוֹטוֹת של מעשֵר שֵני והִשביחוּ השבח לפי חשבוֹן.
14
עִסה של מעשֵר שאפיה והִשביחה השבח לשֵני.
זה הכלל:
כל ששִבחוֹ נִכר:
אִם הוֹתיר במִדה השבח לפי חשבוֹן; ואִם לֹא הוֹתירה מִדה השבח לשֵני בִלבד.
וכל שאין שִבחוֹ נִכר,
אפִלוּ הוֹתיר במִדה השבח לשֵני בִלבד.
15
כיצד השבח לפי חשבוֹן? יין של מעשֵר ששוה שלֹשה שנפל לתוֹכוֹ דבש וּתבלין שוה זוּז אחד,
והוֹסיפוּ במִדתוֹ והִשביחוּהוּ,
והרי הכֹל שוה חמִשה חוֹשבין הכֹל בארבעה וּרביע.
וכֵן על דרך זוֹ בִשאר הדברים.
16
מעשֵר שֵני,
אף על פי שנִתן לסיכה אין נוֹתנין אוֹתוֹ לֹא על גבי צִנית ולֹא על גבי חזזית,
ואין עוֹשין מִמנוּ קמיע וכיוֹצֵא בוֹ,
שהרי לֹא נִתן לִרפוּאה.
17
מעשֵר שֵני ממוֹן גבוֹה הוּא,
שנאמר: "ליי הוּא" .
לפיכך אינוֹ נִקנה במתנה,
אלא אִם נתן לוֹ הטבל,
והמקבֵל מפריש המעשֵר,
ואין מקדשין בוֹ את האִשה,
ואין מוֹכרין ואין ממשכנין אוֹתוֹ,
ואין מחליפין אוֹתוֹ.
18
כיצד אין ממשכנין אוֹתוֹ? לֹא יכנֵס לביתוֹ וימשכננוּ מעשֵר שֵני שלוֹ.
עבר וּמִשכֵן מוֹציאין אוֹתוֹ מידוֹ.
כיצד אין מרהינין אוֹתוֹ? לֹא יֹאמר לוֹ:
'הֵא לך מעשֵר זה ויהיה בידיך,
ותֵן לי עליו חוּלין'.
כיצד אין מחליפין אוֹתוֹ? לֹא יֹאמר לוֹ:
'הֵא לך יין מעשֵר,
ותֵן לי שמן מעשֵר'.
אבל אוֹמֵר לוֹ:
'הֵא לך יין,
שאין לי שמן',
ואִם רצה חבֵרוֹ לִתֵן לוֹ שמן מוּתר,
שהרי לֹא החליף עִמוֹ אלא הוֹדיעוֹ שאין לוֹ,
ואִם רצה הלה לִתֵן,
יתֵן.
19
מעשֵר שֵני אין שוֹקלין כנגדוֹ אפִלוּ דינרי זהב.
ואפִלוּ לחלֵל עליהן מעשֵר שֵני אחֵר,
גזֵרה שמא יכוֵּן מִמנוּ מִשקלוֹת,
ונִמצא הפֵרוֹת חסֵרים,
והוּא שוֹקֵל בהן מעוֹת לחלֵל עליהן מעשֵר אחֵר,
ונִמצא מוֹציא מעשֵר לחוּלין בפחוֹת מִדמיו.
20
האחים שחלקוּ מעשֵר שֵני לֹא ישקלוּ זה כנגד זה.
:וכֵן מעוֹת מעשֵר שֵני אין שוֹקלים כנגדן,
ולֹא מוֹכרין אוֹתן,
ולֹא מחליפין אוֹתן,
ולֹא מרהינין,
ולֹא יתנֵם לשוּלחני להִתנאוֹת בהן,
ולֹא ילוה אוֹתן להִתגדֵל בהן.
ואִם הִלום שלֹא יעלוּ חלוּדה מוּתר.
21
ואין פוֹרעין מֵהן את המִלוה,
ואין עוֹשין מֵהן שוֹשבינוּת,
ואין משלמין מֵהן תגמוּלין,
ואין פוֹסקין מֵהן צדקה בבית הכנסת.
אבל משלחין מֵהן דברים של גמילוּת חסדים,
וצריך להוֹדיע.
22
לֹא יֹאמר אדם לחבֵרוֹ:
'העל את הפֵרוֹת האֵלוּ לירוּשלים,
ואתה נוֹטֵל מֵהן חלקך',
שנִמצא זה כנוֹתֵן שכר מִמעשֵר שֵני על הבאתוֹ לירוּשלים.
אבל אוֹמֵר לוֹ:
'העלֵם שנֹאכלֵם ושנִשתֵם בירוּשלים'.
23
ואוֹמֵר אדם לחבֵרוֹ בירוּשלים לסוּך אוֹתוֹ בשמן מעשֵר שֵני,
אף על פי שידוֹ נִסוֹכה,
ואין זה כִשכר סיכתוֹ.
24
כבר בֵארנוּ שהמעשֵר ממוֹן גבוֹה.
לפיכך אני אוֹמֵר שהגוֹנֵב מעשֵר שֵני אינוֹ משלֵם תשלוּמי כפל,
והגוֹזלוֹ אינוֹ משלֵם חֹמש.
25
המקדיש מעשֵר שֵני שלוֹ לבדק הבית הרי זה פוֹדה אוֹתוֹ מי שפוֹדֵהוּ על מנת לִתֵן להקדֵש את שלוֹ וּלמעשֵר שֵני את שלוֹ.