1
דבר ידוּע וּברוּר,
שאִם יוֹציא לך החשבוֹן שהירֵח יֵראה הלילה אפשר שיֵראה ואפשר שלֹא יֵראה,
מִפני העבים שמכסין אוֹתוֹ,
אוֹ מִפני המקוֹם שהוּא גיא,
אוֹ שיִהיה הר גבֹה כנגד רוּח מערב לאנשי אוֹתוֹ המקוֹם,
שנִמצאוּ כאִלוּ הֵם יוֹשבין בגיא; שהירֵח לֹא יֵראה למי שהוּא במקוֹם נמוּך אפִלוּ היה גדוֹל,
ויֵראה למי שהוּא עוֹמֵד ברֹאש הר גבֹה ותלוּל אף על פי שהירֵח קטן ביוֹתֵר.
וכֵן יֵראה למי ששוֹכֵן על שפת הים אוֹ למי שמהלֵך בִספינה בים הגדוֹל,
אף על פי שהוּא קטן ביוֹתֵר.
2
וכֵן בימוֹת הגשמים,
אִם יהיה יוֹם צח,
יֵראה הירֵח יוֹתֵר מִמה שיֵראה בימוֹת החמה,
לפי שבימוֹת הגשמים אִם יהיה צח,
יהיה האויר זך הרבֵה ויֵראה הרקיע בטֹהר יתֵר,
מִפני שאין שם אבק שיִתערֵב באויר.
אבל בימוֹת החמה יהיה האויר כאִלוּ הוּא מעוּשן מִפני האבק,
ולֹא יֵראה הירֵח הקטן.
3
וכל זמן שתִמצא קשת הראיה והאֹרך הרִאשוֹן שתערֹך לה עִם שני הקִצין שלהם בצִמצוּם יהיה הירֵח קטן ביתֵר,
ולֹא יֵראה אלא במקוֹם גבֹה ביוֹתֵר; ואִם תִמצא קשת הראיה והאֹרך הרִאשוֹן ארוּכין הרבֵה,
והוֹסיפוּ על סוֹף הקִצין שלהן מעלוֹת יֵראה הירֵח גדוֹל.
וּלפי אֹרך הקשת והאֹרך הרִאשוֹן יהיה גדלוֹ וּגליתוֹ לכֹל.
4
לפיכך ראוּי לבית דין לשוּם שני דברים אֵלוּ בלִבם,
שהֵם זמן הראיה וּמקוֹמה,
ושוֹאלין את העֵדים:
'באי זה מקוֹם ראיתם?',
שאִם היתה קשת הראיה קצרה ויתֵן החשבוֹן שיֵראה בצִמצוּם,
כגוֹן שהיתה קשת הראיה תֵשע מעלוֹת וחמִשה חלקים,
והיה האֹרך הרִאשוֹן שלֹש עשרֵה מעלוֹת בשוה,
וּבאוּ עֵדים שראוּהוּ:
אִם היה בימוֹת החמה אוֹ שהיוּ במקוֹם נמוּך חוֹששין להן וּבוֹדקין אוֹתן הרבֵה; ואִם היה בימוֹת הגשמים אוֹ במקוֹם גבֹה ביוֹתֵר ודאי יֵראה,
אִם לֹא יהיוּ שם עבים המבדילין.
5
עֵדים שראוּ את החֹדש בִזמנוֹ וּבאוּ והֵעידוּ,
וקִבלוּם בית דין וקִדשוּ את החֹדש הזה הרִאשוֹן,
וּמנוּ תִשעה ועשרים יוֹם מִן היוֹם המקוּדש,
וליל שלֹשים לֹא נִראה הירֵח מִפני שאי אפשר לוֹ להֵראוֹת אוֹ מִפני שכִסוּהוּ עבים,
והרי בית דין מצפין לוֹ כל יוֹם שלֹשים כמוֹ שבֵארנוּ ולֹא באוּ עֵדים,
ועִברוּ את החֹדש,
ונִמצא יוֹם רֹאש החֹדש השֵני יוֹם אחד וּשלֹשים,
כמוֹ שבֵארנוּ.
6
והִתחילוּ לִמנוֹת תִשעה ועשרים יוֹם מִן יוֹם רֹאש החֹדש השֵני,
וליל שלֹשים לֹא נִראה הירֵח אִם תֹאמר שכך מעברין חֹדש זה ועוֹשין אוֹתוֹ שלֹשים,
וקוֹבעין רֹאש החֹדש השלישי יוֹם אחד וּשלֹשים,
כך אפשר שלֹא יֵראה הירֵח בליל שלֹשים גם מֵחֹדש זה,
ונִמצאוּ מעברין והוֹלכין ועוֹשין חדשים שלֹשים אחר שלֹשים כל השנה כוּלה,
ונִמצא בחֹדש אחרוֹן אפשר שיֵראה הירֵח בליל חמִשה ועשרים בוֹ אוֹ בליל שִשה ועשרים,
ואין לך דבר שחוֹק והפסֵד יתֵר מִזה.
7
ואל תֹאמר שהדבר הזה דבר שאינוֹ מצוּי הוּא שלֹא יֵראה הירֵח בכל השנה; אלא דבר קרוֹב הוּא הרבֵה,
וּפעמים רבוֹת יארע זה וכיוֹצֵא בוֹ בִמדינוֹת שזמן הגשמים שם ארֹך והעבים רבים.
שאין אנוּ אוֹמרין שלֹא יֵראה הירֵח בכל השנה,
אלא שלֹא יֵראה בִתחִלת החדשים,
ויֵראה אחר כך בימים; פעמים לֹא יֵראה מִפני שאי אפשר לוֹ שיֵראה,
וחדשים שאפשר שיֵראה בהם,
לֹא יֵראה מִפני העבים אוֹ מִפני שהיה קטן ביוֹתֵר,
ולֹא נִתכוֵּן אדם לִראוֹתוֹ.
8
אלא הקבלה שביד החכמים איש מִפי איש מִפי מֹשה רבֵנוּ כך היא:
שבִזמן שלֹא יֵראה הירֵח בִתחִלת החדשים חֹדש אחר חֹדש,
בית דין קוֹבעין חֹדש מעוּבר מִשלֹשים יוֹם וחֹדש חסֵר מִתִשעה ועשרים יוֹם.
וכֵן מחשבין וקוֹבעין חֹדש מעוּבר וחֹדש חסֵר בִקביעה,
לֹא בקִדוּש,
שאין מקדשין אלא על הראיה.
וּפעמים עוֹשין מלֵא אחר מלֵא אוֹ חסֵר אחר חסֵר,
כמוֹ שיֵראה להם מִן החשבוֹן.
9
וּמִתכוּנין לעוֹלם בחשבוֹנם שאִם יֵראה הירֵח בחֹדש הבא יֵראה בִזמנוֹ אוֹ בליל עִבוּרוֹ,
לֹא שיֵראה קֹדם זמנוֹ שהוּא ליל שמוֹנה ועשרים.
וּבחשבוֹנוֹת הראיה האֵלוּ שבֵארנוּ יתבאֵר לך ותֵדע מתי אפשר שיֵראה וּמתי אי אפשר שיֵראה,
ועל זה סוֹמכין וּמעברין חֹדש אחר חֹדש,
אוֹ עוֹשין חֹדש חסֵר אחר חֹדש חסֵר.
וּלעוֹלם אין פוֹחתין מֵארבעה חדשים המעוּברין בשנה,
ולֹא מוֹסיפין על שמוֹנה חדשים המעוּברין.
וגם לעִבוּר חדשים אֵלוּ שמעברין לפי חשבוֹן עוֹשין סעוּדת עִבוּר החֹדש שאמרנוּ בפרק שלישי.
10
וכל שתִמצא בתלמוּד מִדברים שמראין שבית דין סוֹמכין על החשבוֹן,
וּמִפי מֹשה מִסיני שהדבר מסוּר להם והרשוּת בידם לחסֵר אוֹ לעבֵר,
וכֵן זה שחִסֵר רבי תִשעה חדשים בשנה וכל כיוֹצֵא בזה הכֹל על עִקר זה הוּא בנוּי,
בִזמן שלֹא נִראה החֹדש בִזמנוֹ.
11
וכֵן זה שאמרוּ חכמים שמעברין את החֹדש לצֹרך,
הוּא בחדשים אֵלוּ שמעברין אוֹתן לפי חשבוֹן ועוֹשין אחד מלֵא ואחד חסֵר,
ויֵש להן לעבֵר חֹדש אחר חֹדש אוֹ לחסֵר בזה הוּא שמעברין לצֹרך,
מִפני שלֹא נִראה הירֵח בִזמנוֹ.
אבל בעֵת שיֵראה הירֵח בִזמנוֹ,
שהוּא תחִלת היוֹתוֹ נִראה אחר שנִתקבֵץ עִם השמש מקדשין לעוֹלם,
ואי אפשר לֹא לִדחוֹת ולֹא לעבֵר.
12
וכל הדברים האֵלוּ בִזמן שיֵש שם בית דין וסוֹמכין על הראיה.
אבל בִזמנים אֵלוּ אין סוֹמכין אלא על הקביעה בזה החשבוֹן האמצעי הפשוּט בפי כל ישראֵל,
כמוֹ שבֵארנוּ בהלכוֹת אֵלוּ.
13
יתבאֵר בסִפרי חשבוֹן התקוּפוֹת והגימטריאוֹת,
שאִם יֵראה הירֵח בארץ ישראֵל יֵראה בכל מדינוֹת העוֹלם שהֵם למערב ארץ ישראֵל וּמכוּוּנוֹת כנגדה.
ואִם יתֵן החשבוֹן שלֹא יֵראה בארץ ישראֵל אפשר שיֵראה בִמדינוֹת אחֵרוֹת שהֵן למערב ארץ ישראֵל וּמכוּוּנוֹת כנגדה.
לפיכך, אִם יֵראה הירֵח בִמדינה שהיא למערב ארץ ישראֵל אין בזה ראיה שנִראה הירֵח בארץ ישראֵל.
14
אבל אִם לֹא יֵראה הירֵח בראשי ההרים במדינה המערבית המכוּוּנת כנגד ארץ ישראֵל בידוּע שלֹא נִראה בארץ ישראֵל.
15
וכֵן אִם לֹא יֵראה הירֵח בארץ ישראֵל בידוּע שלֹא יֵראה בכל מדינוֹת העוֹלם שהֵן למִזרח ארץ ישראֵל וּמכוּוּנוֹת כנגדה.
ואִם יֵראה בארץ ישראֵל אפשר שיֵראה בִמדינוֹת מִזרחיוֹת ואפשר שלֹא יֵראה.
לפיכך, אִם יֵראה בִמדינה שהיא למִזרח ארץ ישראֵל וּמכוּוּנת כנגדה בידוּע שנִראה בארץ ישראֵל; ואִם לֹא יֵראה במדינה המִזרחית אין בזה ראיה,
אלא אפשר שיֵראה בארץ ישראֵל.
16
וכל אֵלוּ הדברים בשהיוּ המדינוֹת שבמערב ושבמִזרח מכוּוּנוֹת,
כגוֹן שהיוּ נוֹטוֹת לִצפוֹן העוֹלם מִשלֹשים מעלוֹת עד חמֵש וּשלֹשים.
אבל אִם היוּ נוֹטוֹת לצפוֹן יתֵר מִזה אוֹ פחוֹת מִשפטים אחֵרים יֵש להן,
שהרי אינן מכוּוּנוֹת כנגד ארץ ישראֵל.
:וּדברים אֵלוּ שבֵארנוּ בערי מִזרח וּמערב אינן אלא להגיד כל מִשפטי הראיה להגדיל תוֹרה וּלהאדירה,
לֹא שיִהיוּ בני מִזרח אוֹ בני מערב סוֹמכין על ראית הירֵח אוֹ תוֹעיל להם כלוּם,
אלא לעוֹלם אין סוֹמכין אלא על קִדוּש בית דין שבארץ ישראֵל,
כמוֹ שבֵארנוּ כמה פעמים.