1
כל שאמרנוּ מִקביעת רֹאש החֹדש על הראיה ועִבוּר השנה מִפני הזמן אוֹ מִפני הצֹרך אין עוֹשין אוֹתוֹ אלא סנהדרין שבארץ ישראֵל,
אוֹ בית דין הסמוּכין בארץ ישראֵל שנתנוּ להן הסנהדרין רשוּת,
שכך נאמר למֹשה ואהרֹן:
"החֹדש הזה לכם רֹאש חדשים" ,
וּמִפי השמוּעה למדוּ איש מֵאיש מִמֹשה רבֵנוּ שכך הוּא פֵרוּש הדבר:
עֵדוּת זוֹ תִהיה מסוּרה לכם,
וּלכל העוֹמֵד אחריהן בִמקוֹמן.
אבל בִזמן שאין שם סנהדרין בארץ ישראֵל אין קוֹבעין חדשים ואין מעברין שנים,
אלא בחשבוֹן זה שאנוּ מחשבין בוֹ היוֹם.
2
ודבר זה הלכה למֹשה מִסיני הוּא,
שבִזמן שיֵש סנהדרין קוֹבעין על הראיה,
וּבִזמן שאין שם סנהדרין קוֹבעין על חשבוֹן זה שאנוּ מחשבין בוֹ היוֹם,
ואין נִזקקין לראיה,
אלא פעמים שיִהיה יוֹם שקוֹבעין בוֹ בחשבוֹן זה הוּא יוֹם הראיה,
אוֹ קוֹדֵם לוֹ ביוֹם אוֹ אחריו ביוֹם.
וזה שיִהיה אחר הראיה ביוֹם פלא הוּא,
וּבארצוֹת שהֵן למערב ארץ ישראֵל.
3
וּמֵאימתי הִתחילוּ כל ישראֵל לחשֵב בחשבוֹן זה? מִסוֹף חכמי תלמוּד,
בעֵת שחרבה ארץ ישראֵל ולֹא נִשאר שם בית דין קבוּע.
אבל בימי חכמי מִשנה,
וכֵן בימי חכמי תלמוּד עד ימי אביי ורבא על קביעת ארץ ישראֵל היוּ סוֹמכין.
4
כשהיתה סנדרי קימת והיוּ קוֹבעין על הראיה,
היוּ בני ארץ ישראֵל וכל המקוֹמוֹת שמגיעין אליהם שלוּחי תִשרי עוֹשין ימים טוֹבים יוֹם אחד בִלבד,
וּשאר המקוֹמוֹת הרחוֹקוֹת שאין שלוּחי תִשרי מגיעין אליהם היוּ עוֹשין שני ימים מִספֵק,
לפי שלֹא היוּ יוֹדעין יוֹם שקבעוּ בוֹ בני ארץ ישראֵל את החֹדש.
5
בזמן הזה שאין שם סנהדרין,
וּבית דין של ארץ ישראֵל קוֹבעין על חשבוֹן זה,
היה מִן הדין שיִהיוּ כל המקוֹמוֹת עוֹשין יוֹם טוֹב אחד בִלבד,
אפִלוּ המקוֹמוֹת הרחוֹקוֹת שבחוּצה לארץ,
כמוֹ בני ארץ ישראֵל,
שהכֹל על חשבוֹן אחד סוֹמכים וקוֹבעין.
אבל תקנת חכמים היא שיִזהרוּ במִנהג אבוֹתיהם שבידיהם.
6
לפיכך, כל מקוֹם שלֹא היוּ שלוּחי תִשרי מגיעין אֵליו כשהיוּ השלוּחין יוֹצאין יעשוּ שני ימים,
ואפִלוּ בזמן הזה,
כמוֹ שהיוּ עוֹשין בִזמן שבני ארץ ישראֵל קוֹבעין על הראיה.
וּבני ארץ ישראֵל בזמן הזה עוֹשין יוֹם אחד כמִנהגן,
שמֵעוֹלם לֹא עשוּ שני ימים.
נִמצא יוֹם טוֹב שֵני שאנוּ עוֹשין בגלוּיוֹת בזמן הזה מִדִברי סוֹפרים שתִקנוּ דבר זה.
7
יוֹם טוֹב של רֹאש השנה,
בִזמן שהיוּ קוֹבעין על הראיה,
היוּ רֹב בני ארץ ישראֵל עוֹשין אוֹתוֹ שני ימים מִספֵק,
לפי שלֹא היוּ יוֹדעים יוֹם שקבעוּ בוֹ בית דין את החֹדש,
שאין השלוּחים יוֹצאים ביוֹם טוֹב.
8
ולֹא עוֹד,
אלא אפִלוּ בירוּשלים עצמה שהיא מקוֹם בית דין,
פעמים רבוֹת היוּ עוֹשין יוֹם טוֹב של רֹאש השנה שני ימים,
שאִם לֹא באוּ עֵדים כל יוֹם שלֹשים,
נוֹהגין היוּ באוֹתוֹ היוֹם שמצפין לעֵדים קֹדש וּלמחר קֹדש.
והוֹאיל והיוּ עוֹשין אוֹתוֹ שני ימים ואפִלוּ בִזמן הראיה,
הִתקינוּ שיהוּ עוֹשים אפִלוּ בני ארץ ישראֵל אוֹתוֹ תמיד שני ימים בזמן הזה שקוֹבעין על החשבוֹן.
הִנֵה למדתה שאפִלוּ יוֹם טוֹב שֵני של רֹאש השנה בזמן הזה מִדִברי סוֹפרים.
9
אין עשית יוֹם אחד תלוּיה בִקריבת המקוֹם.
כיצד? אִם יהיה מקוֹם בינוֹ וּבין ירוּשלים מהלך חמִשה ימים אוֹ פחוֹת,
שבודאי אפשר שיגיעוּ להם שלוּחים אין אוֹמרין שאנשי מקוֹם זה עוֹשין יוֹם טוֹב אחד,
שמי יֹאמר לנוּ שהיוּ שלוּחין יוֹצאין למקוֹם זה? שמא לֹא היוּ שלוּחין יוֹצאין למקוֹם זה מִפני שלֹא היוּ שם ישראֵל,
ואחר שחזרוּ לִקבֹע על החשבוֹן ישבוּ שם ישראֵלים,
שהֵן חיבין לעשוֹת שני ימים; אוֹ מִפני שהיה חֵרוּם בדרך,
כדרך שהיה בין יהוּדה וגליל בימי חכמי מִשנה,
אוֹ מִפני שהיוּ הגוֹים מוֹנעין את השלוּחין לעבֹר ביניהן.
10
ואִלוּ היה הדבר תלוּי בִקריבת המקוֹם,
היוּ כל בני מִצרים עוֹשין יוֹם אחד,
שהרי אפשר שיגיעוּ להן שלוּחי תִשרי,
שאין בין ירוּשלים וּמִצרים על דרך אשקלוֹן אלא מהלך שמוֹנה ימים אוֹ פחוֹת,
וכֵן רֹב סוּריא.
הא למדת שאין הדבר תלוּי בִהיוֹת המקוֹם קרוֹב.
11
נִמצא עִקר דבר זה על דרך זוֹ כך הוּא:
כל מקוֹם שיֵש בינוֹ וּבין ירוּשלים מהלך יתֵר על עשרה ימים גמוּרין עוֹשין שני ימים לעוֹלם כמִנהגם מִקֹדם,
שאין שלוּחי כל תִשרי ותִשרי מגיעין אלא למקוֹם שבינוֹ וּבין ירוּשלים מהלך עשרה ימים אוֹ פחוֹת.
וכל מקוֹם שבינוֹ וּבין ירוּשלים מהלך עשרה ימים בשוה אוֹ פחוֹת,
שאפשר שהיוּ שלוּחין מגיעין אֵליו רוֹאים:
אִם אוֹתוֹ המקוֹם מֵארץ ישראֵל שהיוּ בה ישראֵל בִשעת הראיה בכִבוּש שֵני,
כגוֹן אוּשא וּשפרעם ולֹד ויבנה ונֹב וּטבריה וכיוֹצֵא בהן עוֹשין יוֹם אחד בִלבד; ואִם אוֹתוֹ המקוֹם מִסוּריא,
כגוֹן צֹר ודמשק ואשקלוֹן וכיוֹצֵא בהן,
אוֹ מִחוּצה לארץ,
כגוֹן מִצרים ועמוֹן וּמוֹאב וכיוֹצֵא בהן עוֹשים כמִנהג אבוֹתיהן שבידיהם:
אִם יוֹם אחד יוֹם אחד,
ואִם שני ימים שני ימים.
12
מקוֹם שבינוֹ וּבין ירוּשלים עשרה אוֹ פחוֹת מֵעשרה,
והוּא סוּריא אוֹ חוּצה לארץ ואין להם מִנהג,
אוֹ שהיא עיר שנִתחדשה במִדבר ארץ ישראֵל,
אוֹ מקוֹם ששכנוּ בוֹ ישראֵל עתה עוֹשין שני ימים כמִנהג רֹב העוֹלם.
וכל יוֹם טוֹב שֵני מִדִברי סוֹפרים,
ואפִלוּ יוֹם טוֹב שֵני של רֹאש השנה,
שהכֹל עוֹשין אוֹתוֹ בזמן הזה.
13
זה שאנוּ מחשבין בזמן הזה כל אחד ואחד בעירוֹ,
ואוֹמרים שרֹאש חֹדש יוֹם פלוֹני ויוֹם טוֹב ביוֹם פלוֹני לֹא בחשבוֹן שלנוּ אנוּ קוֹבעין ולֹא עליו אנוּ סוֹמכין,
שאין מעברין שנים וקוֹבעין חדשים בחוּצה לארץ,
ואין אנוּ סוֹמכין אלא על חשבוֹן בני ארץ ישראֵל וּקביעתם.
וזה שאנוּ מחשבין לגלוֹת הדבר בִלבד,
כיון שאנוּ יוֹדעין שעל חשבוֹן זה הֵם סוֹמכין,
אנוּ מחשבין לידע יוֹם שקבעוּ בוֹ בני ארץ ישראֵל אי זה יוֹם הוּא.
וּבִקביעת בני ארץ ישראֵל אוֹתוֹ הוּא שיִהיה רֹאש חֹדש אוֹ יוֹם טוֹב,
לֹא מִפני חשבוֹן שאנוּ מחשבים.