1
שנה מעוּברת היא השנה שמוֹסיפין בה חֹדש.
ואין מוֹסיפין לעוֹלם אלא אדר,
ועוֹשין אוֹתה שנה שני אדרין:
אדר רִאשוֹן ואדר שֵני.
וּמִפני מה מוֹסיפין חֹדש זה? מִפני זמן האביב,
כדי שיִהיה הפסח באוֹתוֹ זמן,
שנאמר: "שמוֹר את חֹדש האביב" שיִהיה חֹדש זה בִזמן האביב.
ולוּלי הוֹספת החֹדש הזה,
היה הפסח בא פעמים בימוֹת החמה וּפעמים בימוֹת הגשמים.
2
על שלֹשה סימנין מעברין את השנה:
על התקוּפה,
ועל האביב,
ועל פֵרוֹת האילן.
כיצד? בית דין מחשבין ויוֹדעים:
אִם תִהיה תקוּפת ניסן בשִשה עשר בניסן אוֹ אחר זמן זה מעברין אוֹתה השנה,
ויעשוּ אוֹתוֹ ניסן אדר שֵני כדי שיִהיה הפסח בִזמן האביב.
ועל סימן זה סוֹמכין וּמעברין,
ואין חוֹששין לסימן אחֵר.
3
וכֵן אִם ראוּ בית דין שעדין לֹא הִגיע האביב,
אלא עדין אפֵל הוּא,
ולֹא צמחוּ פֵרוֹת האילן שדרכן לִצמֹח בִזמן הפסח סוֹמכין על שני סימנין אֵלוּ,
וּמעברין את השנה.
ואף על פי שהתקוּפה קֹדם לשִשה עשר בניסן הרי הֵן מעברין,
כדי שיִהיה האביב מצוּי להקריב מִמנוּ עֹמר התנוּפה בשִשה עשר בניסן,
וּכדי שיִהיוּ הפֵרוֹת צוֹמחין כדרך כל זמן האביב.
4
ועל שלֹש ארצוֹת היוּ סוֹמכין באביב:
על ארץ יהוּדה,
ועל עֵבר הירדֵן,
ועל הגליל.
אִם הִגיע האביב בִשתי ארצוֹת מֵאֵלוּ וּבאחת לֹא הִגיע אין מעברין.
ואִם הִגיע באחת מֵהן ולֹא הִגיע בִשתים מעברין,
אִם עדין לֹא צמחוּ פֵרוֹת האילן.
ואֵלוּ הֵן הדברים שהֵן העִקר שמעברין בִשבילן כדי לִהיוֹת השנים שני החמה.
5
ויֵש שם דברים אחֵרים שהיוּ בית דין מעברין בִשבילן מִפני הצֹרך,
ואֵלוּ הֵן:
מִפני הדרכים שאינן מתוּקנין,
ואין העם יכוֹלין לעלוֹת מעברין את השנה עד שיִפסקוּ הגשמים ויתקנוּ הדרכים; וּמִפני הגשרים שנהרסוּ,
ונִמצאוּ הנהרוֹת מפסיקין וּמוֹנעין את העם אוֹ מסכנין בעצמן וּמֵתים מעברין את השנה עד שיתקנוּ הגשרים; וּמִפני תנוּרי פסחים שאבדוּ בגשמים,
ואין להם מקוֹם לִצלוֹת את פִסחיהן מעברין את השנה עד שיִבנוּ התנוּרים וייבשוּ; וּמִפני גלוּיוֹת ישראֵל שנעקרוּ מִמקוֹמן ועדין לֹא הִגיעוּ לירוּשלים מעברין את השנה כדי שיִהיה להם פנאי להגיע.
6
אבל אין מעברין את השנה לֹא מִפני השלג ולֹא מִפני הצִנה ולֹא מִפני גלוּיוֹת ישראֵל שעדין לֹא נעקרוּ מִמקוֹמן; ולֹא מִפני הטוּמאה,
כגוֹן שהיוּ רֹב הקהל אוֹ רֹב הכֹהנים טמֵאים אין מעברין את השנה כדי שיִהיה להם פנאי לִטהֵר ויעשוּ בטהרה,
אלא יֵעשה בטוּמאה.
ואִם עִברוּ את השנה מִפני הטוּמאה הרי זוֹ מעוּברת.
7
יֵש דברים שאין מעברין בִשבילן כלל,
אבל עוֹשין אוֹתן סעד לשנה שצריכה עִבוּר מִפני התקוּפה אוֹ מִפני האביב וּפֵרוֹת האילן,
ואֵלוּ הֵן:
מִפני הגדיים והטליים שעדין לֹא נוֹלדוּ אוֹ שהֵן מעט,
וּמִפני הגוֹזלוֹת שלֹא פֵרחוּ אין מעברין בִשביל אֵלוּ כדי שיִהיוּ הגדיים והטליים מצוּיין לפסחים והגוֹזלוֹת מצוּיין לראיה אוֹ למי שנִתחיֵב בקרבן העוֹף,
אבל עוֹשין אוֹתן סעד לשנה.
8
כיצד עוֹשין אוֹתן סעד לשנה? אוֹמרין:
'שנה זוֹ צריכה עִבוּר מִפני התקוּפה שמשכה' אוֹ 'מִפני האביב וּפֵרוֹת האילן שלֹא הִגיעוּ'; 'ועוֹד,
שהגדיים קטנים והגוֹזלוֹת רכים'.
9
אין מעברין את השנה אלא במזוּמנין לה.
כיצד? יֹאמר רֹאש בית דין הגדוֹל לִפלוֹני וּפלוֹני מִן הסנהדרין:
'היוּ מזוּמנין למקוֹם פלוֹני,
שנחשֹב ונִראה ונֵדע אִם שנה זוֹ צריכה עִבוּר אוֹ אינה צריכה'.
ואוֹתן שזוּמנוּ בִלבד הֵן שמעברין אוֹתה.
וּבכמה מעברין אוֹתה? מתחילין בִשלֹשה דינין מִכלל סנהדרי גדוֹלה מִמי שסמכוּ אוֹתן.
אמרוּ שנים:
'לֹא נֵשֵב ולֹא נִראה אִם צריכה עִבוּר אִם לאו',
ואחד אמר:
'נֵשֵב ונִבדֹק' בטֵל יחיד במִעוּטוֹ.
אמרוּ שנים:
'נֵשֵב ונִראה' ואחד אוֹמֵר:
'לֹא נֵשֵב' מוֹסיפין שנים מִן המזוּמנין,
ונוֹשאין ונוֹתנין בדבר.
10
שנים אוֹמרין 'צריכה עִבוּר' וּשלֹשה אוֹמרין 'אינה צריכה' בטלוּ שנים במִעוּטן.
שלֹשה אוֹמרין 'צריכה' וּשנים אוֹמרין 'אינה צריכה' מוֹסיפין שנים מִן המזוּמנין לה,
ונוֹשאין ונוֹתנין וגוֹמרין בשִבעה:
אִם גמרוּ כוּלם לעבֵר אוֹ שלֹא לעבֵר עוֹשין כמה שגמרוּ; ואִם נחלקוּ הוֹלכין אחר הרֹב,
בין לעבֵר בין שלֹא לעבֵר.
וצריך שיִהיה רֹאש בית דין הגדוֹל,
שהוּא רֹאש ישיבה של שִבעים ואחד,
מִכלל השִבעה.
ואִם גמרוּ בִשלֹשה לעבֵר הרי זוֹ מעוּברת,
והוּא שיִהיה הנשיא עִמהם אוֹ שיִרצה.
וּבעִבוּר השנה מתחילין מִן הצד,
וּלקִדוּש החֹדש מתחילין מִן הגדוֹל.
11
אין מוֹשיבין לעִבוּר השנה לֹא מלך ולֹא כֹהֵן גדוֹל:
מלך מִפני חילוֹתיו וּמִלחמוֹתיו,
שמא דעתוֹ נוֹטה בִשבילן לעבֵר אוֹ שלֹא לעבֵר; וכֹהֵן גדוֹל מִפני הצִנה,
שמא לֹא תִהיה דעתוֹ נוֹטה לעבֵר כדי שלֹא יבֹא תִשרי בימי הקֹר,
והוּא טוֹבֵל ביוֹם הכִפוּרים חמֵש טבילוֹת.
12
היה רֹאש בית דין הגדוֹל,
והוּא הנִקרא נשיא,
בדרך רחוֹקה אין מעברין אוֹתה אלא על תנאי אִם ירצה הנשיא.
בא ורצה הרי זוֹ מעוּברת; לֹא רצה אינה מעוּברת.
ואין מעברין את השנה אלא בארץ יהוּדה,
שהשכינה בתוֹכה,
שנאמר: "לשִכנוֹ תִדרשוּ" ; ואִם עִברוּה בגליל מעוּברת.
ואין מעברין אלא ביוֹם; ואִם עִברוּה בלילה אינה מעוּברת.
13
יֵש לבית דין לחשֵב ולידע אי זוֹ שנה תִהיה מעוּברת בכל עֵת שיִרצוּ,
אפִלוּ כמה שנים,
אבל אין אוֹמרין:
'שנה פלוֹנית מעוּברת',
אלא אחר רֹאש השנה הוּא שאוֹמרין:
'שנה זוֹ מעוּברת',
ודבר זה מִפני הדֹחק.
אבל שלֹא בִשעת הדחק אין מוֹדיעין שהיא מעוּברת,
אלא באדר הוּא שאוֹמרין:
'שנה זוֹ מעוּברת',
וחֹדש הבא אינוֹ ניסן אלא אדר שֵני.
אמרוּ לִפני רֹאש השנה:
'שנה זוֹ שתִכנֵס מעוּברת' אינה מעוּברת באמירה זוֹ.
14
הִגיע יוֹם שלֹשים באדר ולֹא עִברוּ עדין השנה לֹא יעברוּ אוֹתה כלל,
שאוֹתוֹ היוֹם ראוּי לִהיוֹת רֹאש חֹדש ניסן,
וּמִשיִכנֵס ניסן ולֹא עִברוּ,
אינן יכוֹלים לעבֵר.
ואִם עִברוּה ביוֹם שלֹשים של אדר הרי זוֹ מעוּברת.
באוּ עֵדים אחר שעִברוּה והֵעידוּ על הירֵח הרי אֵלוּ מקדשין את החֹדש ביוֹם שלֹשים,
ויהי רֹאש חֹדש אדר שֵני.
ואִלוּ קִדשוּהוּ קֹדם שיעברוּ את השנה שוּב לֹא היוּ מעברין,
שאין מעברין בניסן.
15
אין מעברין את השנה בִשנת רעבוֹן,
שהכֹל רצין לבית הגרנוֹת לאכֹל ולִחיוֹת,
ואי אפשר להוֹסיף להם זמן לאִסוּר החדש.
ואין מעברין בשביעית,
שיד הכֹל שוֹלטת על הספיחים,
ולֹא ימצאוּ לקרבן העֹמר וּשתי הלחם.
וּרגילין היוּ לעבֵר בערב שביעית.
16
יֵראה לי שזה שאמרוּ חכמים:
אין מעברין בִשנת רעבוֹן וּבשביעית שלֹא יעברוּ בהן מִפני הצֹרך; אבל אִם היתה השנה ראוּיה להִתעבֵר מִפני התקוּפה אוֹ מִפני האביב וּפֵרוֹת האילן מעברין לעוֹלם בכל זמן.
17
כשמעברין בית דין את השנה כוֹתבין אִגרוֹת לכל המקוֹמוֹת הרחוֹקים,
וּמוֹדיעים אוֹתם שעִברוּה וּמִפני מה עִברוּה,
ועל לשוֹן הנשיא נִכתבוֹת,
ואוֹמֵר להן ש'הִסכמתי אני וחבֵרי והוֹספנוּ על שנה זוֹ כך וכך'.
רצוּ תִשעה ועשרים יוֹם,
רצוּ שלֹשים יוֹם; שחֹדש העִבוּר הרשוּת לבית דין להוֹסיפוֹ מלֵא אוֹ חסֵר,
לאנשים הרחוֹקים שמוֹדיעין אוֹתם.
אבל הֵם לפי הראיה הֵן עוֹשים,
אִם מלֵא אִם חסֵר.