1
אין כשֵר לעֵדוּת החֹדש אלא שני אנשים כשֵרים הראוּיין להעיד בכל דבר ודבר; אבל נשים ועבדים הרי הֵן כִשאר פסוּלי עֵדוּת,
ואין מעידים.
אב וּבנוֹ שראוּ את הירֵח יֵלכוּ לבית דין להעיד,
לֹא מִפני שעֵדוּת החֹדש כשֵרה בִקרוֹבין,
אלא שאִם ימצֵא אחד מֵהן פסוּל מִפני שהוּא גזלן וכיוֹצֵא בזה מִשאר הפסלנוּת יצטרֵף השֵני עִם אחד ויעיד.
וכל הפסוּל לעֵדוּת מִדִברי סוֹפרים,
אף על פי שהוּא כשֵר מִן התוֹרה פסוּל לעֵדוּת החֹדש.
2
דין תוֹרה שאין מדקדקין בעֵדוּת החֹדש.
אפִלוּ קִדשוּ את החֹדש על פי עֵדים,
ונִמצאוּ זוֹממין בעֵדוּת זוֹ הרי זה מקוּדש.
לפיכך היוּ ברִאשוֹנה מקבלין עֵדוּת החֹדש מִכל אדם מיִשראֵל,
שכל ישראֵל בחזקת כשרוּת עד שיִוּדע לך שזה פסוּל.
מִשקִלקלוּ המינים,
והיוּ שוֹכרין אנשים להעיד שראוּ והֵן לֹא ראוּ הִתקינוּ שלֹא יקבלוּ בית דין עֵדוּת החֹדש אלא מֵעֵדים שמכירין בית דין אוֹתם שהֵן כשֵרים,
ושיִהיוּ דוֹרשין וחוֹקרין בעֵדוּתוֹ.
3
לפיכך, אִם לֹא יהיוּ בית דין יוֹדעין את העֵדים שראוּ הירֵח משלחין אנשי העיר שנִראה בה עִם העֵדים שראוּ עֵדים אחֵרים שמזכין אוֹתן לבית דין,
וּמוֹדיעין אוֹתוֹ שאֵלוּ כשֵרין הֵן,
ואחר כך מקבלין מֵהן.
4
בית דין מחשבין בדרכים שהאִצטגנינין מחשבין בהן,
ויוֹדעים הלבנה כשתֵראֵה בחֹדש זה אִם תִהיה בִצפוֹן השמש אוֹ בִדרוֹמה,
ואִם תִהיה רחבה אוֹ קצרה,
וּלהיכן יהיוּ ראשי קרניה נוֹטים.
וּכשיבֹאוּ העֵדים להעיד,
בוֹדקין אוֹתם:
'כיצד ראיתם אוֹתה,
בצפוֹן אוֹ בדרוֹם?',
'להיכן היוּ קרניה נוֹטוֹת?',
'כמה היתה גבוֹהה בִראית עיניכם?',
וכמה היתה רחבה?'.
אִם נִמצאוּ דִבריהם מכוּוּנין למה שנוֹדע בחשבוֹן מקבלין אוֹתן,
ואִם לֹא נִמצאוּ דִבריהם מכוּוּנין אין מקבלין אוֹתן.
5
אמרוּ העֵדים:
'ראינוּהוּ במים' אוֹ 'בעבים' אוֹ 'בעששית',
אוֹ שראוּ מִקצתוֹ ברקיע וּמִקצתוֹ בעבים אוֹ במים אוֹ בעששית אין זוֹ ראיה,
ואין מקדשין על ראיה זֹאת.
אמר אחד:
'ראיתיו גבֹה בעיני כמוֹ שתי קוֹמוֹת',
ואמר השֵני:
'כמוֹ שלֹש קוֹמוֹת היה גבֹה' מִצטרפין.
אמר האחד:
'כמוֹ שלֹש קוֹמוֹת' והשֵני אוֹמֵר:
'כמוֹ חמֵש' אין מִצטרפין.
וּמִצטרֵף האחד מֵהן עִם שֵני שיעיד כמוֹתוֹ אוֹ יהיה ביניהם קוֹמה אחת.
6
אמרוּ: 'ראינוּהוּ בלֹא כוּנה,
וכיון שהִתבוֹננוּ בוֹ ונִתכוֹננוּ לִראוֹתוֹ להעיד,
שוּב לֹא ראינוּהוּ' אין זוֹ עֵדוּת ואין מקדשין עליה,
שמא עבים נִתקשרוּ ונִראוּ כלבנה וכלוּ והלכוּ להן.
אמרוּ עֵדים:
'ראינוּהוּ ביוֹם תִשעה ועשרים שחרית במִזרח קֹדם שתעלה השמש,
וּראינוּהוּ ערבית במערב בליל שלֹשים' הרי אֵלוּ נאמנין,
וּמקדשין על ראיה זוֹ,
שהרי ראוּהוּ בִזמנוֹ; אבל הראיה שאמרוּ שראוּהוּ בשחרית אין נִזקקין לה,
שאין אנוּ אחראין לִראית שחרית,
וּבידוּע שהעבים הֵם שנִתקשרוּ ונִראה להן כלבנה.
וכֵן אִם ראוּהוּ בִזמנוֹ,
וּבליל עִבוּרוֹ לֹא נִראה הרי אֵלוּ נאמנין,
שאין אנוּ אחראין אלא לִראית ליל שלֹשים בִלבד.
7
כיצד מקבלין עֵדוּת החֹדש? כל מי שראוּי להעיד שראה את הירֵח בא לבית דין,
וּבית דין מכניסים אוֹתם כוּלן למקוֹם אחד,
ועוֹשין להן סעוּדוֹת גדוֹלוֹת כדי שיִהיוּ העם רגילין לבֹא.
וזוּג שבא רִאשוֹן בוֹדקין אוֹתוֹ רִאשוֹן בבדיקוֹת שאמרנוּ:
מכניסין את הגדוֹל ושוֹאלין אוֹתוֹ.
נִמצאוּ דבריו מכוּוּנין לחשבוֹן מכניסין את חבֵרוֹ.
נִמצאוּ דִבריהם מכוּוּנין עֵדוּתם קימת.
וּשאר כל הזוּגוֹת שוֹאלין אוֹתן ראשי דברים,
לֹא שצריכין להן,
אלא כדי שלֹא יֵצאוּ בפחי נפש,
כדי שיִהיוּ רגילין לבֹא.
8
ואחר כך,
אחר שתִתקיֵם העֵדוּת רֹאש בית דין אוֹמֵר:
'מקוּדש', וכל העם עוֹנין אחריו:
'מקוּדש, מקוּדש'.
ואין מקדשים את החֹדש אלא בִשלֹשה,
ואין מחשבים אלא בִשלֹשה,
ואין מקדשין אלא חֹדש שנִראה בִזמנוֹ,
ואין מקדשין אלא ביוֹם.
ואִם קִדשוּהוּ בלילה אינוֹ מקוּדש.
:אפִלוּ ראוּהוּ בית דין וכל ישראֵל,
ולֹא אמרוּ בית דין 'מקוּדש' עד שחשֵכה ליל אחד וּשלֹשים,
אוֹ שנחקרוּ העֵדים ולֹא הִספיקוּ בית דין לוֹמר 'מקוּדש' עד שחשֵכה ליל אחד וּשלֹשים אין מקדשין אוֹתוֹ,
ויהיה החֹדש מעוּבר,
ולֹא יהיה רֹאש החֹדש אלא יוֹם אחד וּשלֹשים,
אף על פי שנִראה בליל שלֹשים,
שאין הראיה קוֹבעת,
אלא בית דין שאמרוּ 'מקוּדש' הֵם שקוֹבעין.
9
ראוּהוּ בית דין עצמן בסוֹף יוֹם תִשעה ועשרים:
אִם עדין לֹא יצא כוֹכב בלילי שלֹשים בית דין אוֹמרין 'מקוּדש,
מקוּדש', שעדין יוֹם הוּא; ואִם ראוּהוּ בליל שלֹשים אחר שיצאוּ שני כוֹכבים למחר מוֹשיבין שני דינין אֵצל אחד מֵהן,
ויעידוּ הֵם השנים בִפני השלֹשה,
ויקדשוּהוּ השלֹשה.
10
בית דין שקִדשוּ את החֹדש,
בין שוֹגגין בין מוּטעין בין אנוּסין הרי זה מקוּדש,
וחיבין הכֹל לתקֵן המוֹעדוֹת על יוֹם שקִדשוּ בוֹ.
אף על פי שזה ידע שטעוּ חיב לִסמֹך עליהן,
שאין הדבר מסוּר אלא להם,
וּמי שצִוּה לִשמֹר המוֹעדוֹת הוּא צִוּה לִסמֹך עליהן,
שנאמר: "אשר תִקראוּ אֹתם" .