הִלכוֹת קִדוּש החֹדש:
מִצות עשֵה אחת,
והיא לחשֵב ולידע ולִקבֹע באי זה יוֹם הוּא תחִלת כל חֹדש וחֹדש מֵחדשי השנה.
וּבֵאוּר מִצוה זוֹ בִפרקים אֵלוּ.
1
חדשי השנה הֵן חדשי הלבנה,
שנאמר: "עֹלת חֹדש בחדשוֹ" ,
ונאמר: "החֹדש הזה לכם רֹאש חדשים" .
כך אמרוּ חכמים:
הראה לוֹ הקדוֹש ברוּך הוּא למֹשה במראֵה הנבוּאה דמוּת לבנה,
ואמר לוֹ:
כזה ראֵה וקדֵש.
והשנים שאנוּ מחשבין הֵם שני החמה,
שנאמר: "שמוֹר את חֹדש האביב" .
2
וכמה יתֵרה שנת החמה על שנת הלבנה? קרוֹב מֵאחד עשר יוֹם.
לפיכך, כשיִתקבֵץ מִן התוֹספת הזֹאת כמוֹ שלֹשים יוֹם אוֹ פחוֹת מעט אוֹ יתֵר מעט מוֹסיפין חֹדש אחד,
ועוֹשין אוֹתה שנה שלֹשה עשר חֹדש,
והיא נִקרֵאת שנה מעוּברת,
שאי אפשר לִהיוֹת השנה שנים עשר חֹדש וכך וכך ימים,
שנאמר: "לחדשי השנה" חדשים אתה מוֹנה לשנה ואין אתה מוֹנה ימים.
3
הלבנה נִסתרת בכל חֹדש וחֹדש ואינה נִראית כמוֹ שני ימים אוֹ פחוֹת אוֹ יתֵר:
כמוֹ יוֹם אחד קֹדם שתִדבק בשמש בסוֹף החֹדש,
וּכמוֹ יוֹם אחד אחר שתִדבק בשמש,
ותֵראה במערב בערב.
וּבליל שתֵראה בערב אחר שנִסתרה הוּא תחִלת החֹדש,
וּמוֹנין מֵאוֹתוֹ היוֹם תִשעה ועשרים יוֹם.
ואִם יֵראה הירֵח ליל שלֹשים יהיה יוֹם שלֹשים רֹאש החֹדש; ואִם לֹא יֵראה יהיה רֹאש החֹדש יוֹם אחד וּשלֹשים,
ויהיה יוֹם שלֹשים מֵחֹדש שעבר.
ואין נִזקקין לירֵח בליל אחד וּשלֹשים,
בין שנִראה בין שלֹא נִראה,
שאין לך חֹדש לבנה יתֵר על שלֹשים יוֹם.
4
חֹדש שיִהיה תִשעה ועשרים ויֵראה הירֵח בליל שלֹשים נִקרא חֹדש חסֵר.
ואִם לֹא יֵראה הירֵח,
ויהיה החֹדש שעבר שלֹשים יוֹם נִקרא חֹדש מעוּבר,
ונִקרא חֹדש מלֵא.
וירֵח שיֵראה בליל שלֹשים הוּא הנִקרא ירֵח שנִראה בִזמנוֹ.
ואִם נִראה בליל אחד וּשלֹשים ולֹא נִראה בליל שלֹשים הוּא הנִקרא ירֵח שנִראה בליל עִבוּרוֹ.
5
אין ראית הירֵח מסוּרה לכל אדם כמוֹ שבת ברֵאשית שכל אחד מוֹנה שִשה ושוֹבֵת בשביעי,
אלא לבית דין הדבר מסוּר,
עד שיקדשוּהוּ בית דין ויקבעוּ אוֹתוֹ היוֹם רֹאש חֹדש הוּא שיִהיה רֹאש חֹדש,
שנאמר: "החֹדש הזה לכם" עֵדוּת זוֹ תִהיה מסוּרה לכם.
6
בית דין מחשבין בחשבוֹנוֹת כדרך שמחשבין האִצטגנינין שיוֹדעים מקוֹמוֹת הכוֹכבים וּמהלכם,
וחוֹקרין וּמדקדקין עד שיֵדעוּ אִם אפשר שיֵראה הירֵח בִזמנוֹ,
שהוּא ליל שלֹשים,
אוֹ אין אפשר.
אִם ידעוּ שאפשר שיֵראה יוֹשבין וּמצפין לעֵדים כל היוֹם כוּלוֹ,
שהוּא יוֹם שלֹשים:
אִם באוּ עֵדים וּדרשוּם וחקרוּם כהלכה ונאמנוּ דִבריהם מקדשין אוֹתוֹ; ואִם לֹא נִראה ולֹא באוּ עֵדים משלימין שלֹשים,
ויהיה חֹדש מעוּבר.
ואִם ידעוּ בחשבוֹן שאין אפשר שיֵראה אין יוֹשבין יוֹם שלֹשים ואין מצפין לעֵדים,
ואִם באוּ עֵדים יוּדע בודאי שהֵן עֵדי שקר,
אוֹ שנִראת להן דמוּת לבנה מִן העבים,
ואינה הלבנה הוּדאית.
7
מִצות עשֵה מִן התוֹרה על בית דין שיחשבוּ ויֵדעוּ אִם יֵראה הירֵח אוֹ לֹא יֵראה,
ושיִדרשוּ את העֵדים עד שיקדשוּ את החֹדש,
וישלחוּ ויוֹדיעוּ את שאר העם באי זה יוֹם הוּא רֹאש חֹדש כדי שיֵדעוּ באי זה יוֹם הֵן המוֹעדוֹת,
שנאמר: "אשר תִקראוּ אֹתם מִקראי קֹדש" ,
ונאמר: "ושמרת את החוּקה הזֹאת למוֹעדה" .
8
אין מחשבין וקוֹבעין חדשים וּמעברין שנים אלא בארץ ישראֵל,
שנאמר: "כי מִציוֹן תֵצֵא תוֹרה וּדבר יי מירוּשלִם" .
ואִם היה אדם גדוֹל בחכמה ונִסמך בארץ ישראֵל,
ויצא לחוּצה לארץ ולֹא הִניח בארץ ישראֵל כמוֹתוֹ הרי זה מחשֵב וקוֹבֵע חדשים וּמעבֵר שנים בחוּצה לארץ.
ואִם נוֹדע לוֹ שנעשה בארץ ישראֵל אדם גדוֹל כמוֹתוֹ,
ואין צריך לוֹמר גדוֹל מִמנוּ הרי זה אסוּר לִקבֹע וּלעבֵר בחוּצה לארץ; ואִם עבר וקבע ועִבֵר לֹא עשה כלוּם.