1
המוֹכֵר שמכר קרקע אוֹ מִטלטלין,
וזִכה בהן ללוֹקֵח שלֹא מִדעתוֹ יד הלוֹקֵח על העליוֹנה:
אִם רצה לִקח אין המוֹכֵר יכוֹל לחזֹר בוֹ,
ואִם לֹא רצה תחזֹר לִבעליה.
לפיכך כוֹתבין שטר למוֹכֵר אף על פי שאין הלוֹקֵח עִמוֹ,
וּלעוֹלם הלוֹקֵח נוֹתֵן שכר הסוֹפֵר,
ואפִלוּ מכר שדֵהוּ מִפני רעתה.
2
וכֵן העבד שמכר אוֹ קנה אוֹ נתן מתנה אוֹ נִתנה לוֹ יד האדוֹן על העליוֹנה:
אִם רצה לקיֵם מעשיו הרי אֵלוּ קימין,
ואִם לֹא רצה בטלוּ כל מעשיו.
וּבִדברים בִלבד הוּא שמקיֵם האדוֹן אוֹ מבטֵל,
ואינוֹ צריך לִקנוֹת מִמנוּ כלוּם.
3
וכֵן האִשה שמכרה אוֹ נתנה מתנה,
בין בנִכסי בעלה בין בנִכסי צֹאן ברזל שהִכניסה לוֹ,
בין בִדברים שיִחֵד לה בִכתוּבתה בין בנִכסי מלוֹג,
בין בקרקעוֹת בין במִטלטלין,
וכֵן אִם לקחה אוֹ נִתן לה מתנה יד הבעל על העליוֹנה:
רצה לקיֵם; רצה לבטֵל הכֹל.
:אבל הבעל שמכר אוֹ נתן,
בין קרקע שהִכניסה לוֹ אִשתוֹ בִכתוּבתה אוֹ קרקע שהִכניס לה שוּם מִשלוֹ אוֹ קרקע שיִחֵד לה בִכתוּבתה,
אף על פי שקנוּ מיד האִשה אחר כֵן שקימה מעשיו הרי כל מה שעשה בטֵל,
מִפני שהיא אוֹמרת:
'נחת רוּח עשיתי לבעלי'.
4
מכר אוֹ נתן נִכסי מלוֹג,
בין מקרקעין בין מִטלטלין יד האִשה על העליוֹנה:
רצת לבטֵל מבטלת,
ואִם קימה מעשיו קנוּ הלוֹקחים.
5
בעל שמכר מִטלטלין של נִכסי צֹאן ברזל אוֹ מִטלטלין שנתן לה מִשלוֹ,
אף על פי שאינוֹ רשאי,
אִם עבר וּמכר אוֹ נתן קנוּ הלקוֹחוֹת,
ואין האִשה יכוֹלה להוֹציא מידם.
וכֵן יֵש לוֹ לבעל לִמכֹר כל נכסיו אף על פי שהֵן תחת שִעבוּד הכתוּבה,
ואִם תבֹא לִטרֹף טוֹרפת,
אלא אִם כתבה ללוֹקֵח תחִלה וקנוּ מידה.
6
האִשה שמכרה אוֹ נתנה נִכסי צֹאן ברזל לבעלה לֹא קנה,
ויֵש לה לחזֹר וּלהוֹציא מידוֹ,
כמוֹ שבֵארנוּ בהִלכוֹת אישוּת.
:בית דין שמכרוּ אוֹ שלקחוּ בנִכסי יתוֹמים,
בין בקרקע בין במִטלטלין,
וכֵן האפִטרוֹפין בין שמִנוּ אוֹתם בית דין בין שמִנה אוֹתם אבי יתוֹמים מִקחן מקח וּמִמכרם מִמכר,
אבל מתנתם אינה כלוּם,
שאין אדם נוֹתֵן דבר שאינוֹ שלוֹ.
7
המוֹכֵר אוֹ הנוֹתֵן בשבת,
ואין צריך לוֹמר ביוֹם טוֹב,
אף על פי שמכין אוֹתוֹ מעשיו קימין.
וכֵן כל מי שקנוּ מידוֹ בשבת הקִנין קים,
וכוֹתבין לאחר השבת ונוֹתנין.
:בריך רחמנא דסיען