1
שלֹשה אין מִקחן מקח ואין מִמכרן מִמכר דין תוֹרה:
החֵרֵש והשוֹטה והקטן.
אבל חכמים תִקנוּ שיִהיה החֵרֵש והקטן נוֹשֵא ונוֹתֵן במִטלטלין וּמעשיו קימין,
מִשוּם כדי חייו.
2
החֵרֵש, כיצד נוֹשֵא ונוֹתֵן? חֵרֵש שאינוֹ שוֹמֵע ולֹא מדבֵר אוֹ שמדבֵר ואינוֹ שוֹמֵע כלוּם מוֹכֵר ולוֹקֵח בִרמיזה במִטלטלין,
אבל לֹא בקרקע.
אף במִטלטלין לֹא יתקימוּ מעשיו עד שבוֹדקין אוֹתוֹ בדיקוֹת רבוֹת וּמִתישבין בדבר.
3
אִלֵם ששוֹמֵע ואינוֹ מדבֵר אוֹ מי שנִשתתֵק מִקחוֹ מקח וּמִמכרוֹ מִמכר וּמתנוֹתיו קימוֹת בכֹל,
בין במִטלטלין בין בקרקע.
והוּא שיִבדֵק כדרך שבוֹדקין לגִטין,
אוֹ יכתֹב בִכתב ידוֹ.
4
השוֹטה אין מִקחוֹ מקח ואין מִמכרוֹ מִמכר ואין מתנה מִמתנוֹתיו קימת,
וּבית דין מעמידין אפִטרוֹפוֹס לשוֹטים,
כדרך שמעמידין לקטנים.
5
מי שהוּא עֵת שוֹטה ועֵת שפוּי,
כגוֹן אֵלוּ הנִכפים,
בעֵת שהוּא שפוּי כל מעשיו קימין,
וזוֹכה לעצמוֹ ולאחֵרים ככל בן דעת.
וּצריכין העֵדים לחקֹר הדבר היטֵב,
שמא בסוֹף שפיוּתוֹ וּבִתחִלת שטוּתוֹ עשה מה שעשה.
6
קטן עד שֵש שנים אין הקניתוֹ לאחֵרים כלוּם.
וּמִשֵש שנים עד שיגדיל בוֹדקין אוֹתוֹ:
אִם יוֹדֵע בטיב משא וּמתן מִקחוֹ מקח וּמִמכרוֹ מִמכר וּמתנתוֹ מתנה,
בין בדבר מרוּבה בין בדבר מוּעט,
בין מתנת בריא בין מתנת שכיב מרע.
ודבר זה מִדִברי חכמים,
כמוֹ שבֵארנוּ,
כדי שלֹא יבטֵל ולֹא ימצא מי שיִמכֹר לוֹ ולֹא יקח מִמנוּ.
והכֹל במִטלטלין.
אבל בקרקע אינוֹ מוֹכֵר ולֹא נוֹתֵן עד שיגדיל.
7
במה דברים אמוּרים? בקטן שאין לוֹ אפִטרוֹפוֹס.
אבל אִם היה לוֹ אפִטרוֹפוֹס אין מעשיו כלוּם אפִלוּ במִטלטלין,
אלא מִדעת האפִטרוֹפוֹס,
שאִם רצה לקיֵם מִקחוֹ וּמִמכרוֹ וּמתנוֹתיו במִטלטלין מקיֵם.
8
בוֹדקין את הקטן לידע אִם יוֹדֵע טיב משא וּמתן אוֹ אינוֹ יוֹדֵע עד שיגדיל,
לפי שיֵש שם קטן נבוֹן שהוּא יוֹדֵע והוּא בן שבע,
ויֵש אחֵר שאפִלוּ הוּא בן שלֹש עשרֵה אינוֹ יוֹדֵע טיב משא וּמתן.
:קטן היוֹדֵע בטיב משא וּמתן שאין לוֹ אפִטרוֹפוֹס שנשא ונתן במִטלטלין וטעה דינוֹ כדין הגדוֹל:
פחוֹת מִשתוּת מחילה; שתוּת תחזֹר ההוֹניה; יתֵר על שתוּת בטֵל המקח,
כמוֹ שבֵארנוּ.
:אני אוֹמֵר שאין מקח הקטן וּמִמכרוֹ קימין במִטלטלין אלא בשמשך אוֹ הִמשיך.
אבל אִם נתן מעוֹת על המקח וחזר בוֹ אינוֹ מקבֵל 'מי שפרע'.
ואחֵרים שחזרוּ בוֹ עוֹמדין ב'מי שפרע'.
9
וכֵן אִם קנוּ מיד הקטן אוֹ הִשכיר מקוֹם המִטלטלין וחזר בוֹ לֹא קנה הלוֹקֵח,
שאין מוֹציאין מיד הקטן בדין,
ואין הקִנין מיד הקטן כלוּם,
שהקִנין כִשטר,
ואין העֵדים חוֹתמין אלא על שטר אדם גדוֹל.
10
וכֵן קטן שקנה מִטלטלין מֵאחֵרים וקנוּ מידם,
אוֹ שכר מֵהן המקוֹם לֹא קנה עד שיִמשֹך,
לפי שאינוֹ זוֹכה בדרכים שזוֹכין בהם הגדוֹלים.
ראיה לדבר:
שאין חצֵרוֹ של קטן ולֹא ארבע אמוֹת שלוֹ קוֹנין לוֹ,
מִפני שנִתרבוּ מִדין שליחוּת,
לֹא מִדין ידוֹ,
כמוֹ שיִתבאֵר,
ולֹא יהיה הקִנין אוֹ שכירוּת המקוֹם גדוֹל מֵחצֵרוֹ.
אבל הקטנה,
שנִתרבת חצֵרה מידה תִקנה המִטלטלין מֵאחֵרים אִם קנוּ מידן אוֹ בִשכירוּת מקוֹם.
11
יֵראה לי שקטן שקנה קרקע ונתן דמים והחזיק תעמֹד בידוֹ,
אף על פי שאין מִמכרוֹ בקרקע כלוּם; שהקטן כמי שאינוֹ לפנינוּ הוּא,
וזכין לאדם שלֹא בפניו ואין חבין לוֹ אלא בפניו.
12
קטן שהִגדיל,
והֵביא הזכר שתי שערוֹת אחר שלֹש עשרֵה שנה והבת אחר שתים עשרֵה,
אף על פי שאינוֹ יוֹדֵע בטיב משא וּמתן מִקחוֹ מקח וּמִמכרוֹ מִמכר וּמתנתוֹ מתנה במִטלטלין,
אבל בקרקע אין מעשיו קימין עד שיִהיה יוֹדֵע בטיב משא וּמתן אחר שיגדיל.
13
במה דברים אמוּרים? בקרקע שלוֹ.
אבל קרקע שירש מֵאבוֹתיו אוֹ מִשאר מוֹרישיו אין מִמכרוֹ מִמכר עד שיִהיה בן עשרים שנה,
אף על פי שהֵביא שתי שערוֹת ואף על פי שיוֹדֵע בטיב משא וּמתן,
שמא ימכֹר בזוֹל מִפני שדעתוֹ נוֹטה אחר המעוֹת,
ועדין לֹא נִתישבה דעתן בדרכי העוֹלם.
14
מתנתוֹ כשהוּא פחוֹת מִבן עשרים,
בין מתנת בריא בין מתנת שכיב מרע הרי זוֹ קימת; שאִלוּ לֹא הִגיעה לוֹ הניה גדוֹלה לֹא נתן,
והוּא דבר שאינוֹ מצוּי תמיד,
ואמרוּ חכמים:
תִתקיֵם מתנתוֹ כדי שיִהיוּ דבריו נִשמעין.
15
במה דברים אמוּרים שהוּא מוֹכֵר בקרקע אביו כשהוּא בן עשרים? בשהֵביא שתי שערוֹת אוֹ בשנוֹלדוּ בוֹ סימני סֵרוּס.
אבל אִם לֹא הֵביא ולֹא נעשה סריס עדין קטן הוּא,
ואין מִמכרוֹ בקרקע מִמכר,
ואפִלוּ בִנכסיו,
עד שיגיע לרֹב שנוֹתיו.
16
מי שמכר בין בִנכסיו בין בנִכסי אביו וּמֵת,
וּבאוּ קרוֹביו ועִרערוּ שהוּא קטן בעֵת שמכר,
וּבִקשוּ לבדקוֹ אין שוֹמעין להן לנוּלוֹ; ועוֹד,
שהסימנים עשוּיים להִשתנוֹת במיתה,
וחזקה היא שאין העֵדים חוֹתמין על השטר אלא אִם כֵן ידעוּ בודאי שהמוֹכֵר גדוֹל.
17
פחוֹת מִבן עשרים שמכר קרקע אביו חוֹזֵר וּמוֹציא מיד הלוֹקֵח,
בין קֹדם עשרים בין אחר עשרים,
וּמוֹציא מִן הלוֹקֵח כל הפֵרוֹת שאכל.
ואִם הוֹציא הוֹצאוֹת אוֹ שנטע וזרע שמין לוֹ,
וּמחזיר את השאר.
:כדין הזה הוֹרוּ רבוֹתי.
ואני אוֹמֵר שאפִלוּ קטן שמכר קרקע מִנִכסי אביו,
וּכשנעשה בן עשרים לֹא מִחה אינוֹ יכוֹל להחזיר,
שכיון שלקח המעוֹת ונִשתמֵש הלוֹקֵח בקרקע זוֹ בפניו כשהוּא בן עשרים,
ולֹא מִחה נִתקימה ביד הלוֹקֵח,
שהרי רצה במִמכרוֹ.
18
השִכוֹר מִקחוֹ מקח וּמִמכרוֹ מִמכר וּמתנוֹתיו קימין.
ואִם הִגיע לשִכרוּתוֹ של לוֹט,
והוּא השִכוֹר שעוֹשה ואינוֹ יוֹדֵע מה יעשה אין מעשיו כלוּם,
והרי הוּא כשוֹטה אוֹ כקטן פחוֹת מִבן שֵש.