1
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'בית כוֹר עפר אני מוֹכֵר לך',
והיוּ בתוֹך השדה גיאיוֹת קטנים עמוּקין עשרה טפחים אף על פי שאין בהן מים,
אוֹ סלעים גבוֹהים עשרה טפחים אין נִמדדין בִכלל הבית כוֹר,
שאין אדם רוֹצה לִתֵן את מעוֹתיו במקוֹם אחד ויֵראה לוֹ כִשנים אוֹ שלֹשה מקוֹמוֹת.
ולוֹקֵח אֵלוּ הגיאיוֹת והסלעים בִכלל הבית כוֹר בלֹא דמים.
היוּ פחוֹת מִכאן נִמדדין עִמה.
2
במה דברים אמוּרים? בשלֹא היה בהם אלא בית ארבעת קבין,
והיוּ הארבעת קבין מוּבלעין בתוֹך חמֵשת קבין וּמוּבלעין ברוּבה של שדה.
אבל אִם היוּ יתֵר על בית ארבעת קבין,
אוֹ שהיוּ מפוּזרין הרבֵה אוֹ אינן מוּבלעין,
אף על פי שאין בהן עשרה אין נִמדדין עִמה.
:היוּ מוּבלעין רוּבן במִעוּטה אוֹ מִעוּטן ברוּבה,
אוֹ שהיוּ מוּחלקין כמוֹ חוּט שוה:
אוֹ כמוֹ עִגוּל אוֹ כמוֹ משוּלש,
אוֹ שהיוּ בצדדין,
אוֹ שהיוּ דרך עקלתוֹן כל אֵלוּ ספֵק,
והמוֹציא מֵחבֵרוֹ עליו הראיה.
וכֵן אִם היה עפר מִלמעלה וסלע מִלמטה,
אוֹ סלע מִלמעלה ועפר מִלמטה הרי זה ספֵק.
3
היה בה סלע יחידי,
אפִלוּ בית רֹבע לכוֹר אין נִמדד עִמה.
ואִם היה סמוּך למצר אפִלוּ כל שהוּא אין זה נִמדד עִמה.
הִפסיק עפר בין סלע למצר הרי זה ספֵק.
4
אמר לוֹ:
'כבית כוֹר עפר אני מוֹכֵר לך',
אפִלוּ היוּ בוֹ גיאיוֹת עמוּקוֹת עשרה אוֹ יתֵר אוֹ סלעים גבוֹהין עשרה טפחים אוֹ יתֵר הרי אֵלוּ נִמדדין עִמה.
5
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'בית כוֹר עפר אני מוֹכֵר לך מִדה בחבל':
אִם פחת כל שהוּא ינכה לוֹ מִן הדמים; ואִם הוֹתיר כל שהוּא יחזיר לוֹ.
6
אמר לוֹ:
'בית כוֹר עפר אני מוֹכֵר לך' הרי זה כמי שפֵרֵש ואמר:
'בית כוֹר בין יתֵר בין חסֵר',
ואִם פחת מִן המִדה אחד מֵארבעה ועשרים,
שהוּא רֹבע לכל סאה,
אוֹ הוֹתיר כך רֹבע לכל סאה הִגיעוֹ.
יתֵר על כֵן יחשֵב עִמוֹ על כל הרבעין כוּלן שחסרוּ אוֹ שהוֹסיפוּ,
וכל שפחת מִבית כוֹר ינכה לוֹ מִן הדמים,
וכל שהוֹסיף על בית כוֹר יחזיר לוֹ.
7
וּמה הוּא מחזיר לוֹ? אִם היתה התוֹספת פחוּתה מִתִשעת קבין מחזיר לוֹ דמים כִשעת המכירה,
ליפוֹת כֹח המוֹכֵר.
ואִם היתה התוֹספת סמוּכה לשדה אחרת של מוֹכֵר מחזיר לוֹ אוֹתה התוֹספת קרקע,
שהרי סוֹמֵך אוֹתה לִשאר שדוֹתיו ואינוֹ מפסיד כלוּם.
:היתה התוֹספת יתֵרה על תִשעת קבין נוֹתנין רֹבע לכל סאה וּסאה,
והנִשאר יתֵר על כל הרבעין,
אִם יֵש בוֹ תִשעת קבין נוֹתֵן לוֹ כל הרבעין כוּלן עִם היתֵר מִן הקרקע,
ונוֹתנה לוֹ כשעה שלקחה מִמנוּ.
8
במה דברים אמוּרים? בשהיתה בזוֹל בִשעת מִמכר והוֹקירה בִשעת החזרת היתֵר.
אבל אִם היתה ביֹקר והוּזלה אוֹמרין ללוֹקֵח:
'אִם רצית לִתֵן לוֹ דמי התוֹספת כוּלה תֵן לוֹ דמים לפי המִמכר,
ואִם רצית לִתֵן לוֹ קרקע תֵן לוֹ כפי מה ששוה עתה'.
9
ודין חצי קב בגִנה כדין תִשעת קבין בשדה,
שאִם הוֹתיר בגִנה פחוֹת מֵחצי קב על הרבעים אינוֹ מחזיר לוֹ אלא דמים.
הוֹתיר חצי קב מחזיר לוֹ את כל הרבעים עִם היתֵר,
דמים, אוֹ קרקע כִשעת הזוֹל של עֵת החזרה.
10
מכר שדה ונעשת גִנה ביד לוֹקֵח,
אוֹ גִנה ונעשת שדה הרי זה ספֵק אִם מחשֵב לוֹ כדין שהיתה בעֵת המכר אוֹ בדין שהיא עתה.
11
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'בית כוֹר עפר אני מוֹכֵר לך מִדה בחבל,
בין חסֵר בין יתֵר',
אוֹ שאמר לוֹ:
'בית כוֹר עפר אני מוֹכֵר לך בין חסֵר בין יתֵר מִדה בחבל' הלֵך אחר הפחוּת שבלשוֹנוֹת,
ואין לוֹ אלא כדין,
אִם חסֵר אוֹ יתֵר.
12
מכר לוֹ בית כוֹר ואמר לוֹ:
'בסימניו וּבִמצריו':
פחת שתוּת אוֹ הוֹתיר שתוּת הִגיעוֹ; פחת יתֵר על שתוּת ינכה לוֹ מִן הדמים; הוֹסיף יתֵר על שתוּת יתֵן לוֹ דמים אוֹ קרקע,
הכֹל לפי השיוּר:
אִם היה הנִשאר בשדה פחוֹת מִתִשעת קבין וּבגִנה פחוֹת מֵחצי קב,
ולֹא היה סמוּך לִשדֵה המוֹכֵר מחזיר לוֹ דמים.
13
המוֹכֵר לחבֵרוֹ שדה שהלוֹקֵח יוֹדֵע אוֹתה ואת מצריה וּכבר הוּרגל בה,
אפִלוּ אמר לוֹ:
'יֵש בִמשיחתה מאתים' ונִמצֵאת מֵאה וחמִשים הִגיעתוּ,
שהרי ידעה וקִבֵל עליו,
וזה שהִזכיר לוֹ החשבוֹן כלוֹמר שהיא יפה כמוֹ שדה אחרת שיֵש בִמשיחתה מאתים.
14
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'בית כוֹר פלוֹני אני מוֹכֵר לך',
אף על פי שאין בִמשיחתוֹ אלא לתך הִגיעוֹ,
שלֹא מכר לוֹ אלא מקוֹם הנִקרא 'בית כוֹר'.
לפיכך צריך המוֹכֵר להביא ראיה שהוּא נִקרא 'בית כוֹר'.
:וכֵן האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'כרם שלי במקוֹם פלוֹני אני מוֹכֵר',
אף על פי שאין בוֹ גפנים הִגיעוֹ,
והוּא שיִהיוּ קוֹראין אוֹתוֹ 'כרם'.
וכֵן האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'פרדֵס אני מוֹכֵר לך',
אפִלוּ אין בוֹ רִמוֹנים הִגיעוֹ,
והוּא שיִקרֵא 'פרדֵס'.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
15
וכל הדברים האֵלוּ במקוֹם שאין מִנהג,
כמוֹ שבֵארנוּ.
אבל במקוֹם שיֵש מִנהג הלֵך אחר מִנהג המדינה ואחר לשוֹן רֹב אנשי המקוֹם הידוּעה להם.