1
המוֹכֵר את העיר מכר בתים בוֹרוֹת שיחין וּמערוֹת וּמרחצאוֹת ושוֹבכוֹת וּבית הבדין וּבית השלהין שבה והסמוּכין לה,
ואת החרשים המוּקצין לה,
ואת השדוֹת הידוּעוֹת לה,
ואת הביברים של חיה עוֹפוֹת ודגים שפניהם כנגדה,
אף על פי שהֵן רחוֹקים מִמנה.
אבל לֹא מכר את המִטלטלין שבתוֹכה.
וּבִזמן שאמר לוֹ:
'היא וכל מה שבתוֹכה אני מוֹכֵר לך' הרי כוּלן מכוּרין.
:וּבין כך וּבין כך לֹא מכר את שיריה,
ולֹא את בנוֹתיה,
ולֹא את החרשין המוּקצין מִמנה,
ולֹא את החֵלק שיֵש לה בים,
ולֹא את החֵלק שיֵש לה ביבשה,
ולֹא את ביברי חיה עוֹפוֹת ודגים שאין פניהם כנגדה.
2
המוֹכֵר את השדה מכר את האבנים הסדוּרוֹת לגדֵר ואת האבנים שמוּנחין על העמרים,
מִפני שהֵן לצרכה.
וּמכר את הקנים החלקים המוּנחין תחת הגפנים כדי להעמיד את הכרם,
מִפני שהֵן לצרכוֹ.
וּמכר את התבוּאה המחוּברת לקרקע,
אף על פי שהִגיעה להִקצֵר.
:וּמכר את מחִצת הקנים שהיא פחוּתה מִבית רֹבע,
אף על פי שהקנים שלה עבים וחזקים.
וּמכר את השוֹמֵרה העשוּיה בטיט,
ואף על פי שאינה קבוּעה.
וּמכר את החרוּב שאינוֹ מוּרכב ואת בתוּלת השִקמה,
אף על פי שהֵן עבים.
וּמכר את כל הדקלים שבה.
:אבל לֹא מכר את האבנים שאינן סדוּרוֹת לגדֵר,
ולֹא את האבנים שאינן מוּנחוֹת על גבי העמרים,
אף על פי שהֵן מוּכנוֹת לכך,
ולֹא את הקנים שבכרם שאינן מוּנחין תחת הגפנים,
אף על פי שהֵם משוּפין וחלקין וּמוּכנין לכך,
ולֹא את התבוּאה העקוּרה מִן הקרקע,
אף על פי שהיא צריכה לשדה.
וּבִזמן שאמר לוֹ:
'היא וכל מה שבתוֹכה' הרי כוּלם מכוּרין.
3
וּבין כך וּבין כך לֹא מכר את מחִצת הקנים שהיא בית רֹבע,
אף על פי שהקנים שבה דקים וּקטנים,
ולֹא מכר ערוּגה קטנה של בשמים שיֵש לה שֵם בִפני עצמה,
כגוֹן שקוֹרין לה 'בי ורד של פלוֹני',
ולֹא את השוֹמֵרה שאינה עשוּיה בטיט אף על פי שהיא קבוּעה בארץ,
ולֹא מכר את החרוּב המוּרכב ולֹא את סדן של שִקמה ואפִלוּ הֵם דקים,
ולֹא מכר את הבוֹר שבה ולֹא את הגת ולֹא את השוֹבך,
בין חרֵבין בין שלֵמים.
4
וצריך המוֹכֵר לִקנוֹת לוֹ דרך מִן הלוֹקֵח כדי שיֵלֵך בה עד אוֹתוֹ הבוֹר אוֹ הגת אוֹ השוֹבך שנִשארוּ לוֹ בתוֹך השדה.
ואִם פֵרֵש ואמר לוֹ:
'חוּץ מֵאֵלוּ' אינוֹ צריך לִקח לוֹ דרך.
5
במה דברים אמוּרים? במוֹכֵר; מִפני שהיה ללוֹקֵח לפרֵש ולֹא פֵרֵש אין לוֹ את אֵלוּ.
אבל הנוֹתֵן מתנה קנה את כוּלן,
בין בשדה בין בבית בין בחצֵר בין בבית הבד.
כללוֹ של דבר:
הנוֹתֵן קרקע קנה המקבֵל כל המחוּבר לה עד שיפרֵש.
6
וכֵן האחים שחלקוּ וזכה אחד מֵהן בשדה זכה בכוּלן.
המחזיק בנִכסי הגֵר:
החזיק בשדה זכה בכוּלן; והמקדיש את השדה הִקדיש את כוּלן.
7
אף במוֹכֵר ולוֹקֵח אין כל אֵלוּ הדברים וכיוֹצֵא בהן מֵעִנינם אמוּרים אלא במקוֹם שאין שם מִנהג ולֹא שֵמוֹת ידוּעים לכל דבר ודבר בִפני עצמוֹ.
אבל במקוֹם שנהגוּ שהמוֹכֵר כך מכר כך הרי זה מכוּר,
וסוֹמכין על המִנהג.
:וכֵן מקוֹם שאין קוֹראין 'בית' אלא לבית לבדוֹ,
אוֹ שקוֹרין 'בית' לבית וּלכל שסביבוֹתיו וכל שעל גביו הוֹלכין אחר לשוֹן אנשי המקוֹם.
וכֵן הדין במוֹכֵר חצֵר אוֹ שדה אוֹ עיר אוֹ מִטלטלין בכֹל הוֹלכין אחר השֵמוֹת הערוּכוֹת בפי הכֹל.
8
וזה עִקר גדוֹל בכל דִברי משא וּמתן:
הוֹלכין אחר לשוֹן בני אדם באוֹתוֹ המקוֹם ואחר המִנהג.
:אבל מקוֹם שאין בוֹ מִנהג ידוּע ולֹא שֵמוֹת מיוּחדין,
אלא יֵש שקוֹרין כך ויֵש שקוֹרין כך עוֹשים כמוֹ שפֵרשוּ חכמים בִפרקים אֵלוּ.