1
המוֹכֵר שלֹשה אילנוֹת בתוֹך שדֵהוּ,
אפִלוּ היוּ שלֹש נטיעוֹת קטנוֹת אוֹ שלֹשה בדי אילנוֹת הרי יֵש ללוֹקֵח קרקע הראוּיה להן.
ואפִלוּ יבשוּ האילנוֹת אוֹ נִקצצוּ יֵש לוֹ הקרקע הראוּיה להן,
וקנה כל האילנוֹת שביניהן.
2
וכמה היא הקרקע הראוּיה להן? תחתיהן וּביניהן,
וחוּצה להן מלוֹא האוֹרה וסלוֹ.
וזה המקוֹם שהוּא מלֹא האוֹרה וסלוֹ אין אחד מִשניהם יכוֹל לזרעוֹ אלא מִדעת חבֵרוֹ.
3
במה דברים אמוּרים? בשהיוּ שלֹשת האילנוֹת עוֹמדין כמוֹ שלֹשה פִטפוּטי כירה ששוֹפתין עליהן הקדֵרה,
שהרי הֵן שנים זה כנגד זה והשלישי מכוּוּן ביניהן וּמרוּחק מֵהן,
והוּא שיִהיה בין כל אילן ואילן מֵארבע אמוֹת ועד שֵש עשרֵה אמה.
4
וּמֵאיכן הוּא מוֹדֵד? מִן העִקר הרחב של אילנוֹת.
:אבל אִם לֹא היוּ עוֹמדין בצוּרה הזֹאת,
אוֹ שהיוּ מקֹרבין פחוֹת מֵארבע אמוֹת אוֹ מרוּחקין יתֵר על שֵש עשרֵה אמה,
אוֹ שלקחן זה אחר זה,
אוֹ שמכר לוֹ שנים בתוֹך שדֵהוּ ואחד על המצר,
אוֹ שנים בתוֹך שלוֹ ואחֵר בתוֹך של חבֵרוֹ,
אוֹ שהִפסיק בוֹר אוֹ אמת המים אוֹ רשוּת הרבים ביניהן הרי זה אין לוֹ קרקע,
לפיכך לֹא קנה את האילנוֹת שביניהן.
ואִם יבש האילן אוֹ נִקצץ יֵלֵך לוֹ.
5
כל מי שקנה שלֹשה אילנוֹת ויֵש לוֹ קרקע,
אִם הִגדילוּ והוֹציאוּ חֹטר יקֹץ אוֹתוֹ,
כדי שלֹא ימעֵט הדרך על בעל השדה.
וכל השריגים והאמירים היוֹצאין מֵהן,
ואפִלוּ מִן השרשים הרי הֵן של בעל האילנוֹת,
שהרי יֵש לוֹ קרקע.
6
הקוֹנה שני אילנוֹת בתוֹך שדֵה חבֵרוֹ אין לוֹ קרקע.
לפיכך אִם מֵת האילן אוֹ נִקצץ אין לוֹ כלוּם.
הִגדילוּ שני האילנוֹת והוֹציאוּ שריגים ואמירים יקֹץ,
שמא ימשכוּ בארץ ויֹאמר למוֹכֵר:
'שלֹשה אילנוֹת מכרת לי,
ויֵש לי קרקע'.
7
כל העֵצים שקוֹצֵץ בעל שני האילנוֹת מֵהן:
העוֹלה מִן הגזע,
והוּא הרוֹאה פני החמה הרי הוּא של בעל האילנוֹת; והעוֹלה מִן השרשים,
והֵן שאינן רוֹאין פני החמה הרי הוּא של בעל השדה.
וּבדקלין אין לבעל הדקל מִן העוֹלה כלוּם,
לפי שאין להן גזע.
8
המוֹכֵר קרקע ושיֵר את האילנוֹת הרי זה יֵש לוֹ חצי הקרקע כוּלה,
שאִלוּ לֹא שיֵר בקרקע,
היה אוֹמֵר לוֹ הלוֹקֵח:
'עקֹר אילנך'.
וכֵן אִם שיֵר שני אילנוֹת בִלבד יֵש לוֹ קרקע הראוּי להן,
שאִלוּ לֹא שיֵר קרקע,
היה אוֹמֵר לוֹ הלוֹקֵח:
'עקֹר אילנך ולֵך'.
9
המוֹכֵר את האילנוֹת ושיֵר את הקרקע יֵש לבעל האילנוֹת קרקע הראוּיה להן,
כמוֹ שבֵארנוּ.
מכר את הקרקע לאחד ואת האילנוֹת לאחד,
והחזיק זה באילנוֹת והחזיק זה בקרקע זה קנה האילנוֹת עִם חצי הקרקע,
וזה שהחזיק בקרקע קנה חצי הקרקע בִלבד.
10
האחים שחלקוּ,
אחד נטל שדֵה פרדֵס ואחד נטל שדֵה לבן יֵש לבעל הפרדֵס ארבע אמוֹת בתוֹך שדֵה הלבן סמוּכוֹת לסוֹף האילנוֹת של פרדֵס,
שעל מנת כֵן חלקוּ.
ואינוֹ צריך לפרֵש דבר זה,
מִפני שהוּא דבר ידוּע.
11
המוֹכֵר שדה לחבֵרוֹ והיוּ בה דקלים,
ואמר לוֹ:
'חוּץ מִדקל פלוֹני':
אִם דקל טוֹב וּמשוּבח הוּא אוֹתוֹ הדקל לבדוֹ הוּא ששיֵר,
והשאר ללוֹקֵח; ואִם דקל רע הוּא,
וכל שכֵן השאר לֹא קנה מִן הדקלים כלוּם.
12
מכר לוֹ שדה ואמר לוֹ:
'חוּץ מִן האילנוֹת':
אִם יֵש בה דקלים בִלבד שיֵר הדקלים,
ואִם יֵש בה גפנים בִלבד שיֵר הגפנים,
וכֵן שאר האילנוֹת.
היוּ בה גפנים וּדקלים לֹא שיֵר אלא הגפנים,
שכל מוֹכֵר בעין יפה מוֹכֵר.
:ואִם הדקלים שיֵר לֹא שיֵר אלא כל דקל גבֹה שעוֹלין לוֹ בחבל,
והשאר הרי הוּא של לוֹקֵח.
ואִם שאר האילנוֹת הוּא ששיֵר לֹא שיֵר מֵהן אלא כל שאין העֹל כוֹבשוֹ,
וכל שהעֹל כוֹבשוֹ הרי הוּא של לוֹקֵח,
וּבִכלל השדה נחשב.
13
האוֹמֵר לחבֵרוֹ:
'קרקע וּדקלים אני מוֹכֵר לך',
אפִלוּ לֹא היוּ לוֹ דקלים,
אִם רצה לִקנוֹת לוֹ שני דקלים הרי נִקנה המקח,
ואין הלוֹקֵח יכוֹל לוֹמר לוֹ:
'איני לוֹקֵח אלא קרקע שיֵש בה דקלים'.
אבל אִם אמר לוֹ:
'קרקע בִדקלים אני מוֹכֵר לך':
אִם היוּ בה שני דקלים קנה; ואִם לאו מקח טעוּת הוּא,
וחוֹזֵר. אמר לוֹ:
'קרקע של דקלים' אין לוֹ דקלים,
שאין בלשוֹן הזה אלא קרקע הראוּיה לִדקלים.
14
המוֹכֵר פרדֵס לחבֵרוֹ צריך לִכתֹב לוֹ:
'קנֵה לך דקלים וּתמרים והוּצין'.
ואף על פי שקנה כל אֵלוּ אף על פי שלֹא פֵרֵש אוֹתם נוֹי השטר הֵן.
וכֵן המוֹכֵר קרקע לחבֵרוֹ צריך לִכתֹב לוֹ:
'ולֹא הִנחתי לפני במִמכר זה כלוּם',
כדי להִסתלֵק מִן הטענוֹת והדינין.
15
המוֹכֵר בית לחבֵרוֹ,
אף על פי שכתב לוֹ:
'והִקניתי לך עמקוֹ ורוּמוֹ' צריך לִכתֹב לוֹ:
'קנֵה לך מִקרקע התהוֹם עד רוּם הרקיע',
שהעֹמק והרוּם אינוֹ נִקנה בִסתם,
וכיון שהִקנהוּ העֹמק והרוּם קנה הרוּם שהוּא האויר בִלבד והעֹמק שהוּא עֹבי הארץ,
אבל לֹא קנה הבִנינוֹת שבעמקים ושבאויר.
וכיון שכתב לוֹ:
'מִקרקע התהוֹם עד רוּם הרקיע' קנה הבוֹר והדוּת שבעֹבי הקרקע למטה והמחִלוֹת שבין המעזֵבוֹת למעלה.
16
המוֹכֵר בית לחבֵרוֹ ואמר לוֹ:
'על מנת שדיוֹטה העליוֹנה שלי' הרי זוֹ שלוֹ,
ואִם רצה להוֹציא בה זיזין מוֹציא,
ואִם נפלה חוֹזֵר וּבוֹנה אוֹתה,
ואִם רצה לִבנוֹת על גבה בוֹנה כשהיה מִקֹדם.
17
המוֹכֵר קִברוֹ אוֹ דרך קִברוֹ אוֹ מקוֹם מעמדוֹ אוֹ בית הספֵדוֹ באים בני מִשפחה וקוֹברין שם על כרחוֹ,
מִשוּם פגם מִשפחה,
ונוֹתנין דמי הקבר שקברוּ בוֹ ללוֹקֵח,
אף על פי שלֹא פֵרֵש.