1
אין אדם מקנה לחבֵרוֹ דבר שלֹא בא לעוֹלם,
בין במכר בין במתנה בין במתנת שכיב מרע.
כיצד? 'מה שתוֹציא שדה זוֹ מכוּר לך',
'מה שיוֹציא אילן זה נתוּן לך',
'תנוּ מה שתֵלֵד בהֵמה זוֹ לִפלוֹני' לֹא קנוּ כלוּם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
2
המוֹכֵר פֵרוֹת דקל לחבֵרוֹ יכוֹל לחזֹר בוֹ אף אחר שבאוּ הפֵרוֹת לעוֹלם.
ואִם שמט הלוֹקֵח ואכל אין מוֹציאין מידוֹ.
וכל החוֹזֵר בוֹ מִשניהם אינוֹ חיב לקבֵל 'מי שפרע'.
3
אבל הפוֹסֵק על שער שבשוּק,
ולֹא היה אוֹתוֹ המין שפסק עליו בִרשוּת המוֹכֵר חיב המוֹכֵר לִקנוֹת ולִתֵן ללוֹקֵח מה שפסק.
ואִם חזר בוֹ מקבֵל 'מי שפרע'.
4
מי שפסק על שער שבשוּק שיִתֵן לוֹ ארבע סאין חִטים בסלע,
אִם היוּ שִבלים הרי זה קנה לקבֵל 'מי שפרע'; והוּא שיֵראה בגֹרן,
אוֹ שיֹאמר לוֹ בשוּק:
'הריני סוֹמֵך עליך'.
אבל אִם לֹא נִראה בגֹרן ולֹא אמר לוֹ לֹא סמכה דעתוֹ של מוֹכֵר,
ואינוֹ מקבֵל 'מי שפרע',
שהרי הוּא אוֹמֵר:
'שמא פסק עִם אחֵר,
ואינוֹ צריך לחִטים אֵלוּ'.
5
דבר שאינוֹ בִרשוּתוֹ של מקנה אינוֹ מקנֵהוּ,
והרי הוּא כדבר שלֹא בא לעוֹלם.
כיצד? 'מה שאירש מֵאבי מכוּר לך',
'מה שתעלה מצוּדתי מִן הים נתוּן לך',
'שדה זוֹ לִכשאקחנה קנוּיה לך' לֹא קנה כלוּם.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
6
מי שהיה מוֹרישוֹ גוֹסֵס ונוֹטה למוּת,
ורצה לִמכֹר מִנכסיו מעט כדי להוֹציא הדמים בצרכי קבוּרה,
הוֹאיל והבֵן עני,
ואִם ימתין עד שימוּת וימכֹר ישתהה המֵת ויתבזה תִקנוּ חכמים שאִם מכר ואמר:
'מה שאירש מֵאבי היוֹם מכוּר לך',
מִמכרוֹ קים.
:וכֵן ציד עני שאין לוֹ מה יֹאכל שאמר:
'מה שתעלה מצוּדתי מִן הים היוֹם מכוּר לך' מִמכרוֹ מִמכר,
מִשוּם כדי חייו.
7
הבֵן שמכר בנִכסי אביו בחיי אביו,
וּמֵת הבֵן בחיי האב,
ואחר כך מֵת האב בן הבֵן מוֹציא מיד הלוֹקֵח,
שהרי אביו מכר דבר שלֹא בא עדין לִרשוּתוֹ,
ונִמצאוּ הנכסים בִרשוּת האב,
וזה ירש אבי אביו.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
8
מי שנתן קרקע מתנה לחבֵרוֹ,
ונתן לוֹ על גבה מֵאה דינרין:
אִם היוּ הדינרין מצוּיין בִרשוּתוֹ כיון שזכה בשדה זכה בדינרין; ואִם אין לוֹ דינרין אין מחיבין את הנוֹתֵן לִתֵן לוֹ מֵאה דינרין,
עד שיביא הזוֹכה ראיה שהיוּ לזה דינרין בעֵת המתנה.
:והוּא הדין לִשאר המִטלטלין שמקנה אדם אוֹתן על גב הקרקע:
אִם אינן בִרשוּת המוֹכֵר אוֹ הנוֹתֵן לֹא קנה,
שאין אדם מקנה דבר שאינוֹ בִרשוּתוֹ.
9
מי שהיה לוֹ פִקדוֹן ביד אחֵר הרי זה מקנֵהוּ,
בין במכר בין במתנה,
לפי שהפִקדוֹן בִרשוּת בעליו הוּא,
והרי הוּא בחזקת שהוּא קים.
ואִם כפר בוֹ זה שהוּפקד אצלוֹ אינוֹ יכוֹל להקנוֹתוֹ,
שזה כמי שאבד,
שאינוֹ בִרשוּתוֹ.
:אבל המִלוה,
הוֹאיל וּלהוֹצאה נִתנה אינה בעוֹלם,
ואין אדם יכוֹל להקנוֹתה אלא במעמד שלשתן,
והוּא דבר שאין לוֹ טעם,
כמוֹ שבֵארנוּ.
ואִם היתה המִלוה בִשטר מקנה את השטר בִכתיבה וּמסירה,
שהרי יֵש כאן דבר הנִמסר לִקנוֹת שִעבוּד שבוֹ.
10
כשֵם שאין אדם מקנה דבר שלֹא בא לעוֹלם,
כך אינוֹ מקנה למי שלֹא בא לעוֹלם.
ואפִלוּ עוּבר הרי הוּא כמי שלֹא בא לעוֹלם,
והמזכה לעוּבר לֹא קנה.
ואִם היה בנוֹ,
הוֹאיל ודעתוֹ של אדם קרוֹבה אֵצל בנוֹ קנה.
11
האוֹמֵר לאִשתוֹ:
'נכסי לבנים שתֵלדי מִמני' הרי אֵלוּ לֹא יקנוּ כלוּם,
שכיון שלֹא נִתעברה בהן בִשעת המתנה,
עדין לֹא באוּ כדי לִהיוֹת דעתוֹ קרוֹבה להן.
12
המקנה למין מִמיני חיה לֹא הִקנה כלוּם.
הִקנה מִקצת נכסיו לִבהֵמה אוֹ למי שלֹא בא לעוֹלם,
וחזר ואמר לחבֵרוֹ:
'קנֵה כִבהֵמה זוֹ' אוֹ 'כעוּבר זה' לֹא קנה כלוּם.
אמר לוֹ:
'קנֵה את וּבהֵמה זוֹ' אוֹ 'את ועוּבר זה' קנה מחצה.
13
אין אדם מקנה לֹא במכר ולֹא במתנה אלא דבר שיֵש בוֹ ממש.
אבל דבר שאין בוֹ ממש אינוֹ נִקנה.
14
כיצד? אין אדם מקנה ריח התפוּח הזה,
אוֹ טעם הדבש הזה,
אוֹ עין הבדֹלח הזה.
וכֵן כל כיוֹצֵא בזה.
:לפיכך, המקנה לחבֵרוֹ דירת בית זה אוֹ אכילת פֵרוֹת דקל זה לֹא קנה,
עד שיקנה לוֹ גוּף הבית לדוּר בוֹ וגוּף האילן לאכֹל פֵרוֹתיו,
כמוֹ שיִתבאֵר.
15
דין ההקדֵש ודין העניים ודין הנדרים אינוֹ כדין ההדיוֹט בִקניתוֹ,
שאִלוּ אמר אדם:
'כל מה שתֵלֵד בהמתי יהיה הקדֵש לבדק הבית' אוֹ 'יהיה אסוּר עלי' אוֹ 'אתננוּ לִצדקה',
אף על פי שאינוֹ מִתקדֵש,
לפי שאינוֹ בעוֹלם הרי זה חיב לקיֵם דברוֹ,
שנאמר: "ככל היֹצֵא מִפיו יעשה" .
16
והוֹאיל והדבר כֵן,
אִם צִוּה אדם כשהוּא שכיב מרע ואמר:
'כל מה שיוֹציא אילן זה ינתֵן לעניים' אוֹ 'כל שכר בית זה יהיה לעניים' זכוּ בהן העניים.
17
יֵש גאוֹנים שחוֹלקין על דבר זה ואוֹמרין שאין העניים זוֹכין אלא בדרכים שהדיוֹט קוֹנה בהן,
וּלפיכך לֹא יזכוּ בדבר שלֹא בא לעוֹלם.
ואין דעתי נוֹטה לִדברים אֵלוּ,
שאין אדם מצוּוּה להקנוֹת,
והוּא מצוּוּה לקיֵם דבריו בצדקה אוֹ בהקדֵש כמוֹ שהוּא מצוּוּה לקיֵם הנדר,
כמוֹ שבֵארנוּ בערכין.